בואו נחזור לקרוא ספרות ויקטוריאנית. ננטוש את הטלוויזיה, נפסיק ללכת לבתי הקולנוע, נתנתק מהאינטרנט, נזנח את תרבות הפרעות הקשב ואי-הקוהרנטיות, ונחזור לעבר. כי אם נשאר ב-2010, ונמשיך להביט על אי-ההגיון בהתייחסות של התרבות הפופולארית לחנונים, חיש מהר נקבל כאב שיניים. ולא רק עקב השימוש במושג "חיש מהר" ב-2010.
זה הכל בגלל "הרשת החברתית". הסרט על יוצרי פייסבוק היה יכול להיות "האקרים: הדור הבא", או "שם קוד: דג חרב: גרסת סשימי" עוד סרט שמנסה להשתמש באלמנטים של תרבות חנונים על מנת ליצור סיפור מיינסטרימי שמזלזל באותה התרבות ממנה הוא שואב. אבל לא, באולפני קולומביה החליטו להביא להפקה הזו את אחד התסריטאים המוכשרים בהוליווד ארון סורקין, ואת הבמאי דייוויד פינצ'ר (מועדון קרב, זודיאק).
ההחלטה הזו הובילה לסרט שזכה, נכון לעכשיו, ל-159 ביקורות חיוביות ו-5 ביקורות שליליות על פי אתר RottenTomatoes. הוא גם מוביל בקופות בארצות הברית השבוע. חשוב מכך, על פי כל הדיווחים זהו סרט שלא מעליב את האינטליגנציה או הידע של חנונים, זאת כשהוא מצליח גם לפנות לקהל שלא כתב שורת קוד בחייו, ולא יודע מה ההבדל בין ארנב לבין מעבד.
הבעיה היא המדבר הצחיח שנמצא סביב "הרשת החברתית", ואפילו בשטחה. קחו, למשל, את הפצת הסרט: לישראל הוא מגיע רק בסוף החודש, לאיטליה ורוסיה בנובמבר, ליפן בינואר הבא. כשמדובר בסרט שפונה לאנשים שיודעים טוב מאוד איך להוריד סרט מהרשת, ולא מתביישים לעשות את זה כשהוא עתיד להגיע לקולנוע במדינתם באיחור רב, מוטב היה אם האולפנים היו מאמצים את השיטות של יצרני משחקי הוידאו: כשמדובר בהשקה גדולה, עם פוטנציאל גבוה לפיראטיות, משיקים את הכותר במקביל בכל העולם.
מעבר לכך, יש את עניין הזלזול. תסריטאים הוליוודיים מקנים למחשבים תוכנות קסומות ובלתי הגיוניות בעליל. זה מובן בסדרות בהן הטכנולוגיה משחקת תפקיד משני ביותר והמחשב הוא תחליף לספריה, אבל כשב-CSI הפסיאודו-מדעית מסבירים שכל מחשב מתחבר לאינטרנט דרך פורט שונה,מה שמאפשר לזהות מחשב בודד ברשת גדולה, זה מעיק.
בעוד כמה שנים זה יעבור, תרבות החנונים תהיה נטועה עמוק כל כך בתוך המיינסטרים עד שאף אחד כבר לא יעז לספר איך מחשבים מתחברים לרשת האינטרנט, ואולפני הסרטים יבינו שבמקום לבכות על פיראטיות סרטים אפשר להפיץ אותם בכל העולם בו זמנית. ובינתיים, בואו נחזור לקרוא ספרות ויקטוריאנית.