הניסיון ליזום עזיבה המונית של פייסבוק נכשל. ב"יום נטישת פייסבוק" (Quit Facebook Day) שנערך אתמול (31.5.10) עזבו את הרשת החברתית רק כ-30,000 איש אחד מתוך 15,000 משתמשים ושבריר אחוז מ-400 מיליון המשתמשים בשירות. בנוסף, מתקזזת כמות זאת עם קצב הגידול הטבעי של השירות והמוני המצטרפים החדשים מדי יום (כ-150,000, לטענת החברה).
את יוזמת הנטישה העלו שני אזרחים קנדים מת'יו מילן וג'וזף די. "להשקפתנו, פייסבוק לא עושה עבודה טובה במתן אפשרויות הולמות וכוונותיה אינן טובות", כתבו השניים באתר שהקימו עבור היוזמה quitfacebookday.com. "פייסבוק נותנת לכם בחירות לנהל את המידע לכם, אך אלו לא בחירות הוגנות. פייסבוק מקשה על המשתמש הממוצע להבין ולנהל אותן. אנו גם חושבים שלפייסבוק אין כבוד רב למידע שלכם, בעיקר בהקשר לכוונותיה העתידיות".
היה נדמה שצמד היוזמים עלו על גל שמתחזק לאחרונה. החודש נודע כי השאילתא "איך לעזוב את פייסבוק" הופכת ליותר ויותר שכיחה במנוע החיפוש של גוגל, זאת במקביל ללחץ הציבורי והממשלתי על פייסבוק להקפיד יותר על פרטיות גולשיה ולא לאפשר שיתוף מידע שלהם עם גורמי צד שלישי. פייסבוק אף נכנעה חלקית ללחץ ופישטה את הגדרות הפרטיות שלה, שכללו 50 פונקציות בהן כ-170 אופציות שונות. השינוי קיבל תגובות מעורבות. ארגון Electronic Frontier Foundation, למשל, הצהיר כי מדובר בצעד חיובי, אך כי יש עוד עבודה בנושא. הארי מק'קרקן, עורך ב-PC World, אמר כי גם לאחר השינוי ניהול הגדרות הפרטיות בפייסבוק הוא עדיין תהליך מפותל שאינו ברור מספיק.
אך, כאמור, יוזמת הנטישה לא הצליחה לייצר מומנטום משמעותי, והסתיימה בקול ענות חלושה. סקר שנערך השבוע בקרב 700 מגולשי הרשת מצא כי רק 11% מהם שמעו על יום הפרישה מפייסבוק.מת'יו מילן צייץ בטוויטר כי לא ציפה למספרים גבוהים של פורשים. אולי בפעם הבאה.
עוד בוואלה!
דעה: If you want to quit - quit, don't talk
לפני כמה ימים סיפרה לי חברה כי היא הקפיאה את חשבון הפייסבוק שלה. לקח לה זמן לפתוח אחד כזה, ורק עידוד והסברים מצידי גרמו לה לקפוץ למימיה של הרשת החברתית הפופולרית. במספר החודשים ששהתה בה היא לא הייתה משתמשת פעילה במיוחד. השבוע החליטה, כאמור, לפרוש. "לחצתי בטעות על כפתור Like באיזו הודעת פורום שקראתי, ופתאום גיליתי שזה מופיע בעמוד שלי בפייסבוק", סיפרה. "מה אני צריכה שאנשים שם ידעו באיזה פורומים אני מסתובבת?", אמרה. הסברתי לה שהתקלה לא הייתה נוצרת אם לא הייתה לוחצת על אותו כפתור, ושגם לאחר הטעות היא יכולה למחוק את השורה הזאת מעמוד הפייסבוק שלה אך היא הייתה שלמה בעמדתה. "בשביל מה אני צריכה לרדוף אחרי הפירורים ולנקות אותם?", שאלה.
אותה חברה פרשה מפייסבוק מכיוון שהוא פשוט לא התאים לה - לאופיה ולהתנהלותה. היא לא עשתה מזה אידיאולוגיה, לא יצאה בהצהרות בומבסטיות ולא פתחה אתר טיפשי כמו quitfacebookday.com בו ניסתה לשדל אחרים לעשות את המעשה שנכון ספציפית עבורה, אך לא בהכרח נכון עבורם.
כך, לטעמי, צריך לנהוג כל חבר בפייסבוק. לראות אם מאזן העלות/תועלת של פייסבוק בחייו נוטה לכיוון הנכון ולנהוג בהתאם. פייסבוק נותן לכם יותר ממה שהוא לוקח? תישארו. הוא לוקח יותר ממה שהוא נותן? תעזבו. אבל למה לעשות מזה מסע צלב ולשדל אחרים ללכת בעקבותיכם? מת'יו מילן וג'וזף די טוענים שפייסבוק לא מתנהגת יפה מספיק למשתמשיה, שהיא לא הוגנת איתם ומתנהגת בפזיזות עם המידע שהם מעלים. זה אולי נכון, אבל כנראה שזה עדיין לא מספיק כדי לגזור על עצמכם גלות מרצון מהרשת החברתית. את הלקח הזה למד צמד הקנדים כשנוכח שהיוזמה שפמפם נגמרה עם כמה עשרות אלפי פורשים בלבד (מעניין כמה מתוכם יעשו קאמבק לפייסבוק בחודשים הקרובים) ואקורד סיום הפוך לחלוטין לזה שלו קיוו במקום להראות כמה פייסבוק פגיעה ולייצר מאזן אימה, הצליחו השניים להמחיש כמה קשיח השריון שלה.
אפשר איתה, אי אפשר בלעדיה
והשריון הזה קשיח כי כמו עם גוגל (עוד אימפריית רשת שמכילה יותר מידע עליכם ממה שאתם רוצים) - בשורה התחתונה אתם יותר מדי צריכים את פייסבוק בכדי שתשקלו ברצינות את עזיבתה. עבור אנשים רבים פייסבוק היא לא אתר באינטרנט, אלא היא האינטרנט בעצמה. גם אם הדיבורים על עתידה כמחליפתה של גוגל מוגזמים, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהיא עוגן הגלישה המרכזי אצל משתמשים רבים, שמתחילים בה את השיטוט היומי שלהם באינטרנט, יוצאים ממנה ללינקים חיצוניים אליהם הם נחשפים ב-Feed וגם סוגרים בה את יום הגלישה. הפונקציונליות שלה והיכולת לעדכן ולהתעדכן ביעילות מתקזזים, לפחות עבור רוב המשתמשים, עם אותן הפרות פרטיות מקוממות ומעצבנות ככל שיהיו. עם מסות של מאות מיליוני משתמשים ברחבי העולם, לא נותר אלא להודות שהמשתמש הספציפי צריך את פייסבוק הרבה יותר ממה שהיא צריכה אותו. נטישה שלו תקוזז במהרה על ידי הצטרפותם של עשרה מחליפים.
גם במקרה הלא סביר בו ההתרעמות על פייסבוק תגיע למסה קריטית של משתמשים שבאמת יכולים לעשות הבדל ולייצר מספרי עזיבה מהסוג שיטרידו את מארק צוקרברג את המהפכה לא יובילו צמד פלגמטים קנדיים. לקבוע תאריך עזיבה שרירותי, להעלות עמוד מצ'וקמק לאינטרנט וליידע את הגולשים ש"לפייסבוק יש אלטרנטיבות, כמו אי-מייל, טוויטר, פליקר ונינג" זה ממש לא הדוד שידגדג את גוליית. האמת היא שלפייסבוק אין באמת אלטרנטיבה ראויה, וגם שילוב של כל השירותים המוצעים על ידי מילן ודי לא יצליח לייצר את הפתרון הכולל שמציעה הרשת.
באחד הפרקים של "משפחת סימפסון" משתולל הומר בחנות המכולת של אפו ההודי. "כבר ביקשתי ממך יפה שתפסיק. אתה לא משאיר לי ברירה אלא... לבקש ממך יפה עוד פעם", אומר לו החנווני חסר האונים. זו, פחות או יותר, גם עמדת הכוח של המשתמש הכרוך אחר פייסבוק. אז במקום להתעצבן (שוב) על עוד הפרת פרטיות ולהגיד לפייסבוק (שוב) "נו נו נו" - עדיף פשוט לחשוב פעמיים על מה שמעלים לחשבון, ולצאת מנקודת הנחה שיש סיכוי שיראו את זה גם אנשים להם זה לא יועד. כשהסיכון לא שווה את זה הימנעו מהעלאת החומר. ואם החשבונאות הזאת גדולה עליכם אין פסול בפרישה מהרשת וביטול החשבון. אבל באמת, אפשר לוותר על השלטים והמגאפונים.
אסף לבנון