סוד הקסם של Draw Something

איך נראה חלום? מהו צבעה של ידידות? איך מציירים את אירלנד בלי צבע ירוק? ואיך זה שהחברים המטומטמים שלי לא מבינים שאישה שחורה (למעשה אדומה) ששרה (יוצאים לה קווים מהפה) בזמן שיוצא ממנה תינוק (גוש אדום כלשהו) היא ביונסה?! אלו הן רק חלק מהשאלות הקשות ששאלתי את עצמי מאז שהתחלתי לשחק באפליקציית Draw Something – משחק ציור שכמה שהוא בסיסי – כך קשה להסיר ממנו את האצבעות.

למה, בעצם? מה הפך את Draw Something לאפליקציה שהורדה 35 מיליון פעם בחודש וחצי, שמשתמשים בה 13 מיליון איש ושבחודש אחד נוצרו בה מיליארד ציורים? מה גרם לחברת המשחקים זינגה לשלם עליה לא פחות מ-200 מיליון דולר, כפי שנודע אתמול?

לתחושתי, הסיבה הראשונה להצלחה היא הלגיטימציה שהמשחק נותן לך לצייר דימויי ילדות צבעוניים וקסומים כמו "יום הולדת", "כוכב שביט" ו"ריהאנה". זאת מבלי להרגיש כמו פעוט מרייר שמבזבז את הזמן שלו על קשקושים, במקום על איזון ספר החשבונות שלך כמו שמבוגר אחראי אמור לעשות. כל ילד יודע שלצייר זה כיף, אבל החיים הבוגרים מספקים לנו כל-כך מעט הזדמנויות לעשות את זה. Draw Something מחזיר את חדוות הילדות הזו תוך כדי אישור שזה בסדר, כולם עושים את זה (הנה, תראו כמה מיליונים), וזה באייפון, אז זה בכלל מגניב.

אלמנט נוסף הוא הפן החברתי. הצלחת השחקן מבוססת על שיתוף הפעולה עם השחקן שמולו, זה שבאופן טבעי יכול לעורר המון זעם ומרמור כשהוא נכשל לזהות שגוש השומן המזמר שציירת הוא אדל. עם זאת, לפעמים אתה גם מגלה כלפיו הערכה מחודשת כשהוא מצליח לצייר לך ריבאונד באופן מושלם, או כשהוא מצליח לזהות שהאיש האדום שציירת שעומד ליד ברווז וקשקוש שאמור להיראות כמו ארנב הוא למעשה מייקל ג'ורדן. מומלץ להיזהר ולא לנסות לשחק עם חברים בעלי ידע מוגבל באנגלית או בתרבות הפופ האמריקאית, שכן הניסיון לשחק איתם יכול להיות מתסכל במיוחד וחסר תמורה. גם משחק עם סתם חברים לא שאפתנים במיוחד יכול להיות מייאש כשאתה משקיע רבע שעה בניסיון לצייר להם את דונלד טראמפ כדי לזכות בשלושה מטבעות זהובים ובתמורה אתה מקבל מהם בחזרה במקרה הטוב ציור של משולש.

המשחק בזוגות מוסיף עוד אלמנט להתמכרות . בניגוד למשחקי סמארטפון אחרים בהם משחקים לבד, ב-Draw Something ההתקדמות של שותפך למשחק תלויה בך, ולהיפך. נכון, ההתקדמות במשחק לא מציעה שום אטרקציה מיוחדת מלבד עוד מטבעות חסרי ערך והגדלת מספר הסיבובים שעברתם יחד בלי להיפסל (השיא שלי הוא 27! היי, יותם). ובכל זאת, יש משהו בידיעה שאיפשהו יושב אדם שכוסס ציפורניים בציפייה שתפתור כבר את הציור שלו ותשלח לו ציור חדש, שגורמת לך לרצות לחזור למשחק כמה שיותר מהר כדי לא לאכזב אותו.

אבל ל- Draw Something יש כמובן גם את חסרונותיו. אחד הדברים המעיקים במשחק הוא שכשאתה ניגש לזהות ציור ששלח לך שחקן אחר, עלייך לצפות קודם בכל תהליך העבודה הארוך והמייסר שעבר עליו עד שהצליח לצייר סוף סוף חיפושית משה רבינו. לפעמים צורת ההגשה הזו דווקא נותנת הצצה מעניינת לתוך תהליך החשיבה של שותפך למשחק, אבל לרוב זה פשוט מתיש. העניין הזה גם די מגביל אותך ביצירת ציורים קצת יותר מורכבים, מתוך ידיעה שלפני ששותפך למשחק ייחשף להעתק המדויק שציירת לפוסטר של מלך האריות, יהיה עליו קודם לצפות בדקות ארוכות מאוד של משיכות מכחול סתומות, מלוות באינספור מחיקות.

חיסרון נוסף הוא פלטת הצבעים ההתחלתית שמוגבלת רק לצבעי היסוד, את אובמה וטופאק תאלצו לצייר באדום ואת חופיה הקסומים של הוואי יעטרו עצים שחורים ומתים - עד שתצליחו לחסוך מספיק מטבעות כדי לקנות פלטת צבעים נוספת. אבל החיסרון המהותי ביותר, מבחינתי, הוא היצע המושגים המוגבל שהמשחק מציע כרגע. שלושה ימים לאחר שהתקנתי את האפליקציה לראשונה ציירתי כבר את דארת' ויידר פעמיים ואת טופאק שלוש פעמים. אני מקווה שמלאי המילים ירוענן בקרוב, כי כרגע נראה שבשבוע הקרוב אמצה את המבחר הקיים.

אך למרות החסרונות, Draw Something הוא עדיין משחק מהנה ובעל ערך מוסף רב בהרבה מכל משחקי הארקייד האחרים שמוצעים בחנות האפליקציות. עם זאת, אסור לשכוח שבכל זאת מדובר במשחק חברה די בסיסי שקיים בווריאציות די דומות כבר עשרות שנים, באינטרנט ומחוצה לו. השכלול העיקרי של הגרסה הזאת הוא הפשטת המשחק מכל סוג של אינטרקציה אנושית עד המינימום האפשרי. נהדר למיזנטרופים, בעייתי עבור אנשים כמוני, שהתקשורת שלהם עם בני-אדם אחרים היא גם ככה די מוגבלת. לא נורא, גם לצייר זה כיף.


עוד בנושא:

- הלהיט החדש Draw Something: צייר לי כבשה על האייפון
- זינגה רכשה את יצרנית המשחק Draw Something