יותר קל להאשים את זאקרברג

בשעות אלו, כאשר במדורי החדשות מתנוססות לפחות שתי ידיעות אסוניות הקשורות בפייסבוק – האחת על התאבדותו של צעיר והשנייה על אונס נערה שהכירה את תוקפיה דרך האתר, אפשר לשים סטופר שירוץ עד לרגע בו יופנו אצבעות מאשימות לכיוונה של הרשת החברתית. ניתן לנחש שבזה אחר זה יצוצו המקטרגים שיטענו כי האשם בכל הצרות הוא בעצם מארק זאקרברג, על המפלצת מרובת הראשים שיצר, שהטביעה את כולנו בגל של לייק.

אין ספק שזאקרברג וצוותו יצרו כלי שהוא מהיעילים בהיסטוריה של האינטרנט, שהצליח להיכנס לראשו של הגולש הממוצע ולהבין מה יהפוך את השימוש שלו ברשת לחברתי יותר, וכך גם יעיל יותר. אך אין זה האפיון של פייסבוק וגם לא ההתמכרות ההמונית אליו שמביאים לאסונות כמו השניים שצוינו לעיל. כמו במקרים רבים בתרבות הישראלית, גם מה שקורה בפייסבוק הוא לא המחלה, אלא רק הסימפטום.

אמרו את זה קודם, ויותר מפעם אחת, אבל כנראה שצריך להגיד את זה שוב ושוב: צרות ואסונות מהסוג עליו דווח היום אינם נובעים מכלי הקיבול בו הם מתרחשים, אלא מהבעיה החברתית העמוקה, שרק מיוצגת באותו כלי מסוים (כפי שהיא מיוצגת גם בזירות אחרות – מבית הספר ועד למועדון הריקודים). אם כבר, אנחנו צריכים להודות לפייסבוק על כך שהיא מעלה לפני השטח חלק מהבעיות החברתיות האקוטיות של החברה בישראל בכלל והנוער שלה בפרט.

פייסבוק משמשת כבית הווירטואלי של דור מבולבל שאיבד מזמן מחסומים ורסנים, דור תזזיתי, קהה וחומרני עם סף גירוי גבוה בצורה נפיצה. נער בן 16 יכול היום להסתכל אחורה על התנסויות שדורות קודמים חוו רק בגילאי ה-20 שלהם, אם לא מאוחר יותר. אל תאמינו למי שינסה לטעון שלא אנחנו אשמים, אלא אותה טכנולוגיה חדשה בעלת מאפיינים שטניים. האלימות בקרב הנוער, המיניות הברוטלית, ההחפצה והלחץ החברתי לא נובעים מכלי אינטרנטי כזה או אחר. הם נובעים קודם כל מאופייה של החברה המקומית. חברה מחוספסת, חסרת סובלנות לאחר ושטופת מוח מטלוויזיה וולגרית ופרסומות; חברה שהתעצבה בצורה הזאת והחלה לשלם את המחיר על כך עוד הרבה לפני שמישהו תייג פה תמונות.

הטלת האשמה על המאורעות האלימים והמסוכנים על פייסבוק שקולה להאשמת בקבוק שהוכנס אליו וודקה בהיותו אלכוהולי. הבקבוק הגיע ריק. מי שהחליט להכניס אליו משקה משכר במקום מיץ תפוזים הוא בן אדם. כך, למשל, גם אפליקציית צ'ט היא כלי שמגיע ריק, דבר בסיסי ותמים במהותו. אלמנט הסכנה נוסף בשל השימוש האנושי שנעשה בו. צ'ט יכול להיות כלי לשיחה בין שני נערים על שיעורי הבית שלהם, אך באותה מידה יכול להיות כלי בו מפתה פדופיל את קורבנותיו (סדרת הכתבות של ערוץ 10 בנושא לפני מספר שנים הוכיחה עד כמה שכיח ויומיומי האקט הזה). האם אפליקציית הצ'ט היא האשמה בפדופיליה? גם בפייסבוק, המשתמשים הם שיוצקים את התוכן; ההתנהלות שלהם ברשת החברתית דומה לזו שהם מנהלים גם בחיי היומיום, מעבר למסך המחשב.

אינני הורה, ולכן קצת קשה לי לשים את עצמי בנעליו של מי שצריך לפקח על גבולות ילדיו. אני בטוח שזוהי משימה קשה, אך אין זה הופך אותה לפחות חיונית. פייסבוק מגביל את ההרשמה אליו מגיל 13 ומעלה, ויש לכך סיבה. האינטרקציה באתר היא אכן בעלת פוטנציאל נפיץ, יותר בגלל טיבו של המין האנושי מאשר טיבה של הפלטפורמה. ובכל זאת, ילדים רבים נרשמים לפייסבוק על ידי הזנת גיל מפוברק. פובליציסטית אחת, אם לילדה בת 9, סיפרה השבוע בטורה כיצד מנעה מבתה להזין גיל מפוברק כדי להירשם לאתר. זוהי החלטה של הורה אחראי, שמבין שחלק מתפקידו זה להשגיח שילדיו לא ייכנסו למקומות לא להם ולסרב להפיל את האחריות על גורמי צד שלישי.

אבל אנו חיים במדינה בה המסקנה ממגפת השתכרות של בני נוער היא איסור גורף על מכירת משקאות בלילה, במקום לנסות להבין מדוע מלכתחילה ילדים בני 14 דופקים את הראש עד אובדן חושים. לכן סביר להניח שרבים יעדיפו לאפשר לאנשים צעירים שאישיותם עדיין לא התגבשה לקחת חלק בפלטפורמה שמשתמשיה מתקשרים את אופיים בפומבי. אחר כך, אם חלילה גם הילד שלהם יככב בכותרות נוסח אלו של היום, הם ידעו בדיוק למי להפנות את האצבע המאשימה. למארק זאקרברג, נו מי.