עשר שנים עברו מאז איחדה חברת התקשורת אריקסון כוחות עם סוני במיזם סלולרי חדש - סוני אריקסון שמו. אריקסון, שהייתה אחת היצרניות הראשונות של טלפונים סלולריים, הבינה כי היא צריכה עזרה מחברה שמבינה בטכנולוגיה צרכנית, כיוון ששוק הסלולר הופך מהר מאוד לכזה שנשלט לא על ידי אנשי עסקים אלא על ידי הצרכן הפשוט. סוני, מצידה, ידעה כי היא צריכה להיכנס לתחום הסלולר, והמכשירים שייצרה עד אז כשלו.
עשור לאחר מכן, החבילה מתפרקת. על רקע נתח שוק יורד והפסדי ענק, החליטה אריקסון לצאת מעסקי הטלפונים הסלולריים ולהתמקד בתחום פתרונות עסקיים ופתרונות תשתית. סוני הסכימה לרכוש את החלק של אריקסון במיזם, ובכך פתחה את הדלת לשילוב הדוק יותר בין קו המוצרים הצרכניים שלה לבין טלפונים סלולריים.
אך לפני שזה קורה, בואו וננסה להביט בעשור האחרון של תעשיית הסלולר דרך הפריזמה של סוני-אריקסון - ממכשירים שהיו מתקדמים מדי לזמנם, דרך ההצלחה של הטלפונים הפשוטים ביותר ועד לבעיות הקשות בשנים האחרונות.
T68i - ההתחלה נראית טוב
ה-T68i - מכשיר הדגל הראשון של סוני-אריקסון, הושק בתחילת 2002, והיה העתק של טלפון מבית אריקסון שהושק בנובמבר 2001. ההבדלים בין השניים היו בתוכנה, שכללה מייל מובנה, ותמיכה בהודעות מולטימדיה. זה היה מכשיר קטן, נוח ופופולרי יחסית בקרב אנשי עסקים, ששמרו אמונים לאריקסון מהדורות הקודמים של טלפונים. בו בזמן, המכשיר לא יכול היה להשתלט על השוק כשמולו מגוון רחב של מכשירי נוקיה דומים שהציפו את החנויות באותם הימים.
סדרת P - מחליפים את הפאלם
מכשיר נוסף עליו הכריזה סוני-אריקסון כבר ב-2002, אך השיקה ב-2003, דווקא הקדים את זמנו. ה-P800 היה אחד הטלפונים הסלולריים הראשונים עם מסך מגע צבעוני, ואחד המכשירים הראשונים ששווקו תחת השם "סמארטפון". הוא היה רחוק מהמכשירים אותם אנחנו מכירים כיום בשם הזה, אך עדיין - מדובר היה בטלפון שגם היה מעוצב היטב, וגם כלל ממשק נוח ופשוט יותר ממתחריו. למערכת ההפעלה שלו, אגב, קראו סימביאן, ואז היא עוד הייתה בתחילת ימי הזוהר שלה.
סדרה ה-P של סוני אריקסון תכלול עוד שלושה מכשירים, והאחרון שבהם, P1, הושק ב-2007. הייתה זו השקה בעייתית - האייפון של אפל כבר החל לשנות את שוק הטלפונים, וחובבי סימביאן קיבלו כמה חודשים לפני השקתו את N95 המאוד-מצליח של נוקיה. P1 לא היה מכשיר גרוע, אך הוא היה זה שסימל את תחילת הסטגנציה של החברה, והקושי שלה במעבר ממכשירי מקשים למכשירי מסך מגע מתקדמים.
סדרות K ו-C - לא טלפון מצלמה, מצלמת טלפון
ב-2004, הציגה סוני אריקסון לעולם את סדרת ה-K שלה. שמה של הסדרה נגזר מהמלה Kamera (מצלמה, בשוודית), ובמרוצת השנים קיבלו חלק מהמכשירים את האות C. לא, לא בגלל שבאנגלית מצלמה זה Camera, אלא כי מדובר במכשירים שמתקשרים לסדרת מצלמות Cyber-Shot של סוני. ה-K הראשון, K700, נחל הצלחה בכל רחבי העולם, אך היא לא השתוותה לאלה של שני המכשירים הבאים: K750 ו-K800, שהוצגו ב-2005 ו-2006 בהתאמה, והפכו ללהיטים כבירים.
הבעיה עם המכשירים האלה הייתה שחוץ ממצלמה מוצלחת, הם היו טלפונים מאוד פשוטים. ובסוף העשור הקודם, גם שאר היצרנים הבינו שמצלמה היא לא גימיק אלא יכולת חשובה של טלפון סלולרי. אך בו בזמן, מצלמה זה לא הכל - היא חייבת לבוא כחלק ממכלול, וזה משהו שסוני אריקסון לא יכלה להציע באותה התקופה.
המכשיר האחרון אותו ניסתה סוני-אריקסון לשווק באמצעות המצלמה שלו היה ה-Satio - סמארטפון שהושק ב-2009 כשהוא מצוייד במצלמת 12.1 מגהפיקסל. אך זה לא היה מספיק - האופטיקה אמנם הייתה טובה, אך הטלפון עצמו היה מצוייד עוד במערכת הפעלה סימביאן. וזה כשכל השוק דיבר על iOS של אפל, וחיכה בכליון עיניים למכשירי אנדרואיד הראשונים.
סדרת W - הווקמן מתקדם
המותג ווקמן, מבית סוני, החל את דרכו ב-1980 לנגני קלטות ניידים. לאורך השנים הוא היגר לנגני דיסקים, נגני וידאו, מינידיסקים, נגני MP3, וכן - גם טלפונים סלולריים. סוני נתנה למיזם המשותף את האישור להשתמש בשם המותג בניסיון להחיות אותו, וההחייאה עבדה, לפחות בהתחלה.
ב-2005 השיקה החברה את ה-W800i - הווקמן הסלולר הראשון. בחברה פשוט לקחו את ה-K750 אותו הזכרנו כבר, שינו אותו מעט ושמו בו גרסת תוכנה חדשה שמותאמת יותר לניגון מוזיקה. היה זה תחילת עידן המוזיקה בטלפונים סלולריים - כמה חודשים לאחר מכן תכריז מוטורולה על טלפון האייטיונס שלה, שיהפוך לאחד הכשלונות הצורמים ביותר עבורה - והמותג ווקמן עדיין היה חזק מספיק כדי למשוך לא מעט אנשים.
בחמש השנים הבאות, תציג סוני אריקסון לשוק 34 גרסאות שונות - חלקן אזוריות וחלקן כלל עולמיות - של מכשירים מסדרת W. רובם ככולם זכו לביקורות אוהדות, אך החל מ-2007 גם להסתייגות - זה בכל זאת לא אייפון. אפל, שהצליחה להשתלט על שוק המוזיקה הדיגיטלית עם האייפוד, לא היססה להשתמש במיתוג שלה לקידום האייפון, עד שבסופו של דבר לאנשים כבר לא היה אכפת מווקמן. המותג החל לדשדש, והמכשירים החדשים בו מוצבו כבר לא כטלפונים מיינסטרימיים אלא כמכשירים זולים לצעירים שלא יכולים להשקיע במשהו טוב יותר.
סדרת X - התחיה
ב-2007 הבינו בסוני-אריקסון שהחברה צריכה לחזור למכשירי מסך מגע. סדרת ה-P המיושנת נזרקה הצידה, ובמקומה הגיע המותג Xperia. המכשיר הראשון בסדרה, שהושק ב-2008, היה תוצר של מיקור חוץ לחברת HTC. היה זה מכשיר גדול, סליידר עם מקלדת מלאה ומערכת ההפעלה Windows Mobile במקום סימביאן. וכן, היו לא מעט אנשי עסקים - אשר היו תלויים ב-Windows Mobile - שהתלהבו ממנו, אך ישועה פיננסית הוא לא הביא. וכמוהו גם ה-X2 שהושק ב-2009.
אז הבינו בסוני-אריקסון שהם חייבים להתחיל ולייצר מכשירי מגע לצרכן הפשוט, עדיף עם מערכת הפעלה פחות בעייתית. גוגל הייתה שם, עם האנדרואיד שלה, וב-SE קפצו על ההזדמנות. הבעיה - לקח להם הרבה מאוד זמן להגיע לתוצאות. המכשיר הראשון שהושק בסדרה, X10, כלל בעיות בהשקה, זכה להררי ביקורת בזכות ממשק-העל האיטי והמסורבל שסוני-אריקסון שמה עליו, ולא הצליח מסחרית. רק בסוף 2010 הצליחה סוני אריקסון להגיע לתוצאות טובות עם שילוב של אנדרואיד במכשיריה, כש-X10 Mini הקטן נוחל הצלחה מסויימת בקרב צעירים, ו-Xperia Arc הוא אחד ממכשירי האנדרואיד הטובים ביותר של אמצע 2011.
אבל גם זה לא הספיק. כיום סוני-אריקסון היא חברה מפסידה, שמתגאה בדו"חות האחרונים שלה כי הפסידה פחות כסף מאשר בעבר. גם הניסיון שלה למשוך גיימרים באמצעות בערך-פלייסטיישן-ניידת - Xperia Play, לא נראה מוצלח במיוחד. ועכשיו לאריקסון נמאס, ועתיד חטיבת הסלולר הזו נמצא כולו בידי סוני. האם היא תשכיל לעשות בו שימוש נבון? רק ימים יגידו.