"כושלהאימאימא שלך ושל כל השמאלנים / לכו זדיינו עם סודנים אינשאללה יאנסו אותך שתי ערבים", שר יובל בן-עמי כשהוא מלווה את עצמו בגיטרה, בסרטון שפרסם השבוע ביוטיוב. בן-עמי כתב את הלחן (על בסיס לחן קיים) למילים של אחד, צחי, שפרסם אותן כסטטוס נאצה בדף הפייסבוק "יהוה".
כבר זמן מה שהדף הזה מושך אש ממאמינים שלא מרוצים מהזלזול בדת שלדעתם הוא מפגין. "קראתי את הטקסט הנרגש של צחי בצילום מסך שהעלה חבר, ואז הלכתי למקלחת ומצאתי את עצמי מזמזם את זה", מספר בן-עמי. "מהמקלחת מיהרתי לגיטרה, לפני שזה ישכח, והאלתור הראשון עליו הוא זה שמופיע בקליפ".
"כושלהאימאימא שלך ושל כל השמאלנים" משתייך לשני ז'אנרים מבוססים. האחד הוא שירים המורכבים מאוסף ציטוטים שלא נכתבו במקור כשירה, כמו "שירת הסטיקר", אותו הרכיב מסטיקרים וכתובות גרפיטי הסופר דויד גרוסמן עבור להקת הדג נחש (דוגמה נוספת היא הסרטונים שתנועת "בצלם" פרסמה ב-2009, שבהם מנשה נוי מקריא טוקבקי שטנה שנכתבו על התנועה). הז'אנר השני הוא של שירה שמגיבה לטרולים - אנשים שמגיבים בצורה מעליבה, פוגענית ומטרידה לשם הפגיעה, ולא כביקורת בונה או בסיס לדיון.
נציג טרי יחסית של בז'אנר הוא "Thank You Hater", שיר שכתבה הקומיקאית הבריטית איזבל פיי על טוקבק מרושע שקיבלה. בשיר מככבים מפורסמים בריטיים נוספים, שמקריאים טוקבקי שטנה שקיבלו ומודים למגיבים. "אמרו לי כמה דברים די איומים, והתעלמתי מכולם כי אתה אמור לא להאכיל את הטרול", הסבירה פיי בראיון לטלגרף. "ואז קיבלתי תגובה אחת, על מערכון מאוד מתון על החיבה לחג הפסחא, וחשבתי שזו דוגמה מאוד ייצוגית לז'אנר הזה של טרולינג". הטוקבקיסט איחל לה סרטן והציע לה הצעה מינית. ממש כמו בן-עמי, גם במקרה שלה השיר הזדמזם מעצמו: "התגובה המשיכה להסתובב לי בראש כשיר, אז כתבתי את השיר".
בהשתלחות יש כל כך הרבה שנאה
חוק אינטרנטי עתיק קובע שאין להאכיל את הטרול, משום שהוא ניזון מתשומת הלב הזו. "לא הרגשתי שאני מאכיל את הטרול", מסביר בן-עמי, "כי הוא לא טרול שלי ולא הטריל אותי ישירות, למרות שאני מאוד מורגל בהתנסחויות מסוג זה. למען האמת, אני גם די מתחבר לתסכול של צחי. הוא הגיב לדף הפייסבוק 'יהוה' שפוגע ברגשותיו הדתיים, אני לא מאמין בהתעמרות מכוונת ברגישות של אנשים מאמינים ובוודאי שלא אני עומד מאחורי הדף 'יהוה'. מצד שני, בהשתלחות של צחי נגד 'יהוה' יש כל כך הרבה שנאה: שנאת פליטים, שנאת ערבים, שנאת שמאלנים, שנאת הומואים (מהולה כרגיל בהרבה הומו-ארוטיקה), זילות של אלימות מינית וזילות מוחלטת של השפה העברית, שאי אפשר שלא להפוך אותה לשיר, פשוט כדי לעקר אותה ולרכך את האימפקט".
"זאת התפרעות של בן אדם שלא רואה בכלל בעיניים, ושבסופו של דבר הורג הרבה יותר פרות קדושות מאשר 'יהוה'", אומר בן-עמי. "הבעיה היא שהן כבר לא קדושות. לומר את השם המפורש עדיין לא מקובל בישראל שלנו, אבל לדבר על בני אדם כאילו הם זבל מוחלט, זה עניין נפוץ לחלוטין. כל מי שמקדם פלורליזם וזכויות אדם בארץ חוטף את הצואה הזאת בפרצוף על בסיס יומיומי".