בידור אפקטיבי

קפטן שפרד מת, יחי קפטן שפרד! זו, בקצרה, נקודת הפתיחה של Mass Effect 2, ההמשך לאחד ממשחקי התפקידים המוצלחים של שנת 2007. כמו במשחק הקודם, גם המשחק הזה מתרחש בעתיד בו האנושות חולקת את החלל הגדול עם עוד גזעים חייזריים, ועומדת בפני איום קיומי בדמות הריפרס - גזע קדום של מכונות שלא כל כך מחבבות ייצורים אורגניים.

נחזור לעניין המוות: קצת אחרי סוף המשחק הראשון, מצא קפטן שפרד, הגיבור הבלתי מעורער של הגלקסיה (שהוא גם, כמה מפתיע, גיבור המשחק) את מותו כשספינה של גזע חייזרי רשע ומסתורי בשם "האספנים" הופיעה משום מקום ופוצצה את הספינה שלו. עכשיו, שנתיים אחרי, שפרד מוקם לתחייה על ידי ארגון בשם סרבוס. המטרה החדשה שלו היא לעצור את האספנים, שהתחילו לחטוף מושבות אנושיות שלמות מכל קצוות הגלקסיה.

העלילה של המשחק מתחילה בצורה סטנדרטית למדי, אך מתפתחת במהירות לאחת מחוויות המדע הבדיוני היותר מוצלחות שראינו אי פעם במשחקי מחשב. עזבו אתכם מהסיפור המקושקש של סדרת Halo או מההבלחות הרגעיות של Assassin's Creed, קפטן שפרד ומלחמתו באספנים הוא סיפור מד"ב טהור.

וכאן, אולי, יש צורך להתעכב בהגדרה. מדע בדיוני לא מוגדר על פי מקום ההתרחשות שלו (במקרה שלנו: חלל), וגם לא על פי מספר החייזרים שלו. סיפור מדע בדיוני מוגדר באמצעות הקונפליקט המרכזי שהוא מציג. במקרה הקלאסי הקונפליקט הזה עוסק בפחד מהטכנולוגיה (לא סתם הז'אנר הגיע לשיאו בתקופת המלחמה הקרה).

כך, Mass Effect 2 בהחלט מטפל בקונפליקט המהותי ביותר בז'אנר, אך לא מסתפק בזה, אלא ממשיך ומפרק את הקונפליקט הזה לעשרות תתי-קונפליקטים נוספים. כמעט בכל משימה שתצאו אליה תיפגשו בווריאציה שונה של הקונפליקט הזה. לדוגמה, אחת הדמויות נולדה לאחר שאביה שיפר את ה-DNA שלה כך שתצא חכמה יותר, יפה יותר ובאופן כללי מוצלחת יותר. המשחק מציג את הסיפור, ומשאיר לשחקן לקבוע האם מדובר בשינוי אתי או לא.

הקונפליקטים האלה, שרק הולכים ומסתבכים לקראת סופו של המשחק, הופכים את החוויה לעמוקה במיוחד. האפשרויות לבחור כיצד להגיב לאירועים שונים, שכמובן משפיעה על המשך הסיפור, גורמת לכך שתרגישו ממש בתוך עונה של סדרת מדע בדיוני ממש מוצלחת.

כמובן שמתחת לכל המדע בדיוני הזה עומד גם משחק, ולמרבה המזל זה בהחלט משחק טוב. מי ששיחק בכותר הראשון בסדרה וזוכר את המגרעות שלו, שכללו בעיקר מנוע משחק מלא באגים, מערכת ניהול מלאי מעצבנת ומנגנון לחימה שהבטיח להיות עמוק אך היה די רדוד בסופו של דבר - ישמח לגלות שכמעט כל המגרעות האלה טופלו.

מנגנון הלחימה מצליח סוף סוף גם להבטיח וגם לקיים: השליטה מזכיר משחק יריות מגוף שלישי, וגורמת לכם לשכוח שמדובר במשחק תפקידים: תפסו מחסה, שלפו את האקדחים או היכולות המיוחדות והשתמשו במנגנונים טקטיים כדי להתגבר על יריבים חזקים. החוויה אומנם לא מרגישה כמו Gears of War או Uncharted - אך היא בהחלט לא רחוקה משם.

לא רק במערכת הקרב הדמיון למשחקי תפקידים אחרים נראה מקרי. Bioware המפתחת החליטה באופן מודע להלביש את Mass Effect 2 בתחפושת של משחק פעולה, וזה בא לידי ביטוי גם במערכת ניהול המלאי (שנזרקה כמעט לגמרי לפח) ובמערכת שדרוג הדמויות שמרגישה מסורסת ביחס למשחק הראשון: לכל דמות יש מספר מצומצם של יכולות, ואפשרות הפיתוח יחסית רדודות.

האם זה דבר רע? מבחינתנו - ממש לא. Mass Effect 2 מספק חוויה חלקה ומלוטשת דיו כדי להשכיח גם מהחובבים הגדולים ביותר של משחקי התפקידים שלא מדובר במשחק תפקידים קלאסי.

Mass Effect 2 הוא חוויה מדהימה, החל מהסיפור המצויין והצגתו, דרך הקונפליקטים הנהדרים שהוא מציג לשחקן ועד למערכת הקרב הזורמת והמעניינת.

זה לא שאין לו מגרעות: מערכת משעממת במיוחד למציאת משאבים שיעזרו לכם לשדרג כלי נשק ומגנים תגרום לכם לבזבז שעות יקרות בסריקת כוכבים נטושים ברדאר - מעין מיני משחק מונוטוני במיוחד. גם החוסר גיוון של אויבים לא מוסיף למאס אפקט 2 נקודות זכות.

אך אל תתנו לחסרונות לבלבל אתכם. גם עם מתחשבים בהם, מדובר באחד המשחקים המוצלחים ש-2010 הציגה לנו עד כה. אם יש לכם מחשב אישי חזק מספיק או Xbox 360 - לכו על זה.

מומלץ מאוד לשחק במשחק הראשון לפני השני. לא רק שתבינו את העלילה טוב יותר, תוכלו גם לייבא את הדמות שיצרתם אז למשחק החדש - מה שישפיע על עיצוב העולם לפי בחירות שעשיתם במשחק הראשון (לדוגמה: איזה דמויות חיות ואילו מתות וכו'). ייבוא הדמות והאינטראקציה המוצלחת בין המשחקים רק גורמת לנו לחכות עוד יותר למשחק השלישי, ולראות כיצד הבחירות שלנו ב-Mass Effect 2 ישפיעו עליו.