חדשנות על המדף

אחד הדברים הכי לא צפויים שיכולים להיות במצלמה דיגיטלית עם עדשות מתחלפות הוא חדשנות. אם במצלמות כיס הגימיקים שולטים, כשמטרתם לגרום למצלמה לבלוט בנוף של אלפי דגמים שנראים כמעט זהים, במצלמות עם עדשות מתחלפות (לאו דווקא מצלמות ריפלקס, ועל כך בהמשך) החברות פוחדות להכניס שינויים גדולים.

הסיבה לכך היא מסורת: אנשים עבורם הצילום הופך לתחביב בו הם משקיעים מספיק כדי לקנות מצלמה יקרה-יחסית ולהתחיל אוסף עדשות, גם מתרגלים לדרך צילום מסוימת. וגם אם יעברו מקנון לניקון (חס וחלילה), ימצאו כי חלק ניכר מהתכונות זהות. החדשנות מגיעה בחומרה, לא בממשק.

ואז הגיעה קטגוריה חדשה של מצלמות. מערכות Micro Four-Thirds – מצלמות דיגיטליות עם עדשות מתחלפות, אך כאלה שלא יכולות להיקרא ריפלקס (SLR), כיוון שאין להן מערכת מראה שמשקפת את מה שהעדשה קולטת לתוך עינית. אלה מצלמות קטנות יותר, ללא עינית אופטית, שמהוות חוליה נוספת בין מצלמת כיס פשוטה לבין ה-DSLR הידנית והמתקדמת. בקטגוריה חדשה, יש גם הרבה יותר מקום לחדשנות, וסמסונג מדגימה זאת היטב ב-NX100.

ה-NX100 היא המצלמה החדשה של סמסונג מסוג mFT, שמגיעה לשוק לאחר ה-NX10 הלא-רעה. כהחלטה אסטרטגית, החליטה סמסונג לא להיכנס לברית שיצרו פנסוניק ואולימפוס על מנת ליצור סטנדרט של עדשות. במקום זה, השיקה החברה את ה-NX100 עם שתי עדשות שלא מתאימות לאף מצלמה אחרת. והעדשות האלה הן אחת הקפיצות המשמעותיות ביותר בתחום צילום חובבים שראינו זה זמן רב.

קפיצת המדרגה של סמסונג מגיעה בדמות מנגנון i-Function שמציב כפתור נוסף על העדשה. במצבי צילום ידניים או חצי-ידניים, לחיצה על הכפתור וסיבוב טבעת הפוקוס יאפשרו לכם לשלוט על כל הגדרות הצילום הנדרשות. לחיצה אחת, ויש לכם את השליטה בצמצם. עוד לחיצה, שליטה בחשיפה. לחיצה נוספת, שליטה ברגישות. כל השינויים אותם אתם עושים מתבטאים מיידית על מסך המצלמה, כדי שתוכלו להבין עוד לפני הצילום מה ההגדרה הנכונה. מעבר לכך שזה מאוד נוח גם עבור אנשים שמבינים מה הם עושים כשהם קובעים את החשיפה והצמצם, המנגנון הזה מעולה ללימוד יסודות הצילום.

טוב יעשו בסמסונג אם יאפשרו לחברות אחרות להשתמש במנגנון הזה, עליו הוצא פטנט. וטוב יעשו ענקיות כמו קנון או ניקון אם ישלבו את המנגנון בכל העדשות שלהם. לאחר שבועיים של שימוש ב-NX100, אני מסתכל בעצב על ה-DSLR שלי, לה אין את הפונקציה, ומייחל כי למצלמה ועדשה הבאה שאקנה תהיה i-Function.

אבל חוץ מהעדשות, יש כאן גם גוף. וזה גוף מעניין. הוא גדול יותר משל רוב מצלמות הכיס, וקטן יותר מזה של מצלמות ריפלקס. עבור אצבעותיו האימתניות של ראש מדור החדשות היה מדובר במצלמה קטנה יותר, אך אצבעותיו האימתניות-מעט-פחות של עורך מדור הטכנולוגיה הצליחו להתרגל למצלמה מהר מאוד. היא גם לא יפה מאוד, אבל האסתטיקה של ה-NX100 מזכירה לנו קצת מצלמות שיוצרו בברית המועצות בשנות ה-70-80 של המאה הקודמת – דגמים שהיו בעיקר פונקציונליים אך שמרו על קסם עיצובי שיהיה מובן לסובייטים כמו כותב ביקורת זו.

אם אתם מגיעים ל-NX100 ממצלמת ריפלקס, ולא משתדרגים ממצלמת כיס, יהיה לכם קשה בלי העינית האופטית. גודל המצלמה, והעובדה שאתם צריכים להתעסק עם הגדרות על עדשה, הם התניה פבלובית עבור אנשים רבים להסתכל לתוך עינית. רק שכאן היא מגיעה כאביזר נפרד,והינה בעצם מסך קטן ולא עינית אופטית אמיתית. חסרון נוסף הוא שהמצלמה לא מגיעה עם פלאש מובנה, וגם אותו תצטרכו לקנות בנפרד אם אתם צריכים לצלם בחושך

ומה עם הצילום עצמו? כאן ה-NX100 מצליחה לא לאכזב. הגישה להגדרותיה נוחה, ההגדרות ורסטיליות מספיק כדי שתוכלו לקבוע כמעט כל פרמטר בתוך התמונה, והכפתורים ממוקמים במקומות הגיוניים. הבעיה היחידה שלנו הייתה עם כך שקבוצת הכפתורים האחורית מעוצבת כמו טבעת: זה פשוט נוח ללחיצה.

המסך – שהופך בהיעדר עינית לחשוב מאוד – הוא מסך Amoled של סמסונג, עם ציפויים שמאפשרים צפיה טובה גם באור שמש ישיר. הוא גם גדול מספיק כדי שלא תצטרכו להתאמץ כשאתם מנסים להבין אם התמונה ממוקדת כשאתם משתמשים במיקוד ידני.

ואם כבר במיקוד ידני עסקינן, ל-NX100 יש אפשרות מגניבה: ברגע בו המצלמה מזהה שאתם מנסים להתמקד ידנית על פריט כלשהו, היא מציגה את הפריט בהגדלה דיגיטלית על המסך, כדי שתוכלו להבין טוב יותר אם המיקוד נכון. לאחר שתסיימו לשחק עם ההגדרה, המצלמה תצא אוטומטית ממצב ההגדלה.

על צילום וידאו ב-720p אין סיבה להתעכב יותר מדי. כן, ה-NX100 כוללת את האפשרות הזו, וכן, מנגנוני ייצוב התמונה במצלמה מצליחים לגרום לתזוזת המצלמה להיות חלקה יחסית, אבל עדיין קשה לנו לראות מישהו משתמש בה כבמצלמת וידאו. היא לא נוחה עבור זה.

בסופו של יום, NX100 של סמסונג אמנם מציגה קפיצה משמעותית בתחום המצלמות, אך קשה להתייחס אליה כאל שוות ערך למצלמות DSLR. אנחנו רוצים לראות חלק מהתכונות שלה מהגרות לדגמים יותר מתקדמים, אבל היא בעצמה לא מתקדמת מספיק עבור צלמים מקצועיים. ובמחיר שלה - כ-3,000 ש"ח, תוכלו לקנות מצלמת DSLR פשוטה.

מה שהיא כן, זו מצלמת אמצע מעולה. היא מתקדמת הרבה יותר ממצלמת כיס, והאפשרות להחליף עדשות גם נותנת לה ערך לאורך השנים הבאות. היא תלמד אתכם את עקרונות הצילום, תאפשר לכם להבין ולהתנסות בקלות בבימוי פריים, ובו בזמן לא תסבך אתכם כשתרצו לצלם תמונה באופן מיידי, כמו במצלמה פשוטה.