ראש בראש: LG אופטימוס NET וסוני-אריקסון ווקמן

סמארטפון זה לא רק אייפון - את זה אנחנו יודעים כבר מזמן. מכשירי אנדרואיד הפכו נפוצים ושכיחים גם בארץ. אבל זה שסמארטפון לא חייב להגיע עם מסך של מינימום 3.5 אינץ' – פחות ברור. מכשירי ביניים (Mid Range) לא זוכים להתייחסות רבה, אולי מכיוון שאינם מכוונים לפסגה ומטרתם אינה להוציא מכם את ה"וואו" הכי גדול שאפשר. הם בנויים בעיקר כדי לספק תמורה טובה לכסף: לספק שירותים דומים לסמארטפון מתקדם יותר – תמורת מחיר נמוך יותר. מעבר להיותם פתרון ללקוחות עם בעיית תקציב, מדובר גם בפתרון למי שצריך משהו באמצע בין הסלולרי הפשוט שיודע רק לחייג ולסמס לסלולרי המולטי משוכלל, שמגיע עם מעבד כפול ליבה ומסוגל לתמוך במשחקים ובתוכנות כבדות. תוכנות שמי שרוצה טלפון שיש בו גם אי-מייל ואולי אפשרות לגלוש קצת – פשוט לא צריך.

בדקנו שני מכשירים שעונים על הקריטריון הזה: Optimus Net של חברת LG ו-Live with Walkman WT19a של סוני-אריקסון. מראש נציין שההשוואה אינה זהה לחלוטין, שכן למרות ששני המכשירים מגיעים עם אותה גרסת אנדרואיד (2.3.4), שגודל המסך של שניהם זהה (3.2 אינץ') וכך גם הרזולוציה (320x480 פיקסלים), הסוני-אריקסון עליון על ה-LG בחלק ממפרט החומרה שלו. גם מחירי שני המכשירים אינם זהים, ובצורה מפתיעה – ועל כך בסוף הסקירה.

כבר בשלב הראשוני ביותר ה- LG Optimus Net מציג סימני אזהרה. המראה והתחושה שלו פלסטקיים מאוד, ונותנים הרגשה זולה. לכך מתווסף מן מגן לא ברור לכניסת ה-USB שמסוכך עליה ומקשה על חשיפתה – ניג'וס שקורה בכל פעם שרוצים לחבר את המכשיר למטען.

האופטימוס ממתג את עצמו כסמארטפון לעסקים. הכוונה, אם אנחנו מבינים אותה נכון, היא לתת למעסיקים מכשיר בו יוכלו לצייד את עובדיהם, טלפון שמאפשר קריאת וכתיבת מיילים וגלישה באינטרנט ("שלחתי לך לינק למשהו שאתה צריך לעבור עליו"), מבלי להוציא אלפי שקלים על מכשיר פרימיום דוגמת אייפון או אנדרואיד מתקדם. ובאמת, הפרסומים אודות האופטימוס מדגישים את "מגוון פתרונות הדואר האלקטרוני, כולל תמיכה במייל ארגוני" שהוא מספק. הבעיה היא שהמכשיר אינו נותן פתרון ראוי.

האופטימוס אינו מכשיר אידיאלי לכתיבת מייל מהסיבה הפשוטה שהמסך שלו לא רק קטן מדי להקלדה, אלא גם לא רגיש מספיק. לכתוב בעזרתו מיילים או הודעות SMS היא חוויה מעצבנת ומתסכלת, בשל חוסר הרגישות של המקלדת הווירטואלית ובשל טעויות הקלדה רבות שעושה המשתמש (הבעיה האחרונה שכיחה בכמעט כל מקלדת וירטואלית, אך כאן היא חמורה יותר מהרגיל). בהתחשב בעובדה שבכל פעם שכתבנו הודעת טקסט יצאנו מתוסכלים מהקושי לעבור את הפעולה בצורה חלקה – קשה לראות איך אפשר לכתוב בעזרת המכשיר מייל ארוך יחסית מבלי לרצות לזרוק אותו על הקיר.

העובדה שהמכשיר גם לא אידיאלי לגלישה נובעת משתי סיבות. הראשונה שבהן היא גם המסך, שלא רק קטן (שזה בסדר. אם קנינו מכשיר עם מסך בגודל כזה, כנראה שזה מה שרצינו) – אלא פשוט לא איכותי מספיק. לא ציפינו לקבל כאן מסך מדהים עם חדות מעוררת השתאות נוסח ה-Retina Display, אבל המסך העכור סיפק חווית צפיה ממש לא נעימה. הרגשנו שחזרנו הרבה אחורה, ושמכשירים שיוצאים היום לשוק כבר לא יכולים להסתפק במסך בסיסי כזה, גם אם הם מיועדים לצרכים טכניים ספציפיים. הסיבה השנייה היא שהמכשיר איטי מדי. הגלישה צולעת – לדפדפן לוקח זמן לעלות ולעכל את משימתו, ולדפים לוקח זמן להיטען.

בעיית האיטיות אינה מתבטאת רק בגלישה. מעבד במהירות של 800 מגה-הרץ וזיכרון 512 מגה יצרו יחד הרגשה מקרטעת גם בשאר הפעולות השכיחות בסמארטפון – בעיקר שימוש באפליקציות. אפילו סיבוב המסך ממצב מאונך למאוזן מצריך כמה שניות עד שהתצוגה מתאפסת על עצמה ומסתובבת. זמן התגובה המעיק שלו מעביר שוב ושוב את התחושה שיש לנו עסק עם "טרנטה", ולא עם מכשיר שראוי להיקרא "סמארטפון" (גם לא מיני-סמארטפון). הוא לא מייצר אצלנו את החשק לשחק איתו, לגלות בעזרתו את עולם האפליקציות, להשתמש בו גם לכיף ולא רק לצרכי עבודה.

הכשלים של האופטימוס מגיעים אפילו למקומות בהם לא הייתם מצפים לחוות בעיה. אם כל טלפון פשוט של נוקיה שעולה 200 שקל מספק איכות שיחה טובה – למה שסמארטפון (גם אם אחד מצומצם בהגדרה) לא יספק אותה? אז אמנם ברוב השיחות שניהלנו שמענו את הצד השני בצורה סבירה, אבל שוב ושוב אמרו בני שיחנו שהם לא שומעים אותנו טוב – גם כאשר דיברנו מול טלפונים סלולריים אחרים וגם מול טלפונים קוויים. אפילו בדבר הכי טריוויאלי ובסיסי הזה ליפול?

אין מנוס מלהודות שהאופטימוס פשוט לא טוב. צילום? מצלמה בינונית של 3 מגה-פיקסל וללא פלאש, שנתנה תמונות סבירות, ולא יותר. סאונד מוזיקה? שטוח מדי, בפירוש לא משהו שיכול להחליף נגן MP3 איכותי. לפחות המכשיר מגיע עם תוכנה שמרכזת מדיה חברתית ופועלת בצורה יעילה למדי – ניתנת לצפייה מהירה מהעמוד הראשי של המכשיר ומאפשרת לפרסם סטטוס בפייסבוק ובטוויטר במקביל – אך אינטגרציית מדיה חברתית היא פיצ'ר שיש בכמעט כל סמארטפון שיוצא היום.

בניגוד לאופטימוס של LG, שהרגיש כל הזמן כמו מכשיר Low End, הסוני-ווקמן הרגיש רוב הזמן כמו סמארטפון רגיל שפשוט הקטינו לו את המסך. שתי בעיות עיקריות היו לנו איתו: הראשונה היא העובדה שמקלדת QWERTY (וירטואלית, כמובן) זמינה לשימוש רק כאשר המכשיר במצב מאוזן ולא מאונך – מה שמאלץ את המשתמש להפוך את המכשיר בכל פעם שהוא מעוניין לכתוב משהו - או להשתמש במקלדת מהדור הישן, זו שצריך להקיש עד 3 פעמים על כל מקש כדי לקבל את האות הדרושה (מעצבן!). אנחנו מבינים את מגבלות המקלדת המלאה על המסך הקטן, אבל זו מגבלה מציקה אף יותר.

הבעיה השנייה הייתה במצלמה. מדובר דווקא במצלמה טובה בהחלט יחסית לטלפונים – 5 מגה-פיקסל – שמוציאה תמונות ראויות. אבל לא יצא לנו עדיין להיתקל במצלמה עם זמן השהיה כה ארוך בין הלחיצה עד לצילום. הבעיה הזאת מתקיימת בעיקר בצילום בתנאי חושך – אז לוקח למצלמה כחמש שניות מרגע הלחיצה עד לצילום – בעיה, כאשר רוצים לתעד משהו שאינו סטאטי (החתול שלכם מפהק, למשל).

אבל חוץ משתי הבעיות הללו הסוני-ווקמן עשה עלינו רושם טוב כמעט בהכל. המראה שלו נאה וכשאשר אוחזים בו מרגישים שמדובר במכשיר יותר מכובד ופחות פלסטיקי מקודמו. למרות שכאמור הרזולוציה שלו זה לזו של ה-LG - המסך שלו נקי, חד וברור הרבה יותר, ומאפשר קריאה טובה ונוחה (כמובן בהתאם למגבלות של מסך בגודל של 3.2 אינץ').

המהירות של המכשיר טובה גם כן (הוא פועל על מעבד 1 ג'יגה וזיכרון 512 מגה-בייט) והוא אינו נותן את אותה הרגשת תקיעות שחווינו עם האופטימוס. הורדת אפליקציות, הפעלתן ומעבר ביניהן לא הרגיש לנו שונה מאשר בסמארטפון "מן המניין", כזה שמסתכלים עליו כמכשיר איכותי ולא כמכשיר ביניים ופשרה. איכות השיחה, מצידה, הייתה טובה והפעם לא שמענו תלונות מהצד השני של הקו על כך שלא שומעים אותנו היטב. המצלמה הצליחה, כאמור, לייצר לנו תמונות טובות - גם בתנאים אפלוליים משהו.

מכיוון שסוני-אריקסון ממתגת את המכשיר כ"ווקמן", בדקנו קצת יותר לעומק את איכויות האודיו שלו. ה"ווקמניות" באה לידי ביטוי קודם כל במתג פיזי שנמצא בראש המכשיר. צד אחד של המתג מספק את אפשרות פתיחת ונעילת המכשיר, ולחיצה על הצד השני מביאה את המשתמש ישירות לממשק הנגינה. כעקרון, אנחנו לא מתרשמים כל-כך מהר ממשקים כאלו, שכן כל סמארטפון מגיע היום עם נגן מובנה, והעובדה שקוראים לו "ווקמן" לא בהכרח הופכת אותו ליותר כזה.

לא הרגשנו שהסוני-ווקמן נותן לנו בממשקו משהו חריג שאינו קיים אצל המתחרים – אבל כן שמנו לב לעובדה שהסאונד שלו טוב מאוד. אולי זה היה בגלל שעדיין היינו הלומי אופטימוס, אבל הצליל של הסוני בלט בברור בעליונותו על המתחרה. הוא לא היה שטוח, הבסים נשמעו טוב יותר (נקודת חולשה של נגני סמארטפונים רבים) ובהחלט היה אפשר לדמיין שימוש במכשיר כנגן מוזיקה עיקרי.

אחרי שתי חוות דעת שונות כל-כך, שנובעות מהעובדה ששני המכשירים אמנם דומים קונספטואלית אבל שונים מאוד באיכותם ורמתם, לא צריך לנחש על איזה מהם נמליץ ועל איזה לא. ואם כאן היה אמור להיכנס פקטור המחיר, לאור ההנחה שהמכשיר הבינוני ומטה של LG בוודאי זול יותר מזה הטוב של סוני-אריקסון, מתברר שהמחירים כמעט זהים. ה-LG נמכר ברשת סלקום ב-2,124 ¤ (או ב-1,908 ¤ לקונים אותו דרך האתר). הסוני-אריקסון, לעומת זאת, עולה ברשת פלאפון 2,156 ¤. מחיר כמעט זהה עם הבדל חסר משמעות.

לכאן מתווסף טוויסט מפתיע: ניתן למצוא את המכשיר הזה אפילו הרבה יותר בזול. בחנויות שונות בשוק הפרטי הוא נמכר בהחל מ-1,435 ¤, מה שמשנה לחלוטין את התמונה ויוצר מצב מוזר בו בתחרות בין השניים נמכר המכשיר הטוב במחיר זול בהרבה מהמתחרה הכושל שלו. כך שאם אתם מעוניינים במכשיר קטן עם מסך בינוני ומחיר נוח – אין ספק שבין השניים ההמלצה שלנו היא על הווקמן.