משבר איכות בתעשיית המשחקים

ברוכים השבים לניו יורק. העיר המזוהה ביותר עם ארצות הברית תמיד היוותה אתגר עבור מפתחי משחקים: מצד אחד, מדובר במיקום מוכר מאוד, בו שחקנים מכל העולם ירצו לבקר; ואילו מהצד השני, זהו גהינום של פרטים קטנים. ניו יורק שלא מתנהגת כמו ניו יורק לא תעבוד על אף אחד פשוט כי כולם יודעים איך ניו יורק אמורה להתנהג ולהיראות.

מהבחינה הזו, Crysis 2 הוא יצירת מופת. כמו GTA IV, שהציג לנו גרסה סאטירית של התפוח הגדול, ו-Prototype שהראה לנו עיר שוקקת בעיצומה של מתקפה ביולוגית, המשחק הזה מצליח לתפוס את הרוח הסטואית, ובו בזמן את היופי והרגישות, של ניו יורק, כפי שהיא משתקפת ברובע המוכר ביותר שלה – מנהטן. רק שכאן, בניגוד למשחקים אחרים אותם הזכרתי, אנחנו מקבלים את העיר לא כשהיא שוקקת חיים, כי אם אחרי מיני-אפוקליפסה ביולוגית. הרחובות נטושים, שקט שורר בחלקים נרחבים (לפחות עד שאתם מגיעים), ותחנות עזרה ראשונה מלאות באנשים גוססים שנאנחים בשקט.

גם לאחר אפוקליפסה, ניו יורק יפהפייה. מנוע המשחק של Crysis 2 - אחד המתקדמים ביותר שנמצאים כיום בשוק, הופך כמעט כל פריים של המשחק הזה לתמונה שאפשר למסגר. מהאזורים הפתוחים ועד לבניינים, הכל מלוטש כאן, והכל נראה מרהיב - הן בגרסת פלייסטיישן 3 והן בגרסת המחשב.

דברים כמו דמויות ועלילה? ובכן, הם פחות טובים.

על העלילה של קרייזיס 2 צריך לדבר כמה שפחות. לא מדובר בפחד להרוס לכם את התפניות בה – היא פשוט לא מובנת, ולא חשובה. בניגוד למשחקים שבונים מתח ומסתורין על בסיס ההבטחה הראשונית, כאן נראה כאילו העלילה נתפרה יחד מחלקים לא מאוד קשורים, בצורה לא מאוד קוהרנטית, כדי לשרת את במאי הקרבות.

אם לתמצת: שמכם אלקטרז, ואפרו-אמריקאי גדול שכינויו "נביא" שם אתכם בחליפה קסומה לפני שירה לעצמו בראש בגלל שנדבק בשפעת חייזרית. עכשיו אתם סופר גיבור, שנרדף הן על ידי כוחות פרה-צבאיים והן על ידי חייזרים שפולשים לניו יורק. בצורה לא מוסברת, הרג החייזרים אף נותן לכם חומר שבאמצעותו ניתן לשדרג את חליפת הקסם. בדרך תפגשו גם מדען פרנואיד, אשת צבא קשוחה אך רגישה, ואיש עסקים לא מאוד נחמד. כל אלה, איך לומר, משעממים, בנאליים, ומהווים תירוץ לביצוע משימות. כמו כן, הן מתכתבות יותר מדי עם המשחק הראשון בסדרה, שמעולם לא היה להיט גדול, כך שיש להניח שרבים משחקני קרייזיס 2 לא טרחו לשחק בו.

למעשה, הגיבורה הראשית האמיתית של המשחק הזה היא החליפה. אמנם יש לה רק שני כוחות מיוחדים בולטים, אך אלה הופכים את המשחק למה שהוא. בלחיצה על כפתור, מתקשה החליפה, והופכת אתכם לטנק אנושי – כדורים לא מאוד מפריעים לכם, וכך גם נפילה מגובה רב. בלחיצה על כפתור אחר, הופכת החליפה לכמעט בלתי נראית, ומאפשרת לכם להתגנב. כוחות מינוריים כוללים גם מצב ראייה תרמית, ומצב טקטי בו אתם יכולים לראות את כל האויבים ואת ההזדמנויות הטקטיות (מקום דרכו אפשר להתגנב, עמדת צליפה, מקום נוח לטיפוס וכו..)

הבעיה היא שכל אלה, למעט המצב הטקטי, דורשים אנרגיה. כשאתם משתמשים בכוח כלשהו ועומדים במקום, האנרגיה הזו מתרוקנת לאט, אך כל תזוזה או ספיגת פגיעה יורידו אחוזים ניכרים. זה מונע מכם להרגיש חזקים מדי, והופך את מהלך הקרבות שלכם – בהם בדרך כלל תתמודדו מול לא מעט יריבים, להרבה יותר טקטי. זה עשוי לתסכל שחקנים שרק רוצים לרוץ לסוף השלב ולירות בכל מה שזז – "קרייזיס 2 זה עבודה קשה", אמר לנו אחד כזה – אבל מי שמחפש משחק קצת יותר מחושב, יהנה ממרבית הקרבות כאן.

כלי הנשק רק מוסיפים לעניין. יש כאן כמה עשרות כלי נשק, רובם סטנדרטיים יחסית כמו רובי סער, רובי צלפים, שוטגאנים ואקדחים. מה שמייחד אותם מכלי הנשק במשחקים דומים היא יכולות ההתאמה האישית. כמעט לכל כלי נשק תוכלו להתאים משתיק קול, אם אתם מעדיפים להתגנב, או מטול רימונים אם בחרתם בגישה יותר ישירה. ניתן להתאים גם כוונת, החל מטלסקופית ועד ללייזר.

את החליפה תוכלו לשדרג גם כן, באמצעות חומר שמשאירים אחריו חייזרים מתים. כי מסתבר שלמרוח את עצמכם בקרביים של חייזרים יכול לעשות לכם רק טוב. יש ארבעה עצי שדרוג לחליפה, כשבכל אחד מהם רק יכולת אחת יכולה להיות מופעלת בו זמנית. אלה כוללים, למשל, סימון של הכיוון ממנו נורים אליכם כדורים, לזיהוי טוב יותר של אויבים; התקפות חזקות יותר; טעינה-מחדש מהירה יותר של החליפה, וכו.

לאחר המערכה לשחקן יחיד, כשתחושת הריקנות משתלטת, אתם עשויים להתפתות ולגשת למצבים המקוונים של קרייזיס 2. למרות שעל פניו החליפה הייתה צפויה להפוך את המצבים האלה לייחודיים, ולייצר טקטיקות משחק חדשות, נראה כי נכון לעכשיו הכל זורם על מי מנוחות – השחקנים בהם נלחמנו לא היו מאוד יצירתיים, וכתוצאה מכך גם המשחק עצמו היה די שגרתי. הוא כן מצליח לשמר עניין בזכות עץ שדרוגים, אך מכאן לא יגיע ה-Call of Duty הבא.

בסופו של יום, Crysis 2 הוא משחק פעולה טוב. הוא לא חדשני במיוחד, ולא מעניין מבחינה עלילתית, אבל תחומי הליבה שלו – האקשן, והעיר שמתפקדת כבמה – מלוטשים ומתפקדים היטב. לא נראה כי בסופה של 2011 הוא ייזכר כאחד המשחקים הבולטים של השנה, אך עכשיו, בחודש אפריל, מדובר באחד המשחקים הטובים ביותר שיצאו לחנויות בשבועות האחרונים.