פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      המלשינון של העולם

      האתר wikileaks חושף בקביעות את סודותיהם של ממשלות ותאגידים. השבוע שוב הביך את הממשל האמריקאי, עם תיעוד של תקרית ירי בבגדד. פלא שלא מפסיקים לנסות לסגור אותו?

      - יש לי על המטרה רכב שחור. הוא מגיע מצפון למסגד.
      - אוקיי, יש מטרה. זה בחור עם נשק.
      - יש שם... אממ... ארבעה או חמישה אנשים.
      - רואה את כל האנשים שעומדים שם?
      - אני עומד לירות.
      - בואו נירה
      - תדליק את כולם
      - קדימה, אש!

      כשטייסי הקרב שחגו בשמי בגדד בצהרי יום קיץ אחד ביולי 2007 ניהלו את השיחה הזאת, הם לא שיערו שהיא תגיע לאינטרנט ותהיה זמינה לכל. כמעט שלוש שנים לאחר מכן, נחשפה במסיבת עיתונאים הקלטת וידאו המתעדת את האירוע בו פתחו כוחות הצבא האמריקאיים באש על התקהלות שנראתה להם חשודה. 16 איש מתו במתקפה, שניים מהם עיתונאים של סוכנות הידיעות רויטרס. מצלמתו של אחת מהם זוהתה בטעות כנשק על ידי טייסי המסוק והיוותה עבורו גזר דין מוות. שני ילדים שהיו ברכב אשר עצר כדי לפנות את אחד הפצועים נפגעו קשה גם הם.

      זו לא הפעם הראשונה בה נחשפים באינטרנט חומרים מסווגים, וזו גם לא הפעם הראשונה בה הם נחשפים על ידי האתר שעומד מאחורי פרסום קלטת הוידאו הזאת – wikileaks.org. בפעם המי-יודע-כמה מאז היווסדו הצליח אתר הסקופים להביך גורמי ממשל. מקורות במשרד ההגנה האמריקאי אישרו לסוכנויות הידיעות את אמינותה של הקלטת, המתעדת את צוותי המסוקים האמריקאיים יורים בחבורת עיראקים, וממשיכים לפגוע בה גם לאחר שאנשיה נפצעו ולמעשה נוטרלו.

      סיפתח של יותר ממיליון מסמכים חסויים

      האתר wikileaks.org עלה לאוויר בדצמבר 2006, עם ההכרזה שמטרתו "לחשוף משטרים דכאניים באסיה, הגוש הסובייטי לשעבר, אפריקה והמזרח התיכון" ו"להבטיח שעיתונאים וחושפי שחיתויות לא ייכלאו בעקבות חשיפת מידע רגיש". אנשי האתר הצהירו כי הוא נוסד על ידי אזרחים סינים, עיתונאים, מתמטיקאים ואנשי טכנולוגיה מארצות הברית, טייוואן, אירופה, אוסטרליה ודרום אפריקה, ושהוא מתכוון לעזור לאנשים מרחבי העולם בגילוי התנהגות לא אתית של ממשלות ותאגידים. Wikileaks לא רק דיבר, אלא גם בא עם נדוניה לא קטנה – יותר ממיליון מסמכים חסויים שהודלפו ואותם הצהיר כי יפרסם בפומבי. בשנים שעברו מאז הוא פרסם לא מעט כאלה, חלקם הפכו לכותרות ראשיות בעיתונות העולמית. הניו-יורק טיימס הזכיר עד היום את האתר יותר מ-600 פעמים, והוושינגטון פוסט עבר את מאה האזכורים.

      מחנה גואנטנמו בקובה, למשל, כיכב ב- wikileaks. בנובמבר 2007 פרסם האתר מסמך נהלים של המחנה, שחשף מסודותיו של המקום החסוי (למשל את הגדרתם של אסירים מסוימים כאסורים למגע עם אנשי הצלב האדום, דבר שהוכחש עד אז על ידי הצבא האמריקאי). ב-2008 נחשף באתר תוכנה של תיבת הדואר ביאהו בה השתמשה סגנית המועמד לנשיאות ארה"ב שרה פיילין (כנגד הנוהל המחייב שימוש בכתובת ממשל רשמית לצורך תיעוד). החשיפה של שחיתותה של משפחת השלטון בקניה ב-2007 הגיעה עד העמוד הראשון של הגרדיאן הבריטי.

      האתר לא מביך רק מדינות ושלטונות – ארגון הסיינטולוגיה בודאי לא שמח לראות מסמכים חסויים שלו מפורסמים ב- wikileaks, ומדעני אקלים הופתעו גם כן למצוא תכתובות פנימיות שלהם בין דפי האתר. למרות שבניגוד לאתרי וויקי אחרים, ב-wikileaks לא ניתן להעלות ערכים בצורה עצמאית (מדיניות מסוג זה הופעלה בראשית ימי האתר אך נזנחה) – כל אחד יכול להעביר תכנים למערכת האתר, ואלו עולים אליו לאחר שנבדקו ונמצאו מתאימים לפרסום. אנונימיות המדליפים, כך מבטיח דף ההעלאה באתר – נשמרת בחירוף נפש. "לעולם לא נשתף פעולה עם מישהו שינסה לחשוף את זהותך", מוצהר בו.

      אתר תחת הכוונת

      ועם הישגים כאלה, הטענות שהממשל האמריקאי מעוניין להיפטר מ–WikiLeaks אינן מפתיעות. במסמך של הממשל שנכתב לפני שנתיים ונחשף באתר בחודש שעבר מצוין כי קיים חשש מהותי שעובדי ממשל מעבירים מידע ל- WikiLeaks ולכן "זיהוי, חשיפתם והפסקת עבודתם של עובדים כאלו יוכל לפגוע אנושות במרכז הכובד של האתר". עוד מצוין באתר כי מדינות כסין, צפון קוריאה, רוסיה, ויאטנאם, זימבבווה ואף ישראל יצאו נגד האתר או חסמו גישה אליו. ג'וליאן אסנג סיפר כי היו ניסיונות רבים להשתיק את האתר. ב-2008, למשל, הוציא בנק שווייצרי צו מניעה נגד Wikileaks, לאחר שפורסמו בו מסמכי בנק חסויים המעידים על הלבנת כספים ועבירות מס. גם הממשלה הסינית, שרף הסובלנות שלה נמוך ממילא, לא אהבה את מה שקורה באתר וניסתה לפעול נגדו ולחסום את הגישה אליו במדינה. עד היום הצליח האתר לצאת מהתסבוכות השונות הללו.

      מה שכמעט והפיל את האתר היה הסיבה הפרוזאית של מימון. למרות שאיש מהשותפים בפרויקט לא מקבל תשלום על עבודתו, לאתר עדיין הוצאות רבות (תחזוק שרתים, למשל), המוערכות בכ-300,000 דולר לשנה. במהלך השנים נתמך Wikileaks על ידי שורה של גופי תקשורת וארגוני זכויות אדם וחופש מידע. אזרחים יכולים לתרום לו כספים דרך חשבון פיי-פאל. אך לא תמיד זה מספיק - בדצמבר 2009 הודיעה הנהלת האתר על הקפאה בגין חוסר הצלחה לגייס מימון מספיק. רק בפברואר השנה הושגה כמות תרומות מספקת לתחזוק האתר, שחזר לפעול לאחרונה במתכונתו המלאה, כשגולת הכותרת של התחדשות זו היא אותה חשיפה חדשה ומתוקשרת של תקרית הירי בעיראק (שאף זכתה לאתר המוקדש לה - http://www.collateralmurder.com ).

      בימים לפני החשיפה טענו אנשי האתר כי השלטונות האמריקאים עוקבים אחריהם ומתנכלים להם. ג'וליאן אסנג אף טען כי שני בלשים סמויים עקבו אחריו ושעובד של הארגון עוכב לחקירה. "אם משהו יקרה לנו – אתם יודעים למה. זה בגלל הסרט של החמישי באפריל", צייץ הארגון בטוויטר. כעת, לאחר שהסרטון פורסם, מעניין יהיה לראות אם יצטרך Wikileaks להתמודד עם עוד גל של עוינות ממשלתית שינסה למוטטו, כדי שיפסיק סוף סוף לתת פומבי לדברים שהשלטונות מעדיפים לשמור מתחת לשטיח.