אולימפוס E5: למקצוענים בלבד

מגהפיקסלים זה דבר חשוב עבור מצלמה דיגיטלית, אבל לא הכי חשוב. גם פלאש מובנה זה דבר חשוב, אבל – שוב – לא הכי חשוב. את הנתון החשוב ביותר לא תמצאו במפרט, כי אי אפשר להעביר אותו באמצעות נתונים טכניים מדויקים. למעשה, גם להסביר אותו לא מאוד קל. בסופו של דבר, השאלה שצריכה להישאל לגבי מצלמה לפני הקניה, זו שעליה יכולה לענות רק ביקורת היא: "כמה סלחנית המצלמה הזו?".

במצלמות בכלל, ומצלמות ריפלקס בפרט, רמת הסלחנות יכולה לנוע בין כזו שבה המצלמה סולחת לכם על כל טעות, מתקנת את רעידות הידיים שלכם ומחפה על אי-ההבנה שלכם בצילום עם מצבים אוטומטיים פשוטים להבנה; לבין מצלמה שדורשת הבנה עמוקה בתחום. זוהי לאו דווקא פונקציה של מחיר: מצלמת 5D Mark II של קנון – מצלמה מקצועית לכל דבר, כוללת מצב אוטומטי שמאפשר לכם לצלם בלי לדאוג להגדרות. כך גם D90 הפופולרית של ניקון. בשני המקרים, התוצאות במצב האוטומטי הזה תספקנה אנשים שרק רוצים לצלם, בלי להבין מה הם עושים.

ומה עם מושא הביקורת הזו, E5 של אולימפוס? כאן המצב שונה. המצלמה הזו פשוט לא נועדה לצילום אוטומטי. נכון, יש לה מצב כמעט-אוטומטי בשם Program Mode, בו המצלמה קובעת את גודל הצמצם והמהירות, אבל התוצאות לא מרהיבות, בלשון המעטה. למעשה, לפעמים נראה כאילו דווקא במצב הזה המצלמה מפיקה את התמונות הבעייתיות ביותר שלה.

היעדר הסלחנות של ה-E5 לא נגמר כאן. אם תסמכו על המצלמה לקבוע את מאזן הצבעים – או, במילים אחרות, אם תתנו לה להבין בעצמה איך נראים צבעים – התוצאה תהיה בעייתית קמעה, בייחוד כשאתם עובדים עם תאורה מלאכותית. אך גם באור יום המצלמה נוטה לקבוע צבעים קרים מדי אלא אם תגידו אחרת.

כל אלה, יש לומר, לא אומרים שמדובר במצלמה גרועה.

המצב, למעשה, הפוך לגמרי. E5 היא מצלמה מעולה - עבור מי שיודע איך לצלם. זה מתחיל באיכות הבניה – הגוף של המצלמה, שחסין בפני גשם ורטיבות, בנוי היטב גם לידיים גדולות מאוד – דבר שחסר מאוד אצל חלק מהמתחרות (כן, קנון, אנחנו מסתכלים עליכם). הוא לא נראה זול, ולא מרגיש זול.

מקשי השליטה של המצלמה לא שונו מהותית מהגרסה הקודמת, E3, ועדיין ייראו מוזרים בימים הראשונים לשימוש עבור מי שרגיל להשתמש במצלמות של קנון או ניקון. לאחר אותם ימי ההסתגלות מתחילים להבין את ההיגיון במערכת. עם זאת, חייבים לציין כי מיקום מתג ההפעלה של המצלמה על צידה האחורי, בצד ימין למטה, עודנו תמוהה, פשוט כי הדבר מקשה על הפעלה מהירה של המצלמה.

מהנדסי אולימפוס הכניסו למצלמה הזו גם מספר אלמנטים אותם היינו שמחים למצוא במצלמות נוספות. הראשון שבהם הוא מסך אחורי מסתובב, שכמעט ולא קיים במצלמות ריפלקס אך הופך שימושי מאוד בייחוד כשאתם רוצים לצלם וידאו. בנוסף, יש ל-E5 תמיכה לא רק בכרטיסי SD, כי אם גם בכרטיסי קומפקט-פלאש.

ומה עם איכות התמונות? כאמור, בתנאי ואתם יודעים לצלם, E5 תיתן לכם את התמיכה שאתם צריכים. למצלמה מגוון אפשרויות נוחות של צילום ידני, גישה קלה לתפריטי הגדרות, חיישן איכותי ואחת ממערכות הפוקוס האוטומטי המהירות ביותר בשוק כיום. נציין לטובה גם את הפלאש המובנה, שממוקם גבוה מספיק כדי לא להיפגע מהעדשה – תסמין מוכר במצלמות ריפלקס כשאלה משולבות בעדשות גדולות.

איכות הווידאו, לעומת זאת, לא מבריקה. נכון, המצלמה מצלמת ב-720p, אך התוצאה איננה מרשימה כמו אצל חלק מהמתחרות. מה שכן, E5 מאפשרת לצלם וידאו עם פילטרים אמנותיים, וזו פונקציה שיכולה לקסום לחלקכם. עם זאת, עדיין מדובר במצלמה שכל הפוקוס שלה הוא על תמונות סטילס.

את הבעיה הגדולה ביותר של המצלמה הזו השארנו לסוף – המותג. קניית מצלמת ריפלקס, בייחוד אחת מתקדמת כמו E5, היא בחירת נתיב לעתיד, ונטישה של נתיבים קודמים. כך, למשל, אם כבר יש לכם בבית עדשות של ניקון וקנון, היתרונות אותם המצלמה הזו מספקת לא יהיו מספיקים כדי לעבור למערכת עדשות חדשה.

מה שקצת מקל על העניין הזה הוא פורמט העדשות בו אולימפוס משתמשת – Four Thirds. זהו תקן למצלמות ועדשות בו שותפות כיום אולימפוס, קודאק, פנסוניק, פוג'י וחברות אחרות. הוא מתייחס הן לחיישן, שהינו קטן יותר וכולל טכנולוגיות שמותאמות לצילום דיגיטלי, והן לעדשות. כך תוכלו להשתמש בעדשות הנוכחיות גם במצלמות ריפלקס של חברות אחרות. עם זאת, חייבים לציין כי הפורמט הזה עדיין לא תפס תאוצה, וכבר מאוים על ידי Micro Four Thirds הזעיר לו משתייכת סדרת ה-PEN של אולימפוס.