אייפון קורא לגנב

זה קורה בערך פעם-פעמיים בחודש. לפתע צצה על פיד הפייסבוק שלי זעקת שבר: "גנבו לי את האייפון!!". אני רואה את זה ושוב נאנח. הנה עוד מסכן (או מסכנה. למעשה, בדרך כלל מסכנה, וההסבר לסיבה יגיע בהמשך). בבת אחת התנתק הבן-אדם מצינור החמצן הסלולרי - וכעת אפילו אינו יודע איך להתקשר לאמא שלו, כי הוא לא זוכר את המספר ששמור רק במכשיר. וחוץ מזה - נגזל ממנו גאדג'ט בשווי של אלפי שקלים.

רק בשבועיים האחרונים נתקלתי בשתי הודעות כאלו. קרובת משפחה סיפרה בשורת סטטוס כיצד נגנב האייפון שלה בחנות בה היא עובדת. "אני יושבת ובוכה פה כמו ילדה שלקחו לה את הבובה", תיארה בצורה מכמירת לב (והזכירה לי עוד מכרה שסיפרה לפני מספר חודשים כיצד נגנב האייפון שלה, אותו השאירה להטענה על הבר במסעדה בה היא עובדת). אדם אחר, קולגה, סיפר בסטטוס שלו שהאייפד שהביא עמו לעבודתו נגנב משולחנו במשרד. "הוא מכיל נתונים רגישים ואני מחפש פתרונות יצירתיים למציאתו", חלק עם חבריו לרשת. כאות אבל החליף את תמונת הפרופיל שלו לתמונת אייפד. יומיים לאחר הגניבה הזאת שלחה עמיתה למקום עבודתי מייל לכל הקומה: "האדם ששכח את האייפון שלו במטבח מוזמן לקחת אותו ממשרדי".

גניבת סמארטפונים, עם דגש על אייפונים, היא תופעה שמדברים עליה כבר חודשים רבים, כולל בכתבות בעיתונות ובטלוויזיה. ועם זאת, הרושם שלי הוא שלמרות החשיפה, רבים עדיין לא הפנימו עד כמה הם צריכים להיזהר על המכשיר שלהם ולשמור עליו. כנראה שרק אחרי שהם מגלים שנעלם האייפון אותו הניחו על השולחן בפאב, במסעדה או בעבודה – הם לומדים לא להפקיר אותו בסיבוב הבא.

בכל פעם שמישהו מספר לי שנגנב לו או לחברו מכשיר כזה, אני שואל אותו שאלה פשוטה: אם הייתה לך בכיס 'סטיפה' של 4,000 שקל במזומן, מגולגלים ביחד ומוחזקים בגומיה – האם היית שם את ערימת השטרות הזאת על שולחן במסעדה? על הבר? היית שם את האובייקט הקלאסי הזה של "פרצה קוראת לגנב" על השולחן בעבודה או אפילו במגירה סגורה (לא נעולה) שם, ויוצא לשירותים? יש סיכוי שהיית שוכח סטיפה כזאת במטבח של המשרד?

התשובה היא תמיד לא. אף אחד לא היה חושב ולו לרגע לשמור סכום כסף ניכר כזה בכל מקום שאינו צמוד לגופו. אבל את האייפון, שעלה פחות או יותר את אותו הסכום (בימינו אייפון 4 עולה מינימום 2,600 ¤ ואייפון 4S עולה מינימום 3,600 ¤) – משום מה לאנשים אין בעיה לשים באזורי הלוויין של גופם, ולקוות שהוא גם יישאר שם.

ניסיתי לחשוב מהיכן מגיע הפער בין היחס לכסף מזומן ליחס לסמארטפון שעלה בדיוק את אותו סכום כסף, והגעתי לכמה מסקנות:

- קודם כל, אנחנו חיים בתרבות ה'סמוך' וה'יהיה בסדר' הישראלית, שכוללת גם בטחון עצמי מוגזם. קשה לנו להאמין שהדבר הרע ששמענו עליו מאחרים יקרה גם לנו, להלן תסמונת ה"לי זה לא יקרה" המפורסמת. שלי יגנבו את האייפון מתחת לאף על הבר? כשאני יושב צמוד אליו? אין מצב. מה אני, טמבל?

- הסיבה השנייה היא שרבים מאתנו מורגלים כבר שנים למכשירים סלולריים פונקציונליים מאוד, חסרי עניין ושיק. אף אחד לא טרח לגנוב את המוטורולה שהיה לנו בצבא, ואף אחד גם לא שם עין על הנוקיה עם המסך-שחור לבן שהיה לנו לאחר מכן. בראשית ימי הסלולר בכלל לא השתמשו בישראל במכשירים שלתוכם ניתן להכניס כרטיס SIM ולהחליף את המספר – כך שגם לגנבים לא הייתה סיבה גדולה לגנוב אותם, מבלי שאפשר לעשות איתם משהו. רבים מאתנו עוד לא עשו את הסוויץ' המחשבתי ולא הבינו שבניגוד לעבר, בו הם הסתובבו עם מכשיר טלפון צמוד, היום הם מסתובבים עם מחשב קטן ומשוכלל שהוא גם מכשיר טלפון. המחשב הזה יקר הרבה יותר – ולכן צריך גם לשמור עליו יותר.

- סיבה נוספת היא הדרך בה רבים מאתנו משלמים על המכשירים הללו: הולכים לחברת הסלולר וקונים חבילה סבוכה שבמסגרתה אנו משלמים במשך שלוש שנים כמה מאות שקלים בכל חודש – תשלום מפוצל שמערבב את שווי המכשיר עם חבילת השיחות, ההודעות והגלישה. צורת התשלום הזאת מקשה עלינו להרגיש שקנינו רכוש יקר ערך שעלה לנו 4,000 ¤. וכאשר לא מרגישים את ערכו ושוויו של המכשיר – גם מתייחסים לשמירה עליו בהתאם.

- סיבה אחרונה נוגעת בעיקר למין הנשי: בעוד שלגברים קל ונוח בדרך כלל להחזיק את הדברים שלהם בכיסים (ארנק, מפתחות וגם טלפון סלולרי) – הנשים לרוב לא נושאות על גופן את הפק"ל הזה. או כי הן לובשות לבוש נטול כיסים (שמלה, למשל) או מכיוון שהן מעדיפות להסתובב בלי בליטות באיזור האגן. לכן רבות מהן שמות את הטלפון הסלולרי לצידן היכן שהן נמצאות – על השולחן במשרד, על השולחן במסעדה וכדומה. אני חושב שמהסיבה הזאת הרוב המוחלט של נשדדי האייפון עליהם שמעתי הם בעצם נשדדות.

אז מה עושים? התשובה פשוטה: אם יש לכם סמארטפון – כאשר אתם מחוץ לבית אל תיפרדו ממנו ולו לרגע אחד. כן, אפילו אם אתם במשרד ורוצים רק לצאת לשירותים לכמה דקות. אם את אישה, ופשוט לא יכולה לקחת את המכשיר למקום אליו את הולכת – שימי אותו בתיק, סגרי את התיק על כל הריצ'רצ'ים שלו ושימי אותו במקום לא בולט וקשה להגעה. זה מה שיכול לעשות את ההבדל בין שליח מזדמן שנכנס למשרד, רואה תיק פתוח מול הפרצוף ופשוט מכניס אליו יד ושולף מציאה זו או אחרת לבין אחד שיצטרך להיכנס אל מתחת לשולחן שלך בשביל בכלל לראות שיש שם תיק (ואז לפתוח אותו כדי לחפש שלל).

טרחה? כאב ראש? נכון, אבל זה כלום לעומת הטרחה וכאב הראש להם תזכו כאשר תצטרכו להזמין מכשיר חדש, להשמיש אותו ובינתיים לנסות לתקשר עם רשימת חברים שאין לכם את המספרים שלהם בשלוף. ובואו לא נשכח את סכום הכסף הנכבד שתפסידו (כחצי משכורת, לפי נתוני השכר הממוצע במשק).

וכלל אצבע שימושי לכל פעם בה אתם תוהים ביניכם לבין עצמכם אם זה בטוח להיפרד לרגע מהסמארטפון: תעשו את התרגיל הפשוט ההוא - תסתכלו על המכשיר בתור סטיפת שטרות של אלפי שקלים, וחשבו אם הייתם משאירים כאן סטיפה כזאת. אם המסקנה היא שלא – קיבלתם את התשובה שאתם מחפשים.