מה צריך לעשות כדי שסרט באורך 30 דקות ביוטיוב יזכה ליותר מ-50 מיליוני צפיות בשבוע? תשובה לשאלה הזו היא "ג'וזף קוני". קוני, שהופך בימים אלה לסלבריטאי בכל רחבי העולם, אינו שחקן או זמר, ככל הידוע. וגם אם כן, אלה לא המעשים שהפכו אותו למפורסם. הסיבה לכך שקוני מככב בסרט מצליח היא היותו מנהיג קבוצת גרילה באוגנדה, קבוצה שהופכת ילדים לחיילים לעבדי מין.
קוני, שמנהיג את התארגנות הגרילה Lord's Resistance Army הפעיל במזרח אפריקה, הפך לכוכב בעל כורחו כשהארגון ההומניטרי Invisible Children החליט לערוך ניסוי להעלאת מודעות לפשעיו באמצעות קמפיין ויראלי. זהו צעד אחרון בשורה ארוכה של קמפיינים שהפיקו אנשי הארגון מאז הוקם ב-2003, שמטרתם לגרום להפסקת שימוש בילדים בקונפליקטים אפריקאיים בכלל, והפסקת הפעילות של ארגון ה-LRA בפרט. הסרט אף קורא לצופיו לפעול למען הפצתו, ובינתיים נראה שזה עובד, כשהפרסום מונע על ידי סלבריטאים כמו אופרה ווינפרי וריהאנה.
יחד עם ההצלחה, מגיעה גם הביקורת
הקונצנזוס סביב הסרט הוא שמדובר בהפקה מרשימה מאוד, בייחוד כשנזכרים שכל המעורבים הם מתנדבים. וכאמור, קשה מאוד להתווכח עם הצלחה - ועשרות מיליוני צפיות בתוך שבוע הן הצלחה פנומנלית. בו בזמן, הסרט זוכה ללא מעט ביקורת. רובה של הביקורת הזו מתרכזת בכך שהסרט מפשט יותר מדי את הסיפור אותו הוא רוצה לספר, ומתעלם מחלקים חשובים ממנו. כך, בלוגרית פופולרית מאוגנדה, רוסבל קגמירה, פרסמה תגובה לסרט שמתנקזת למשפט אחד - מלחמה זה יותר מבן אדם אחד שהורג ילדים.
למעשה, מספר פעילי זכויות אדם בולטים באפריקה - ביניהם ויקטור אוצ'ן, שמנהל ארגון המטפל בילדים שאולצו להפוך לחיילים בשירות כנופיות - טוענים כי אין שום סיבה להאמין שעם מעצרו או מותו של קוני, מצבם של הילדים באזורים בהם פועלת התארגנות ה-LRA יהפוך פתאום למצב טוב, כיוון שקוני הוא רק אחד מהאנשים שמנצלים את הילדים הללו.
ואי אפשר גם בלי סאטירה
נושא נוסף שזוכה כאן לביקורת הוא הפטרנליזם המערבי בנושא אפריקה , שמאמץ גישה הוליוודית אשר מציבה את האדם הלבן כמושיע של העולם השלישי. הגישה הזו, אותה מסמל עבור רבים הסולן של להקת U2, בונו, זוכה לביקורת כבר שנים רבות, כשלא כולה מגיעה מתושבי אפריקה עצמם.
כך, המחזמר הכי מצליח בברודוויי בשנה האחרונה - Book of Mormon הסאטירי של יוצרי סאות' פארק מאט סטון וטריי פארקר, עוסק לא מעט בפטרנליזם אמריקאי ואיך שהוא מתבטא באפריקה, מכמרים שמנסים לטעון שדת תשפר את מצב התושבים ועד להתעלמות מלאה מהאפריקאים עצמם, ומחשבה שרק האדם הלבן יכול לתקן את המצב. באחד משירי המחזמר, שר הגיבור האמריקאי-מורמוני שלו שורות כמו "אני אפריקה, כמו בונו אני אפריקה/טסתי לכאן והתאחדתי עם הארץ הזו" ו-"אפריקאים הם אפריקאים, אבל אני היא אפריקה".