הפספוסים של ביל

לפני 15 שנה הוציא מייסד מיקרוסופט ביל גייטס את ספרו "הדרך קדימה". הספר היה עמוס בתחזיות לגבי העתיד הטכנולוגי והמקום אליו יביא את החברה האנושית. עכשיו, עשור וחצי לאחר פרסום הספר, בדק המגזין The Atlantic כיצד עומדות תחזיותיו של גייטס במבחן הזמן. מסתבר שהאיש שבמובנים רבים הביא לכולם את העידן הטכנולוגי, פספס לא מעט בהסתכלות שלו. באטלנטיק מביאים מספר דוגמאות לכך:

התחזית: דואר אלקטרוני יחסל את הצורך ברבות מפגישות העבודה. הפגישות שכן יתקיימו יהיו יעילות יותר, מכיוון שהמשתתפים כבר החליפו מידע לפני כן בהתכתבויותיהם. גייטס אף ציין שעומס מידע אינו ייחודי לעידן הזה ושהוא לא צפוי להיות בעיה.

המציאות: אם כבר, האי-מייל הפך את הפגישות ליותר תכופות ופחות יעילות. לפי הערכות מסוימות, כ-40% מהעובדים מעבירים לפחות שעתיים ביום בעיסוק באי-מייל. החזון של גייטס היה אוטופי מדי.

התחזית: הרשתות האלחוטיות של העתיד יהיו מהירות יותר, אך אם לא תהיה פריצת דרך רצינית – לרשתות חוטיות יהיה עדיין רוחב פס רחב יותר. מכשירים ניידים יוכלו להתחבר לרשתות אלחוטיות גם כן, אך זה יהיה יקר ולא אופייני להשתמש בהם לכך.

המציאות: לא יקר וכן אופייני. רבים משתמשים בחיבור אלחוטי דרך הסמארטפון שלהם מבלי לחשוב פעמיים. מקומות רבים מספיק קישוריות בחינם, איתה ממש לא צריך לדאוג לגבי נפח הוידאו בו משתמשים. גייטס צדק שהרשתות החוטיות עדיין מהירות יותר, אך זו עובדה שהופכת למשנית לעומת השימושיות הרבה של רשתות אלחוטיות.

התחזית: מכיוון שאוטוסטראדת המידע תכיל טכנולוגיית ותוכן וידאו רב, יהיה אפשר לראות בדיוק מה קנית ברשת. תוכל, למשל, לצפות בעובד בחנות פרחים מסדר את הזר שהזמנת לאימך, ולשנות את דעתך אם מראם של הפרחים אינו מוצא חן בעיניך.

המציאות: גייטס צדק בנוגע לאפשרות הטכנולוגית של הוידאו, אך פספס את המשמעותיות הכלכליות והחברתיות של הפקטורים שחזה. דרושים משאבים רבים מדי כדי לתת את השירות אותו גייטס תיאר, שאינם משתמלים בשיקולי עלות/תועלת של עסק.

התחזית: האינטרנט ישחק תפקיד תומך באוטוסטראדת המידע, זאת לצד המחשבים האישיים, כונני CD-ROM, רשתות טלפון ומערכות כבלים.

המציאות: גייטס לא הבין שהאינטרנט לא תהיה חלק מאוטוסטראדת המידע, אלא האוטוסטראדה עצמה. לקראת צאת המהדורה השנייה של ספרו הוא כבר התחיל להבין את זה, ועשה בספר שינויים שישקפו את זה.

התחזית: הטכנולוגיה תאפשר את הגברת הפרטיות, זאת על ידי הגדרת הרשאות. "עוד עשור לא תאמינו שפעם טעות במספר יכלה להטריד אתכם", כתב גייטס בספרו.

המציאות: הטכנולוגיה אמנם מאפשרת סוג של סינון שלא היה קודם, אך הביאה איתה הרבה יותר פגיעה בפרטיות מאשר הגנה עליה. תשאלו את מארק צוקרברג מפייסבוק.

עם זאת, היו גם מספר נקודות בהן גייטס צדק: הוא חזה את הארנק הדיגיטלי ("מכשיר שיאפשר לקרוא ולשלוח הודעות, להסתכל על הלו"ז, לבדוק מניות ולשחק במשחקים" – ממש כמו הסמארטפון של ימינו), את עידן הרשתות החברתיות ("אוטוסטראדת המידע תאפשר לשמור בקלות על קשר עם מכרים רחוקים ותאפשר למצוא חברים חדשים") ואת זמינות ושימושיות מצלמת הרשת ("משדרי וידאו קטנים שיחוברו למחשבים אישיים יאפשרו לנו להפגש פנים מול פנים באיכות גבוהה").