מי שזוכר את סדרת הפיגועים האיומה של אינתיפאדת אל אקצה זוכר בוודאי גם את הדיווחים הטלוויזיונים אודותיה. כמעט מדי יום נקטעה תוכנית זו או אחרת עבור מבזק מיוחד. הקריין חמור הסבר עדכן על עוד אוטובוס שהתפוצץ ועל מספר נפגעים שעדיין לא ברור. את השידור הוא היה מעביר לכתב הזריז שהצליח להגיע לשטח, וזה היה מנסה לשדר תמונות דרך טלפון סלולרי. הדגש כאן הוא על המילה "מנסה", שכן מה שלרוב היה מתקבל זה אוסף כתמים בו היו מתערבבים צבע השמיים יחד עם אורות הפנסים והאמבולנסים. את הצופים זה לא לימד הרבה על הקורה בשטח, ואלו נאלצו להסתמך על הדיווחים הקוליים עד שהגיעה למקום ניידת השידור.
צפייה בקטעי הווידאו הטלוויזיוניים והאינטרנטיים בימים האחרונים מראה כמה השתנתה לטובה איכותו של התיעוד החי מהשטח. אם לפני כעשור רק ניידת שידור מקצועית יכלה להעביר תמונות באיכות ברורה ובמהירות גבוהה, היום כל מצרי עם סמארטפון בידו מסוגל להנפיק על המקום תמונות סטילס איכותיות וקטעי וידאו ברזולוציית HD.
המהומות באירן בשנה שעברה הראו כמה העידן הדיגיטלי שינה את חוקי המשחק של הסיקור החדשותי וכמה מרכזי התפקיד של האזרח הרגיל בו. בתיעוד הנעשה ברחובות הצליחו ההמונים לתקשר לעולם את הסיטואציה בה הם נמצאים, להביא אותה לידיעת הציבור ולייצר סולידריות למאבקם. השלטון המצרי למד את הלקח הזה, כנראה, ועם תחילת המהומות מיהר לחסום את הגישה לאינטרנט במדינה. האקט הזה אולי יוצר חוצץ בין רוב אזרחי המדינה לעולם, אבל אלו שמצליחים לעקוף את המחסום בצורה זו או אחרת מתקשרים את המהומות בשידור חי ובאיכות גבוהה ובכך תורמים להן עוד דלק.
עוד בוואלה!
תוכן גולשים בפריים טיים
על השימוש ברשתות החברתיות עבור מהפכות כבר נכתב לא מעט. מעניין לא פחות לראות כיצד גם תקשורת מסורתית כיום מסתמכת על "תוכן גולשים" כדי להציג את חדשות המהפכה. היכולות הטכנולוגיות המתקדמות ובעלות הרמה הגבוהה מאפשרות למפגינים לייצר תיעוד אפקטיבי ובר שידור. כאשר התוכן שמודלף ממצרים אינו קטע וידאו מפוקסל ולא ברור אלא צילום HD שלא שונה קיצונית מאיכות צילום מקצועית כלי תקשורת רשמיים ישתמשו בו בשידוריהם וכך ישרתו גם את עצמם וגם את המפגין שרוצה להפיץ את מסריו. התפוצה הפומבית שמביא אותו הדהוד רם מקזזת במשהו את ההפחתה בכמות התוכן המשוחרר החוצה, עקב חסימת האינטרנט במדינה.
אתר CNC News הקנדי, למשל, מציע למצרים תשתית העלאת קבצים בה ניתן להעלות קטעי וידאו ותמונות סטילס שצילמו בעצמם בהפגנות. הוא אף מספק להם יכולת להעלות את התמונות שהם מצלמים לחשבון הפליקר שלו. גם ההיפך קורה: עיתונאים "אמיתיים" משתמשים בכלים הפרטיזניים הללו כדי לספק את תמונת המצב מהמדינה. הבולט שבכלים אלו הוא טוויטר, שם כתבים של ה-CNN, סוכנות הידיעות AP ועוד, מצייצים באופן שוטף. כך מזינה המדיה בחדשה את זו הישנה, וההיפך. יחסי הגומלין הללו עובדים לטובת שתיהן, ובוודאי לטובת המפגינים, שיוצקים את התוכן בכלים הללו. מעניין אם כאשר אמן ההיפ-הופ גיל סקוט הרון שר ב-1970 ש"המהפכה לא תשודר בטלוויזיה" הוא שמע על פרויקט אוניברסיטאי פנימי שהתגבש אז בשם "האינטרנט".