החלק המפתיע ביותר בפורטל 2 אינו הבדיחות המצוינות או הכלים החדשים, כי אם הרגש. כשנזכרים שמדובר בכותר המשך לאחד המשחקים הכי פחות רגשניים (למעט קובייה אחת עם לב), והיותר "קרים" שנראו על מסכי המחשב והקונסולות, ההישג הזה נראה משמעותי אף יותר. הרגש ופורטל מצליח להיות מרגש מתחילתו ועד סופו הוא גם מה שמעלה את המשחק הזה לרמה של יצירת מופת.
ההתחלה הייתה הרבה יותר צנועה. Portal הראשון היה משחק פאזלים קצר, שרוב ערכו הגיע מקונספט אחד: מה אפשר לעשות עם אקדח שמסוגל לירות כמעט על כך משטח שני שערים ביניהם ניתן לעבור בלי בעיה. היו לו רק 20 שלבים, שארכו שעתיים-שלוש, והשאירו אתכם עם תחושת סיפוק עצומה, שיר ועוגה. הפאזלים היו הלב של המשחק, והדמויות דמות יותר נכון של GLaDOS, מחשב רצחני שבודק את גבולות היכולת שלכם, היוותה אתנחתא קומית.
גוף של רובוט, לב של אדם
הלב של Portal 2 נמצא במקום אחר לגמרי. הפאזלים שלו אמנם יצירתיים מאי פעם, ואין לנו כוונה לזלזל בהם, אך דווקא הדמויות שלוש במקרה הזה והעלילה הם אלה שמניעים את המשחק קדימה. וכאן אנחנו מגיעים לחלק הבעייתי ביותר בכתיבת ביקורת על המשחק הזה: אנחנו לא ממש יכולים לספר לכם למה.
למעשה, רמת המוכנות הטובה ביותר ל-Portal 2 היא לא לדעת עליו דבר לא מבחינה עלילתית ולא מבחינת הכלים החדשים שהמשחק הזה נותן. אם אתם יכולים לשכוח את פורטל הראשון לפני שאתם משחקים, עוד יותר טוב. הבעיה היא שאי אפשר לכתוב ככה ביקורת, אנחנו לא יכולים שלא לסקור את החידושים. אנחנו כן יכולים להימנע מלדבר על העלילה. נציין רק כי היא מבריקה, מפתיעה, מצחיקה וכוללת כמה מהרגעים הטובים ביותר שנראו במשחק מחשב בשנים האחרונות. כמו כן, כפי שאמרנו, בסופו של יום היא מצליחה גם לרגש.
שער חדש נפתח
מפתחי המשחק הראשון עשו עבודה טובה מאוד בחשיבה על שימושים שונים לאקדח שערים. למעשה, הם עשו עבודה טובה כל כך, עד שליוצרי המשחק השני לא נשאר מה לעשות עם הכלי הזה. ואכן, השערים של Portal 2 עובדים בדיוק באותה הצורה, עם אותה המכניקה של המשחק הקודם. מה שהשתנה הם הכלים הנלווים.
אלה כוללים הפעם מקפצות, קוביות שיכולות לשבור קרן לייזר ולנתב אותה למקום אחר, גשרי אור שניתן לנתב דרך שערים וקרני גרירה. בנוסף, יש ברחבי המשחק ברזים עם שלושה צבעים, אותם תוכלו לשפוך באמצעות שערים כמעט על כל משטח. הצבע הכחול מאפשר לקפוץ גבוה; הכתום מגביר את המהירות שלכם; ואילו הצבע הלבן מאפשר ליצור שערים במקומות בהם אי אפשר היה לעשות זאת עד כה.
מגוון הכלים האלה עשוי להישמע מאיים מעט, אך הדבר רחוק מאוד מהאמת. פורטל 2, כמו המשחק הראשון, מתקדם בקצב מושלם: הוא ילמד אתכם להשתמש בכל כלי וכלי לפני שתזרקו עמו למים.
גם בשלבים האחרונים של פורטל, לא הרגשנו אף פעם כאילו זרקו אותנו עמוק מדי לתוך המים. נכון, לא תמיד רואים את הפתרון ב-5 הדקות הראשונות, אבל אתם יכולים להיות בטוחים שהמפתחים נתנו לכם את כל הכלים כדי להצליח.
ארוך יותר, המוני יותר
אם כבר בשלבים עצמם עסקינן, תשמחו לדעת כי בניגוד למשחק הראשון, פורטל 2 איננו קצר כל כך. שיחקנו בו מיד לאחר סיום Portal 1, מה שאומר שזכרנו את כל הכלים הבסיסיים, וזה עדיין לקח שש שעות. אלה מחולקים לשלושה חלקי קמפיין עיקריים, כך אחד ייחודי. גם במקרה הזה נמנע מפירוט. וזו, אגב, רק ההתחלה.
בנוסף לקמפיין לשחקן יחיד, יש ל-Portal 2 גם מצב לשני משתמשים. מדובר בקמפיין עם שלבים אחרים לגמרי, שהותאמו לשיתוף פעולה בין שני שחקנים ולכך שיש שני רובי שערים בכל שלב. הפאזלים כאן אפילו יותר מרשימים מאלה של המשחק לשחקן יחיד, פשוט כי רמת הקושי בהם גבוהה הרבה יותר. לאחר מספר שעות משחק, אפשר להגיד שזו לא באמת בעיה: שני מוחות אכן עדיפים על אחד.
לאחר ש-Portal הראשון הציג עיצוב סטרילי עם נגיעות של בלגן כשאנחנו נחשפים אל מאחורי הקלעים של המעבדות, במשחק הזה יש הרבה יותר מגוון. של מה? לא נגיד לכם. כן נספר שתשומת הלב לפרטים, והניסיון להפוך את עולם המשחק לחי, מצליחים להפוך את המשחק הזה ליצירה מיוחדת גם מבחינה ויזואלית.
אך אל לנו לשכוח גם את הדיבוב. תסריט המשחק לא היה עובד טוב בלי רמת אמינות גבוהה, והאנשים שדיבבו את הדמויות במשחק ביניהם גם הקומיקאי והשחקן הבריטי סטיבן מרצ'נט בתפקיד ראשי עשו כאן עבודה מדהימה.
לצד השבחים, אי אפשר שלא לציין כי יש למשחק הזה גם בעיות. לפעמים, פאזל כזה או אחר לא מאפשר לכם להיות יצירתיים מספיק, ומנתב אתכם לפתרון ספציפי שדורש דיוק מתסכל; יש כמה בדיחות לא מספיק מצחיקות; ולפעמים המשחק מעט את הקצב בלי סיבה נראית לעין. אבל כל אלה מינוריים מספיק כדי להתעלם מהם בהמלצה הכללית. וההמלצה הזו היא: לכו לשחק פורטל 2. עכשיו. מהר. לפני שיהרסו לכם פרטים קריטיים מהעלילה.