סוכה לי מקוונת

אם האינטרנט היה חג יהודי, ככל הנראה הוא היה סוכות. משחר ימיה של הרשת ניתן היה למצוא בה המוני "סוכות" - אתרים שישמחו לארח אתכם (ואת התכנים השונים שלכם).

אם נמשיך בהקבלה - את סוכות האירוח הבולטות ברשת אתם כבר מכירים מזמן. יוטיוב שמארחת את הווידאו שלכם, מיי ספייס שמארחת מוזיקה וכדומה. אספנו בשבילכם את הסוכות היותר צדדיות (אך הלא פחות איכותיות) שישמחו אם תבואו לעשות בהן את החג.

כשמדברים בישראל על אתר לאיחסון תמונות, השם הראשון (אם לא היחיד) שעולה לראש הוא פליקר. המהדרין אולי גם מכירים את פיקאסה מבית גוגל.

האמת היא שיש אתר טוב לא פחות, וכנראה שפופולרי בעולם עוד יותר (פליקר חגגה את התמונה ה-5 מיליארד שלה השבוע, האתר שאנו מציגים לכם כבר עבר את ה-7 מיליארד תמונות): קבלו את Photobucket! הוא נוסד ב-2003, נקנה על ידי תאגיד המדיה של פוקס ב-2007 וקוצר תשבוחות בעקביות כבר שנים.

חשבון חינמי מקבל בו לא פחות מעשר ג'יגה של מקום אחסון, אפשרויות ניהול מתקדמות העובדות בעזרת ממשק פשוט, והתממשקות לכל שירותי המדיה החברתית הפופולריים של היום. ואם תחליטו להשקיע כמה דולרים במנוי פרו, כבר בכלל יפנקו אתכם שם.

יוטיוב הוא כזה מונופול בתחום אירוח הווידאו, שקל לשכוח שיש עוד אתרים שנותנים שירות דומה. למעשה, שירות הווידאו של גוגל עד כדי כך לקח את כל הקופה, שרבים ממקביליו אפילו לא מנסים באמת להתחרות בו, אלא לתפקד יותר כאתרי נישה.

אתר Vimeo, למשל, מספק כלים דומים ליוטיוב – אבל האיפיון שלו הוא יותר ככלי של יוצרים מאשר של צופים. האתר שואף לארח תכנים מקוריים של משתמשיו, ולמעשה אוסר להעלות תכנים "מושאלים" (טוב, גם יוטיוב רשמית אוסר העלאת תכנים שיש עליהם זכויות יוצרים, אבל כולנו יודעים מה קורה בו בפועל).

ל-Vimeo עיצוב אסתטי, ידידותי וחם. אתם יכולים להעלות אליו את סרט הגמר שלכם מהחוג לקולנוע, אבל גם אף אחד לא יכעס אם תעשו Upload לסרטון שצילמתם בבית בו אתם עושים פרצופים למצלמה. האתר אף יתמוך בקבצים באיכות HD. נכון להיום, יש בו יותר משלושה מיליון חברים, ומועלים אליו כ-16,000 קטעי וידאו ביום.

את הבלוגיה הישראלית אפשר לחלק לשני חלקים: הבלוגים שעומדים בכוחות עצמם על פלטפורמה עצמאית, ואלו שנעזרים באתרי בלוגים שונים (שזה הרוב). אלפי בלוגים מקומיים מצאו גג יותר או פחות טוב בבלוגיות כגון ישראבלוג ותפוז בלוגים. גם אתרי רשתות חברתיות מקומיים מארחים לא מעט בלוגים (לנוער: מקושרים ושוקס. למבוגרים: הרשתות החברתיות הבנויות על הפלטפורמה של דקס טכנולוגיות, דוגמת דה-מרקר קפה).

מגמה אותה ניתן לראות בשנה האחרונה היא נטישת הפלטפורמות המקומיות לטובת אלו מחו"ל. החובבנות בניהול בלוגיות ישראליות (ע"ע הפיאסקו של שדרוג דה-מרקר קפה) וחוסר העמידה בסטנדרטיים הטכנולוגים מהניכר, גורם לבלוגרים לגשת לפתרונות עולמיים ולא מקומיים.

שירות "בלוגר" של גוגל הוא דוגמה לשדות הזרים בהם אנו רועים. כאשר נסגרה לאחרונה הבלוגיה הישראלית "בלוגלי", התחלקו רבים מהבלוגרים שלה בין אתר וורדפרס העולמי ל"בלוגר". העובדה ש"בלוגר" מאפשר הרשמה וכניסה מהירה בעזרת שם המשתמש הקיים שלך בשירותי גוגל האחרים (ג'ימייל, לדוגמה) ושהוא כולל ממשק עברי – הפכה אותו לבחירה טבעית עבור רבים שרוצים לנהל בלוג על גבי פלטפורמה שהם יודעים שניתן לסמוך עליה.

מאז שאירוח תכנים ברשת התפצל ממקום אחד בו מחזיקים את הכל לשורה של שירותים שכל אחד מהם מחזיק משהו אחר (טקסטים בבלוגיה, תמונות באתר אירוח תמונות וכדומה) – אפשר לשכוח שפעם היה דבר כזה, "אתר אינטרנט אישי". קל לא פחות גם לשכוח את הימים בהם שגשגו שירותי אירוח אתרים, שאפשרו לכל מי שרוצה לפתוח אתר ולהעלות אליו דפי רשת בחינם. סגירתו של שירות "גיאוסיטיס" המיתולוגי השנה נראתה כחותם את הגולל על סוג השירות הזה.

אך לא כך. אירוח אתרים חינמי עדיין חי וקיים. בשוק קיימים עשרות, אם לא מאות, אם לא יותר – שירותים שישמחו לפתוח לכם חשבון חינם ולתת לכם לנהל אתר דרכם. רובם עושים זאת בתקווה שלאחר שתסתפקו במנוי חינמי עם אפשרויות דלות, תרצו לשדרג אותו לאחד המסלולים שכן עולים כסף.

השירות 50webs.com הוא אחד מהם, והוא מספק מפרט לא רע בתפריט החינמי שלו: נפח של 500 מגה, תעבורה של 500 ג'יגה, שימוש בשם דומיין קנוי, ממשק ניהול, גישה לקבצים דרך FTP והיעדר פרסומות מעצבנות (אחד הדברים שגרמו לנו בזמנו לסלוד מגאוסיטיס).

השירות אמנם לא תומך בקוד PHP שהולך והופך לסטנדרט בשנים האחרונות, אך מלבד ה-HTML הישן והטוב הוא לפחות גם תומך ב-CSS ובג'אווה סקריפט. גם על הפעלות סקריפטים וסטטיסטיקות מפורטות אין על מה לדבר – לפחות לא עד שתשלפו את הארנק. ובכל זאת - מדובר בדיל טוב למי שרוצה לבנות אתר בסיסי - שזה כנראה רובכם.

על אתר בנדקמפ כבר כתבנו כאן לאחרונה. תיארנו את השירות החדש (יחסית) שמאפשר לאמנים להעלות את המוזיקה שלהם לרשת, להציג אותה בממשק נאה ואסתטי (בניגוד לאנדרלומוסיית הצבעים של מייספייס) ואף למכור אותה או לאפשר הורדה שלה בחינם.

גם אם מייספייס היא עדיין מפלצת אימתנית עם מסות של משתמשים וייצוג לכמות ענקית של אמנים, בנדקמפ הולך ומסתמן כדרך הנוחה והנכונה לאחסן היום מוזיקה ברשת. העלאתה מצד האמן והורדתה מצד המשתמש קלים ופשוטים, והשירות רק הולך ומשתפר. נכון, עכשיו הם לוקחים 10% מהרווחים, אבל אתם באמת מעדיפים את הזוועה הוויזואלית של מייספייס?

ימי הדוט קום העליזים סיפקו לאומת האינטרנט אין ספור שירותי אחסון קבצים ברשת. כשהבועה התפוצצה, התפוצצו איתה גם אלו (אתם יודעים, העניין של היעדרו של מודל כלכלי וכל זה). שנים לאחר מכן, עשה הז'אנר הזה סוג של קאמבק – גם אם התקופה השתנתה, והיום ממילא כולם סוחבים איתם איזה דיסק-און-קי, שפותר את בעיית הצורך בגישה מהירה לקבצים. אבל מי שעדיין מעוניין לשמור קבצים ברשת – אם כאחסון ואם כגיבוי – מוזמן רק לבחור משלל השירותים המספקים (שוב) את היכולת הזאת.

אפשרות לא רעה תהיה האתר aDrive.com. בעוד שאר השירותים מתקמצנים ומספקים בדרך כלל בין ג'יגה אחד לעשרה, aDrive יתנו למשתמש החינמי לא פחות מ-50 ג'יגה. בניגוד לאתרים מתחכמים שנותנים לך מקום רב אבל מגבילים את סוג או גודל הקבצים – ב-aDrive אין כל מגבלות כאלו לאחר ההרשמה, ניהול הקבצים קל ופשוט, ואף מאפשר את שיתופם עם חברים.