ה-N8 של נוקיה: לא זורם

אני לא משתמש בסמארטפונים באופן קבוע. העובדה הזאת יכולה להיות קצת מתמיהה כאשר מדובר בכתב טכנולוגיה, אך אני מודה שהמכשיר הסלולרי בו אני משתמש ביומיום הוא טלפון ישן ופשוט של נוקיה (בן 4 או 5, לדעתי) שיודע בעיקר להוציא ולקבל שיחות ולשלוח הודעות SMS. השתמשתי בסמארטפונים לא מעט, ומקום העבודה אף סיפק לי מכשיר סמי-חכם, אך רוב הזמן הוא נמצא במצב כבוי. זו גם הסיבה לכך שאני כותב את הביקורת הזו. החלטנו להסתכל על נוקיה ועל מערכת ההפעלה סימביאן 3 בעיניים טריות, מכיוון שלשועל סמארטפונים אמיתי לעיתים קשה להתחבר לחווית הצרכן הפשוט, ולאחת המטרות העיקריות של הסמארטפון בימינו: הכיף.

כן, כיף. המילה הזאת חיונית, לטעמי, כאשר מדובר במכשירים החדשים, בהם הפכו שיחות הטלפון מזמן לפרט שולי. סמארטפון טוב אמור להיות בעל מסך מגע גדול ואיכותי, מהירות עבודה גבוהה, ממשק אינטואיטיבי שזורם איתך ואתה זורם איתו ו... כייפי. אלו הסטנדרטים הגבוהים שהציבה אפל עם מהפכת האייפון שלה, סטנדרטים שאומצו על ידי הרף העליון של מכשירי האנדרואיד. אלו גם הדברים להם ציפיתי כאשר קיבלתי לבדיקה את מכשיר ה-N8 החדש של נוקיה. מעייף כבר להשתמש בתואר "מכשיר דגל", אך נכון לעכשיו, לפחות עד שיצאו לשוק מכשירי ה-Windows Phone 7 עליהם הכריזה החברה לאחרונה, זה המכשיר שנושא את דגל האיכות בחברה.

לרוע מזלו של ה-N8, השתמשתי בו וניסיתי אותו במקביל לשימוש באייפון מהדור השלישי (דגם 3GS) שהזדמן לידיי. השימוש הזהה שעשיתי בשני המכשירים המחיש לי עד סימביאן, מערכת ההפעלה של נוקיה, לא מצליחה ליישר קו עם זו של אפל. עד כמה היא לא אלגנטית כמוה, לא אינטואיטיבית כמוה, לא נעימה, נוחה וזריזה כמוה. העובדה שה-3GS הושק באמצע 2009, ולכן אינו רק מיושן יותר אלא גם כולל חומרה חזקה פחות – רק מחדדת את הכישלון של נוקיה להפוך את ה-N8 העדכני למתמודד אמיתי בזירה. השימוש בסימביאן על גבי המכשיר החדש ממחיש עד כמה יותר חשוב ה"איך" מאשר ה"מה", ומרגיש פעמים רבות כמו שימוש במכונית איכותית שהותקנו בה מושבים זולים ופשוטים. נכון, מתחת למכסה המנוע יש אולי יופי של רכיבים, אבל קשה להעריך אותם כאשר השימוש שמעל פני השטח כל-כך לא נוח.

מפרט החומרה של המכשיר החדש נאה, אך לא יוצא דופן. ל-N8 מעבד ARM11 במהירות 667 מגה-הרץ, 256 מגה-בייט של זיכרון פנימי, שטח אחסון בנפח של 16 ג'יגה (עם חריץ הרחבה לעוד 32) ומסך OLED עם מולטי-טאץ', בגודל 3.5 אינץ' וברזולוציה של 640X360. גולת הכותרת של המכשיר היא המצלמה המובנית מבית קארל צייס, עם חיישן של 12 מגה-פיקסל. עדשת המצלמה יוצרת בליטה קטנה בגב המכשיר, שהופכת אותו לקצת פחות אלגנטי. לא שכך מדובר במלך היופי – העיצוב שלו מרובע וקצת משעמם, עם מסך שתופס כמעט את כל החלק הקדמי, למעט כפתור מלבני קטן אחד בצד שמאל התחתון. אך קשה לומר שיש בעיצוב שלו משהו מביך או מציק. לא כאן נמצאות הבעיות של ה-N8.

הן כן נמצאות בתפעול, על רבים ממאפייניו. סלחו לי שאני שוב משווה את ה-N8 לאייפון, אך אין מנוס מלעשות זאת אם רוצים לבחון את המכשיר בהקשר של הסמארטפונים הבולטים הנמצאים בשוק היום. בעוד שבמוצר של אפל מסך המגע הוא מלאכת מחשבת – רגיש לכל נגיעה קלה, אבל לא רגיש מדי כדי לגרום לייצר פעולה שמקורה ברפרוף לא מכוון – ב-N8 האצבע צריכה להיות חד משמעית יותר בלחיצתה. ראינו כבר מסכי מגע עם טאץ' גרוע יותר, אך ממכשיר דגל היינו מצפים לקצת יותר.

מבחינת מערכת ההפעלה, לעומת זאת, היינו מצפים להרבה יותר, אבל מה כבר אפשר להגיד על סימביאן שלא נאמר? שהיא לא גמישה ואינטואיטיבית מספיק? שהמעבר בה בין אובייקטים בה מסורבל? שהיא מרגישה לעתים מקרטעת ולא קלילה מספיק? נכון, סימביאן 3, הגרסה שרצה על ה-N8, הותאמה במיוחד למסכי מגע. חבל שהיא לא הותאמה גם למשתמשים.

קחו, לדוגמה, את האפשרות של לחיצה על לינק המופיע בתוך שורת סטטוס בפייסבוק או בטוויטר: בעוד שבאייפון הלחיצה הזאת פותחת בזריזות דפדפן ומציגה את העמוד בצורה שלרוב לא מצריכה כיוונון לאחר מכן, ה-N8 נתן שוב ושוב את ההרגשה שהמעבר מאפליקציית המדיה החברתית (עליה נדבר בהמשך) ללינק בדפדפן הוא משימה מסובכת עבורו. המעבר לדפדפן איטי, וכאשר הלינק נפתח – הוא לא מותאם אוטומטית לגודל המתאים של הדף, אלא מאלץ אתכם לשחק עם המסך כדי להתאים את התצוגה למצב שמאפשר קריאה. ממשק המגע, מצידו, לא רגיש מספיק, ומקשה על שינויים מדויקים בגודל התצוגה. פסיכולוגית, זה גרם לי להרגיש שההחלטה על שיטוט ללינק כזה או אחר צריכה להישקל בכובד ראש ולחשוב כל פעם מחדש האם הקריאה בעמוד הזה באמת שווה את ההתעסקות עם הפרוצדורה המקרטעת משהו.

דבר כייפי נוסף שאני אוהב לעשות עם סמארטפונים הוא להוריד אפליקציות שונות ומשונות ולהתנסות בהן. גם כאן גיליתי חוויית שימוש טובה הרבה פחות מזו שנתן לי האייפון, שנח על השולחן לצד ה-N8. ל-Ovi Store לוקח זמן רב מדי להיטען. כך גם לפריטים עליהם לחצתי בחנות כדי לקבל פירוט אודותיהם. קצת כמו עם הלחיצה על הלינקים, גם השימוש ב-Ovi נותן תחושה כאילו המערכת עובדת על משהו שקצת כבד לה. כשלזה מתווספות תקלות נוסח "חנות Ovi אינה זמינה כרגע" והודעת Download Error שלא ברור על מה ולמה הגיעה – זה די מוציא את החשק לעשות שופינג בחנות הזאת.

כאשר כן הצלחתי לגלוש בחנות ורציתי להזין שמות של אפליקציות, הופתעתי לגלות שלמרות שלמכשיר יש מקלדת וירטואלית, כאשר הוא נמצא במצב אופקי – המקלדת אינה באה בתצורת QWERTY, אלא בזו הקיימת בטלפונים הישנים – בה כל כפתור כולל ספרה ושלוש אותיות. רק כאשר עוברים למצב אופקי (המכשיר מזהה אוטומטית את השינוי בצורת החזקתו) מקבלים מקלדת QWERTY – שוב, עניין מגוחך במכשיר דגל שיוצא בשנת 2011 (ועוד בכזה הכולל מסך מגע, שלא ברור מה הבעיה לספק עבורו מקלדת וירטואלית מלאה). בנוסף, מעבר מעברית לאנגלית מצריך שלוש לחיצות – לא מספיק "בשלוף" לפעולה טריוויאלית ושכיחה שכזאת. יש כאלו שיגידו שאלו פרטים קטנים בתוך מכלול גדול. עבורי, זה הא'-ב' של סמארטפון: תתחיל בלתת לי את הקרקע הבסיסית, האלמנטרית, המתבקשת – ומשם תעלה. כאשר בונים מגדל גבוה של פיצ'רים על בסיס רעוע כזה – לא ממש מתחשק לעלות לקומה העליונה.

בנוקיה מבינים שאחד הדברים החשובים ביותר בסמארטפונים כיום הוא הקישוריות לרשתות החברתיות, ולכן זו מגיעה מובנית במכשיר, עם תמיכה בפייסבוק וטוויטר. לאחר שהמשתמש מזין את פרטי ההתחברות שלו לשתי רשתות אלו – יופיעו על מסך המכשיר שורות הסטטוס האחרונות שנכתבו על ידי חבריו של המשתמש בשירותים אלו, בצורה שמזכירה פסנוע (ticker) של מבזקים. כניסה לפיצ'ר מראה במשולב את הסטטוסים משני השירותים (אפשרות נחמדה), כאשר המשתמש יכול גם לבחור בלחיצה גישה לאחד מהם.

הופתעתי לגלות באג עם העברית באפליקציה. כאשר כתבתי בפייסבוק שורת סטטוס שכללה גרשיים, המירה אפליקציית הרשתות החברתיות של נוקיה את אלו לסימני ג'יבריש מוזרים. "ה-Ovi מחרבש לך את הסטטוסים" הגיבו לי חברים בפייסבוק (האפליקציה דואגת להכניס את הקרדיט שלה לסטטוסים שנכתבים באמצעותה, ובכלל נראה שנוקיה שמחה לדחוף את הלוגו/מסך מקדים של Ovi איפה שהיא יכולה). זהו אינו המקום היחיד הבעייתי מבחינת עברית. אפליקציית היוטיוב שמגיעה מובנית במכשיר מציגה עברית הפוכה בתוצאות חיפוש לקטעים בעברית. לא ברור איך דבר אלמנטרי כל-כך חמק מתחת לרדאר של המשווקים בארץ, שמציגים את המכשיר כחיית מולטימדיה.

התמיכה במדיה מתבטאת בשורה של אפליקציות תוכן שמקבלות הפניה בולטת באחד ממסכי הבית של המכשיר והן ביכולת לחבר אותו בעזרת כבל HDMI לטלוויזיה הביתית, להקרין דרכו סרטים עליה ואף לשחק במשחקים שהורדו ל-N8 כאשר הם מוצגים על המסך הגדול בבית. זהו אולי הפיצ'ר שמבדיל את ה-N8 משאר המכשירים הקיימים בשוק המקומי כרגע (מכשירים מתחרים עם הפיצ'ר הזה יגיעו בהמשך השנה). העניין הוא שלא מדובר בכלי שימושי במיוחד או במשהו ששום סמארטפון לא יהיה שלם בלעדיו. לאחר שנוכחתי כי ה-N8 נכשל באותן פעולות של שימוש יומיומי, היכולות האלה התקשו להלהיב אותי. אפילו מהמצלמה מרובת המגה-פיקסלים התאכזבתי. השילוב של "קארל צייס" ו"12 מגה-פיקסל" גרם לי לצפות למצלמה שאולי תוכל סופסוף להוות תחליף למצלמה רגילה, "אמיתית". אך ניסיונות צילום שעשיתי הוכיחו שלא כך: בשעות היום המצלמה סיפקה תוצאות סבירות אך לוקות בחדות, בעושר הצבעים ובתאורה. בצילום בערב בחדר סגור, ניכרו סימני הפלאש (מנגון פלאש קסנון חזק) על התמונות.

בפיצ'ר הבסיסי ביותר של המכשיר – תפקודו בטלפון, ה-N8 עומד בכבוד. כמו בדרך כלל במכשירי נוקיה – איכות השמע היא טובה. בנוסף, האנטנה הפנימית שלו חזקה והוא מסוגל להחזיק שיחות גם במקומות בהם האייפון נכשל בכך. אבל כבר סיכמנו שדיבור הוא מהפעולות הפחות מעניינות כשמדובר בסמארטפון משוכלל.

הבעייתיות המובנית ב-N8 התחדדה עבורי בכל פעם שחזרתי לעבוד עם האייפון 3GS. המכשיר הישן למדי זרם איתי ונתן לי הרגשה שהתיזוזים שאני מעביר אותו בין התוכנות, המשחקים והאתרים אליהם אני גולש באים לו בקלילות. יותר מכך – הוא דאג לספק לי את ה-X Factor עליו דיברתי קודם: הכיף. השימוש באייפון פשוט מהנה, בעוד שזה ב-N8 מייגע למדי. במחירים שמתחילים ב-2,200 ¤ בשוק החופשי עד 4,000 ש"ח (לפני זיכוי שיחות) אצל המפעילות הסלולריות – לא ברור למה שמישהו יבחר דווקא בו ולא באייפון או באחד הסמארטפונים העובדים על מערכת ההפעלה אנדרואיד. יכול להיות שה-N8 הוא כן מכשיר ראוי, אך אחד שמופעלת עליו מערכת הפעלה לא ראויה. סימביאן 3 פשוט לא עומדת בסטנדרטים של היום. נקווה שדור המכשירים הבא של נוקיה, זה עם ה-Windows Phone 7 – יעמוד.