ה-IP זה לא אני

כתובת IP איננה בן אדם, כך קבע שופט מחוזי בארצות הברית. מדובר בהחלטה חשובה מאוד, כיוון שהיא ניתנה בהליך משפטי – שכמותו נערכים רבים בשנים האחרונות – בו בעלת זכויות על תוכן מבקשת לאפשר לה לדרוש מספקית אינטרנט לחשוף פרטי משתמשים מאחורי כתובות IP. את הכתובות אוספים בעלי הזכויות ברשתות שיתוף דוגמת ביטורנט, במטרה לאיים על המשתמשים ולדרוש מהם פיצוי.

השופט הארולד בייקר סירב לאפשר לחברת VPR Internationale, המפיצה סרטים פורנוגרפיים, לתבוע את חשיפת פרטיהם של אלמונים אותם יכולה VPR לזהות כיום רק באמצעות כתובת IP. בהחלטתו הסתמך השופט על מקרים חדשותיים בהם אנשים נעצרו והואשמו בהפצה וצריכה של תוכן פדופילי לאחר שמישהו אחר השתמש בחיבור אלחוטי שלהם.

לטענתו של השופט, במקרה בו מדובר בתוכן פורנוגרפי, הניסיון לדרוש פרטים על פי כתובת IP הוא בעייתי במיוחד, זאת עקב המבוכה הפוטנציאלית שבפרסום פרטי המשתמשים. מדובר בטענה מוכרת: במקרה של סרטים פורנוגרפיים, גם אנשים חפים מפשע עשויים להסכים לשלם פיצויים לבעל זכויות, רק כדי למנוע האשמה בהורדת תוכן פורנוגרפי, בייחוד אם מדובר בתוכן שלא תואם את הנטייה המינית שלהם.