מסע בגלקסיית סמסונג

הגלקסי הטאב הוא, בראש ובראשונה, אחד הגאדג'טים המעניינים ביותר שנחתו בישראל – ונוחתים ברחבי העולם – בשנת 2010. סמסונג, שהופכת אט אט למובילה בתחום הסלולר ונמצאת כבר מזמן בתחום המחשבים, מנסה כעת להמציא קטגוריית מכשירים חדשה: הכלאה בין מחשב לוח לבין טלפון סלולרי. לא ראינו עד עכשיו מוצרים כאלה בשוק, למעט ה-Streak הקטנטן של Dell שדומה יותר לסמארטפונים כמו HTC Desire HD מאשר למחשבי לוח, והקפיצה הלוגית שנדרשה כדי לייצר את הגלקסי טאב כלל איננה טריוויאלית.

נסביר: בסמסונג חושבים שהם יכולים למכור לאנשים מחשב לוח בגודל 7 אינץ' (מתחת לסטנדרט לטאבלט, הרבה יותר מעל לסטנדט עבור טלפון) עם מערכת הפעלה אנדרואיד (שלדעת גוגל לא מתאימה למחשבי לוח) ותכונות של טלפון (במבט ראשון, אופציה מיותרת שרק מייקרת את המכשיר). האם ההימור הזה משתלם? ואיך מתמודד הטאב מול יריבו המר – אייפד?

נתעכב רק על פרט אחד טרם תחילת הסקירה. יש שיאמרו כי האייפד והטאב אינם מתחרים, כיוון שהשני הוא גם טלפון סלולרי. קשה לי לדמיין שמישהו יהיה מוכן לוותר על טלפון סלולרי קטן בעבור מכשיר בגודל מפלצתי, יחסית לטלפון, שמאפשר לשמוע את הצד שני רק דרך רמקול חזק או אוזניות. אצל רוב רוכשי הטאב, הוא יהיה כנראה טלפון משני, שמתפקד יותר כטאבלט סלולרי. וכאן, ההשוואה לאייפד מתבקשת.

במבט ראשון, במגע ראשון, הגלקסי טאב הוא מכשיר מרשים. מסך עם מסגרת עבה, כפתורי מגע בתחתיתו ומספר כפתורים פיזיים בצד (הפעלה, שליטה בעוצמת הרמקול), וחריצים לכרטיס סים וכרטיס זכרון – כל אלה בנויים היטב. לרגע לא תחשבו כי מדובר במכשיר זול, או בהרכבה בעייתית.

המחשבה השנייה שלכם תתמקד, ככל הנראה, בכך שמאוד נוח להחזיק את הטאב ביד אחת. זה משהו שלא מתאפשר באייפד, ואם השימוש העיקרי שלכם במכשיר הוא לקריאת דפי רשת במיטה תוך גירוד הראש, מדובר במוצר המושלם עבורכם. תיאורטית, זאת אומרת, כי בסופו של יום העדפתי לקרוא דווקא על האייפד, אבל על כך בהמשך.

החסרון הראשון, אגב, הוא בכפתורי המגע. הם אולי פתרון הגיוני מבחינה עיצובית, אך לפעמים – כשנדרשות למכשיר כמה שניות כדי לבצע את הפעולה שבעבורה לחצתם על הכפתור – תמצאו את עצמכם תוהים האם הכפתור נלחץ באמת. זה אופייני, כמובן, גם למסך המגע עצמו, אבל בפעולות כמו חזרה למסך הבית או כניסה לחיפוש אין חיווי ויזואלי ברור לכך שהכפתור נלחץ.

הייתרון הגדול של הטאב על האייפון הוא, על פניו, בהיותו טלפון סלולרי. כפי שכבר הסברתי, קשה לי להאמין שמישהו באמת ישתמש בו בתור טלפון ראשי ולא משני, אבל אין זה אומר שלא צריך לבדוק את הפונקציה. מסקנה א: הוא נכנס לכיס של ג'ינס גדול, אבל זה יגרום לאנשים לצחוק עליכם.

יחד עם המכשיר תקבלו ערכת דיבורית חוטית על אוזניות שנכנסות לתוך האוזן ומציגות ביצועים טובים גם בניגון מוזיקה. למעשה, יהיה יותר מדוייק להגיד שהן מציגות ביצועים טובים בעיקר בניגון מוזיקה, כי המיקרופון המובנה פחות טוב מהצפוי (צריך להחזיק אותו ליד הפה) וצריך להשתמש בלא-מעט כוח כדי להכניס את חיבור האוזניות עד הסוף למכשיר – פעולה שבלעדיה לא תשמעו דרכן כלום. בהיעדר הדיבורית תצטרכו להשתמש ברמקול או באוזניית בלוטות'.

לטאב ספר טלפונים נוח עם תמיכה טובה בעברית, שיכול להסתנכרן גם עם השרת הארגוני שלכם, ושטח המסך מנוצל היטב כדי הן לציג פרטים והן היסטוריית שיחות.

על פניו, מסך של שבעה אינצ'ים אמור לאפשר חוויה טובה של גלישה ברשת. מעבר לכך, המכשיר – מבוסס האנדרואיד – מצוייד בפלאש (שאינו קיים באייפד), וכמו הדגמים היקרים של האייפד הוא תומך הן בקישוריות Wifi והן בקישוריות סלולר. יש כאן גם חנות אפליקציות (עם יותר מ-100,000 יישומים, בהשוואה ל-300,000 של App Store), ובקרוב תהיה גם חנות ספרים של סלקום.

הערת אגב: יש הטוענים כי 7 אינץ' זה גודל בעייתי. הדבר נכון בעיקר כשמדובר ביישומים: יישומי אנדרואיד נבנו למסכים קטנים יותר, וחלקם כלל לא מותאמים למסך הגדול. בכל הקשור לאפליקציות כמו דפדפן או תוכנות שסמסונג שמה על הטאב, זו איננה בעיה בכלל.

נוסף על כך, המסך – שאגב, מתפקד לא רע גם באור שמש – מצוייד ברזולוציה של 1024x600, שנוחה גם לצפייה בוידאו ברזולוציית SD מזכרון המכשיר והן וידאו אינטרנטי מאתרים כמו יוטיוב. ויש לו גם גם רב-מגע שפועל טוב. בערך.

והנה ה"בערך" הזה, שהתחיל דווקא כמשהו שולי אבל התגלה כנקודת התורפה של הטאב – הסיבה לכך שכשעל השולחן שכבו הוא ואייפד זה לצד זה, העדפתי בהרבה מקרים את המכשיר של אפל. הטאב, איך לומר, איטי מדי.

זה לא היה אמור לקרות. יש לטאב מעבד של 1 גיגההרץ, 512 מגהבייט זכרון, שבב עיבוד גרפי ייעודי. ובכל זאת, הוא לא מהיר מספיק. הדפדפן מסרב לגלול דפים, המכשיר נתקע לשניות ארוכות של מחשבה, זום-אין ואאוט לא תמיד עובדים בנסיון הראשון. גולת הכותרת היא כשהצלחתי לתקוע את הטאב לגמרי בעקבות טעות: הפעלתי בטעות את המשחק Angry Birds כשברקע היו עוד 5 אפליקציות פתוחות. המכשיר נתקע. לגמרי. דרש אתחול מחדש.

לא ברור מה גורם לזה. ראינו את האנדרואיד פועלת היטב על מכשירים עם חומרה דומה, דוגמת HTC Desire. וברוב המקרים אפליקציות צד-ראשון, של סמסונג, עבדו טוב מאוד. אבל האיטיות הזו תסכלה, והפכה את החוויה להרבה פחות כיפית.

כמו האייפד, גם ה-Galaxy Tab אינו מיועד, באופן כללי, ליצירת תוכן, אפילו תוכן כמו תמונות וסרטונים. למכשיר יש את אחת המצלמות האיטיות והפחות איכותיות שראינו בטלפון מתקדם מהדור הנוכחי.

היתרון הגדול של הטאב על האייפד בתחום הזה מגיע בעקבות ההתאמה של הגלקסי טאב לעברית. אייפד לא כולל מקלדת עברית נורמלית אם לא תפרצו אותו, ואילו בגלקסי טאב יש את המקלדת הסטנדרטית – הנוחה למדי – של אנדרואיד בעברית. נוסף על כך, באייפד אין עדיין אפילו את ריבוי המשימות המוגבל של אפל, כשבטאב הבעיה היא דווקא בסגירת יישומים. אך הייתרונות האלה עומדים להימחק בחודש הבא, כשתושק מערכת הפעלה iOS 4 בגרסת אייפד, ותוסיף למכשיר תמיכה בעברית ואת ריבוי המשימות המוגבל של אפל.

נכון לעכשיו, תוכלו לרכוש את ה-Galaxy Tab רק מסלקום, שתגבה מכם 99 ¤ בחודש למשך 36 חודשים על המכשיר, ותחייב אתכם להתחייב לחבילת גלישה חודשית ל-18 חודשים. החבילה תעלה 89 ש"ח בחודש עבור 2 גיגהבייט, או 129 ש"ח בחודש עבור חיבור ללא הגבלה.

ובתמורה תקבלו, כפי שאולי הבנתם, את אחד המכשירים הכי לא אחידים בשוק כיום. מצד אחד – גודלו ומשקלו אידיאליים לצריכת תוכן ניידת (שימוש ביד אחת!), החומרה שלו טובה ואפשרות השימוש בו בתור טלפון סלולרי היא יתרון ייחודי למדי. מהצד השני תמצאו את האיטיות המעצבנת, שאולי תיעלם עם עדכוני גרסה של אנדרואיד אך כיום הופכת את המכשיר להרבה פחות נוח ממה שהוא אמור להיות.