2010 נגמרת, וטוב שכך

מה שהיה אמור להיות התשובה של גוגל לפייסבוק ולטוויטר התברר מהר מאוד יותר כתשובה של החברה לק.ג.ב. קבלו שירות חברתי שמספר לכולם בדיוק מי נמצא בפנקס הכתובות שלכם בג'ימייל ומחליט על דעת עצמו שאתם שמחים לעקוב אחריהם. ובסוף, נשארנו עם שירות שלאף אחד לא ברור למה צריך אותו

הדפדפן הוותיק של מיקרוסופט אמנם מתדרדר באחוזי השימוש שלו בעולם, אבל עדיין ממשיך להוביל את הטבלה. גרסה 9 שתצא בשנה הבאה אמורה להיות מבטיחה ולהביא איתה שיפורים רבים. נקווה שאחד מהם יהיה בעניין האבטחה. אם בחצי מהפעמים בהם אתם מפעילים את הווינדווס הוא מודיע על צורך בעדכון מערכת – בחצי מהעדכונים האלו מדובר בעוד טלאי לדפדפן ששמו השני הוא כנראה "פרצת אבטחה".

רופרט מרדוק הוא איש עם המון כוח. לכן, כאשר אחד כמוהו מחליט שחסל סדר החינם ומעכשיו בבקשה להתחיל לשלם על התוכן באתרים שלו – אנחנו אולי עדיין לא משקשקים מפחד, אבל לכל הפחות מתחילים לשים לב. לך תדע, אולי המיליארדר הזה יצליח, ויהפוך את המודל לסטנדרט ברשת.

גם בסוף שנת 2010 אין בישראל יבוא רשמי של אקס-בוקס, אין גישה לHulu, אין לנו נטפליקס, אין iTunes, אין חיבור אינטרנט במהירות 100 מגה בכל בית. אין LTE, אין WiMax. עצוב!

הרשת החברתית לא ממש מתאמצת לשמור על המידע שלנו. שוב ושוב השנה גילינו שהאתר שינה את חוקי המשחק לגבי התוכן הפרטי שלנו. פתאום מה שהיה רק לחבר'ה – הפך לנחלת הכלל. לא במקרה נאמר לאחרונה שההבדל בין ג'וליאן אסאנג' מוויקיליקס למארק זאקרברג הוא שהראשון נותן לנו מידע סודי של ממשלות בחינם ונאלץ לברוח מצווי מעצר, בעוד שהשני נותן לתאגידים את המידע האישי שלנו תמורת תשלום – ומקבל את "איש השנה" של המגזין טיים.

פייסבוק גם הוסיפה השנה את כפתור ה"לייק", שבמהרה הפך לחלק בלתי נפרד מהאינטרנט. כמעט ואין אתר – מאתר תוכן גדול ועד עמוד בית של רואה חשבון, שלא משלב את הכפתור הזה ומאיץ במבקריו לתת את לחיצת הקסם. אם פעם רייטינג אינטרנטי היה נמדד דרך מספר כניסות – היום סופרים לא פחות את מספר ה"לייקים" (אותה גם יכולים לראות כולם). נכון, השיטה הוויראלית הזאת מוסיפה לאתרים צפיות רבות, אבל זה עדיין קצת מוזר ללחוץ "לייק" על כתבה אודות אושוויץ.

אחת מהדרכים להבהיר לישראל שהיא לא ממש אהודה בעולם התבטא השנה בספורט האקרי חדש שעניינו גניבת מסדי נתונים של אתרים מקומיים ופרסומם ברבים. וכך, שם המשתמש והסיסמה שלכם לאתר הומלס, למשל, הפכו לידע כללי ואילצו אתכם למהר ולהחליף, לפני שמישהו יבדוק אם זו במקרה גם הסיסמה של האי-מייל שלכם ושל הפייסבוק. וגם, סיסמה מתוחכמת לא תעזור אם ההאקר גונב אותה ישירות מהאתר שהיה אמור לשמור עליה היטב.

האינפלציה בשירותים חברתיים שונים יצרה אינפלציה גם באנשים שמתיימרים להיות מאסטרים בהם. או במילים אחרות: כל מי שלחץ פעמיים "לייק" בפייסבוק והגיע ל-15 עוקבים בטוויטר בטוח שמדובר במעמד מספיק מרשים כדי להתחיל לייעץ לאנשים אחרים איך לעשות את זה ברשת בעידן של שיתוף. זכור במיוחד מש"ק סושייל מדיה כזה שנהג להפיץ בטוויטר לינקים לכתבות באתר שהעסיק אותו בעזרת משפט גנרי: "מעוניין להמליץ לך על מאמר זה".