פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אבד איש נחמד, עזרו למצוא!

      נגה דורון לא הספיקה לבקש את מספר הטלפון של מעיין, איתו דיברה בפסטיבל אייקון, והפכה את החיפוש אחריו לקומיקס שמופץ ברשת

      נגה דורון מצטערת שלא ביקשה עוד פרטים ממעיין, שאיתו ניהלה שיחה נעימה אחרי שהתיישב לידה במהלך פסטיבל אייקון בחג הסוכות. פעם זה היה נגמר במפח נפש או במכתב למדור "נפגשנו" במעריב לנוער. היום זה הופך למסע חיפוש פייסבוקי.

      "ציירתי מתחת לגרם המדרגות, והוא התיישב לידי, כולו שיער ג'ינג'י, והתחלנו לדבר, סתם על דברים, על ציור וצילום", סיפרה דורון לוואלה!. "כבחורה ביישנית לא ציפיתי שמישהו יבוא לדבר איתי. הוא היה מאוד נחמד. הוא סיפר שהוא לא מכיר שם הרבה אנשים וששמו מעיין, אבל לא יותר מזה. אז הוא הלך לאנשהו... חיפשתי אותו אחרי זה, כשעבר היה מאוחר מדי לתפוס אומץ ולעשות משהו עם זה, אבל האדמה בלעה אותו! וזה סוף הסיפור שלי לצערי".

      אבל זה לא באמת סוף הסיפור. דורון ציירה באותו יום קומיקס שבו תיארה את הפגישה ואיירה את מעיין, ג'ינג'י לא מגולח עם כובע חום מוקף בסרט תכול, חולצת כפתורים חומה מפוספסת וקצרת שרוולים ומכנסיים קצרים חומים. את הקומיקס סגרה במילים האלמותיות משירה של קרלי ריי ג'פסן, call me maybe? היא פרסמה את הקומיקס בדף הפייסבוק של פסטיבל אייקון, ובשבוע וחצי שחלפו הוא קיבל למעלה מ-200 לייקים ו-145 שיתופים, אבל מעיין טרם נמצא.

      נוגה דורון מחפשת את מעיין (יח"צ , נוגה דורון)

      מחפשים ברשת

      לפני כמה שנים ליוויתי סיפור דומה שהסתיים באיתור. הקומיקסאי חגי גילר כתב ב-2006 בבלוגו "שסק": "הלכתי עם יובל בדיזנגוף כשלפתע הוא הפנה את תשומת לבי לעובדה שכרגע חלפה על פנינו מישהי עם חולצה של 'יומו של הטנטקל' מצד אחד ו'אי הקופים 3' מצד שני, שעפ”י טבלת המגניבות שלי זה בערך 50,000 נקודות בונוס. הלכתי קצת אחורה כדי לתפוס לה את העין, אמרתי לה שזו חולצה מגניבה, דיברנו קצת על קווסטים ואז הלכתי. מה חסר פה? נכון, הקטע שבו אני לא הכי גרוע בעולם ומבקש איזה פרט מזהה שלה".

      פייסבוק היה אז בן שנתיים, וכלל לא רלוונטי לקהל הישראלי. פרסמתי את הקריאה שלו בבלוגי, והסיפור פורסם גם באתר nrg. שנתיים שלמות עברו בלי רמז, ואז הראל כוכבי צצה בתיבת האימייל של גילר: "קצת מאוחר מדי, אבל עדיף מאשר לעולם לא. היום בערב הפנו את תשומת לבי לכתבה הזו. אז יש לי את החולצה המדוברת בדיוק, ולפני שנתיים באמת הסתובבתי ברחוב דיזינגוף ונתקלתי בשני בחורים נחמדים ששאלו אותי בנוגע אליה. דיברנו קצת .והלכתי לדרכי, מרגישה כמו הגיקית הכי גדולה בעולם. לא זכור לי שהסתובבתי עם גיטרה, אבל יכול מאד להיות, כשאני חושבת על זה. :) אז תודה וסליחה על כל הטירחה :) (היי, מוטב מאוחר מאשר לעולם לא, נכון?)".

      זה היה מאוחר מדי: כשכוכבי שלחה את האימייל, לגילר כבר היתה חברה. אבל זה היה מאוחר מדי מלכתחילה: בן הזוג של כוכבי היה זה שהכין לה את החולצה שמשכה את תשומת לבו של גילר, וגם זה שנתקל בפוסט שנתיים אחר כך והפנה את תשומת לבה אליו.

      מחכים לסוף טוב

      נגה דורון בטח תמצא את מעיין הרבה יותר מהר. הגיקים של פסטיבל אייקון ישמחו להפיץ ביניהם את הסיפור עד שהוא יגיע לאוזניו של מעיין או מישהו שמכיר אותו. אנשים שאינם גיקים של אייקון יפיצו אותו כי צריך לקחת הפסקה מהפצת תמונות של עבריינים ואזהרות מפני חברות וגופים ממשלתיים שמתעמרים באנשים. ואולי יהיה יותר מזל. בהצלחה!