בחדר של Diablo 3 יש פיל. לא, לא הפיל שנוצר כשחברה עובדת על משחק במשך יותר מעשור, תוך פיתוח ציפיות כמעט בלתי אפשריות אצל מעריצי הסדרה. וגם לא הפיל הביקורתי - תוצר לוואי של הררי הביקורת שהוטחו בבליזארד כשהתמונות הראשונות מהמשחק התפרסמו אי אז ב-2008, וקם לו קול זעקה שגורס כי המשחק פשוט לא נראה אפל ושטני מספיק. הפיל עליו אנחנו מדברים צעיר הרבה יותר, גילו כגיל המשחק, ושמו הוא "37".
השם שלו לא אומר לכם הרבה אם טרם קניתם את המשחק. למעשה, רבים הם הסיכויים שכלל לא תתקלו בו אם תקנו את דיאבלו 3 אחרי הביקורת, אבל בימים הראשונים להשקת המשחק זרע הפיל הרס לא ייאמן בחדר. ואם נצא מעולם המטאפורות - בליזארד פישלה בענק עם השקת המשחק, ולפני שנדבר על דיאבלו 3 עצמו, כדאי להזכיר את פשלת ההשקה.
רשת קרועה
כבר יותר משנה אנחנו יודעים שדיאבלו 3 ידרוש חיבור לרשת. והכוונה איננה לחיבור מהסוג שהפך פופולרי בזמן האחרון, בו מתבצע אימות מול שרת כשאתם מתקינים את המשחק. לא, בליזארד החליטה שללא חיבור רשת, פשוט לא תוכלו לשחק. בסטארקראפט 2, המשחק הקודם של החברה, לפחות הייתה אפשרות להשתמש בחשבון אורח ולשחק במערכה לשחקן יחיד, אבל כאן אין גם את זה. החיבור שלכם לא עובד? אתם לא יכולים לשחק.
אבל מה קורה כשהחיבור של בליזארד לא עובד? כש-4.7 מיליוני השחקנים שקיבלו את המשחק ביומו הראשון מנסים להתחבר לשרתי האימות ולשחק? מה שקורה, גברותי ורבותי, הוא המולה רבתי. "שגיאה 37", שמנעה מאנשים לשחק במשך כמעט חצי יממה כשהמשחק הושק, ובמשך לא מעט שעות בסוף השבוע הראשון לאחר ההשקה - כשלאנשים היה חופש מעבודה והם החליטו לשחק - עדיין חוזרת מדי פעם, אך בתכיפות הרבה יותר נמוכה. אז לא, התקלה הזאת לא הופכת את דיאבלו 3, המשחק, לפחות טוב. אבל היא כן הופכת את דיאבלו 3, המוצר, לבעייתי, וזה עוד בלשון המעטה. כמוצר צרכני, דיאבלו 3 כשל, ויש סבירות שהוא ייכשל שוב בעתיד.
עובד מעולה, כשזה עובד
קו המפלגה הרשמי של בליזארד בכל הקשור לדרישת החיבור התמידית של דיאבלו עסק דווקא בחדשנות. לטענה של החברה, החיבור התמידי מאפשר לא רק למנוע גניבת חשבונות (הוא לא, אגב, גל גניבת חשבונות דיאבלו 3 תוקף בשבוע האחרון), אלא גם מאפשר לכם בקלות לשחק עם אנשים אחרים, לקפוץ פנימה והחוצה לקמפיינים שלהם, לשוחח איתם, ובקרוב גם למכור ולקנות משחקנים אחרים ציוד בכסף אמיתי באמצעות בית מכירות פומביות אותו תפתח בליזארד.
ואילולי הכישלון הצורם בהשקה, לא הייתה לנו בעיה עם הרעיון הזה. למעשה, כשהאפשרויות החברתיות עובדות, הן עובדות טוב מאוד. דיאבלו 3 הוא משחק חברתי, שמאפשר לכם בקלות רבה יותר ממה שהורגלתם אליו במשחקי מחשב (וברמת הקלות שמאפיינת משחקי קונסולה עדכניים) להשתמש בשירותי רשת, זאת כשהמשחק עצמו הוא עדיין, בבסיסו, כותר בו אתם נלחמים נגד המחשב.
השטן חוזר
אבל בחזרה לדיאבלו - השלישי (אם לא סופרים את חבילות ההרחבה) בסדרת המשחקים שבערך-המציאה את ז'אנר משחקי האקשן-תפקידים, בהם הדגש הוא יותר על אקשן ופחות על התפקידים. הנוסחה אותה הביאה בליזארד עוד ב-1996 ושכללה בדיאבלו 2 (2000) כוללת שלד מזערי של עלילה, ומעט פיתוח דמות שמוכר ממשחקי תפקידים. את החלק הארי במשחק ממלאת לחיצה אינסופית על הכפתור השמאלי בעכבר, ותפילה לאלהי המשחקים שהמפלצת הבאה תשאיר אחריה פריט שאתם רוצים.
זו שיטה אפקטיבית להפליא לגרום לכם להמשיך לשחק עוד ועוד. עליה בדרגות אולי תביא עמה יכולות חדשות, אבל אלה צפויות וידועות, כשהמפלצת הבאה שתהרגו עוד עשויה לסחוב בכיס שלה את החגורה הקסומה שתשפר את יכולותיכם. היא לא? המפלצת הבאה, אז. והמוות שלה הוא במרחק של כמה קליקים על עכבר, שהופכים לרפלקס. זה קצת כמו משחק מזל, ודיאבלו הוא הקזינו שמספק בדיוק את הכמות של החזר כדי לגרום לכם להמשיך ולשחק.
בדיאבלו 3 המנגנון הזה חשוף מאי פעם. האלמנטים של משחק תפקידים שהיו בכותרים הקודמים נעלמו, ועליה בדרגות לא באמת מאפשרת לכם לשנות את הגדרות הבסיס של הדמות, אלא רק פותחת יכולות חדשות ביניהן ניתן להחליף בכל עת. כי כדי למשוך אתכם להתלהב מהציוד שהמפלצות משאירות, המשחק נותן לכם חופש רב ככל שאפשר בהתנסות בשיטות משחק. דמות הקוסם, למשל, אמנם טובה עם קסמים, אבל כלל לא מוגבלת אליהם, ולאורך הקמפיין הראשי החלפתי את שיטת המשחק - כלי הנשק, הדגש על היכולות בציוד, הקסמים הדומיננטיים - לא פחות מ-10 פעמים. ובכל פעם, הדרך החדשה נראיתה יותר כיפית מקודמתה לחסל אויבים.
ויש לזכור כי יש כאן לא דמות אחת, כי אם חמש דמויות שונות, ולכולן סגנוני משחק שונים. הקוסם עובד מרחוק, הנזיר והברברי מסתמכים על הכוח הפיזי שלהם, צייד השדים הוא סוג של מתנקש ורופא האלילים לעולם לא יילך לבד כי הוא יכול לזמן מפלצות שתעזורנה לו.
מאחורי כל עיקול עורבת סכנה
אלמנט נוסף שמשחקי דיאבלו הקודמים הביאו לרמה גבוהה והשליש רק משפר הוא בניית השלבים. המבוכים והאזורים הפתוחים של המשחק, שהנם סטטיים ולא משתנים משחקן לשחקן, מעורבבים כאן עם אלמנטים רנדומליים. כך ששולי המפה אולי תמיד זהים, אבל האמצע מעניין מחדש בכל פעם. לא רק שאתם עשויים למצוא בו תיבות אוצר, אלא גם מיני-שלבים במרתפים נטושים ומקדשים מלאי עובדי שטן.
אסור להמעיט בערך באפשרות הזו, שנועדה לשמר עניין במשחק גם אחרי שתסיימו אותו, כי בדיאבלו כמו בדיאבלו, הסוף של קמפיין הוא התחלה של קמפיין נוסף. אנשים לא אמורים להסתפק ברמת הקושי הסטנדרטית אותה המשחק מציע, ואחרי שסיימתם אותה, יש לכם שלוש רמות קושי נוספות עם יותר מפלצות, יותר כוחות והרבה יותר אוצרות.
השטן לא אוהב עלילות
הנקודה החלשה ביותר של המשחק היא העלילה שלו. למעט כמה סצינות סינמטיות, היא כל כולה מועברת במנוע המשחק, שלא באמת מתאים לזה. והיא לא מבריקה בכל מקרה, כשרובה צפוי כבר מההתחלה. מצד שני, הדיבוב מעולה, ולפחות בפעם הראשונה בה תשחקו במשחק לא באמת תתפתו חזק מדי לדלג על הקטעים העלילתיים.
אבל העלילה היא שולית כאן, בדיוק כמו שהתפאורה בבית קזינו בוגאס היא רק רקע והעיניים שלכם ממוקדות במכונת המשחק שלפניכם. והמכונה הזו, היא מהמכונות המתוחכמות והממכרות ביותר שנראו על המסך בשנים האחרונות. דיאבלו 3 אולי לא מחדש הרבה, אבל הוא מלוטש במידה שהופכת אותו לאחד המתמודדים הבולטים על תואר "משחק השנה", אפילו שרוב השנה עדיין לפנינו.