גל ממליה יצר משחק פלאש פשוט של חיילים בסוללת כיפת ברזל מיירטים רקטות. צוברים נקודה על כל יירוט, ובכל כל שיגור של כיפת ברזל שלא פוגע הניקוד מתאפס. המשחק מבוסס על ציור של רוי לנדנברג, בן שמונה ורבע, תלמיד כיתה ג' בצהלה, שמתרגל ירידה למקלטים כבר מכיתה א'. הוא צייר את הציור בבית הספר אחרי האזעקה אתמול. "היה חשוב לו לתאר את הכוח של ישראל עם כיפת ברזל והחיילים, הוא מאד גאה בכיפה", סיפרה אמו, שילת לנדנברג. "אוי זה נשמע כמו הילדים בעזה לא? גם הם גאים בחמאס ;)"
תושבי הדרום מופצצים כבר שבועות? תושבי תל אביב והמרכז הצטרפו למעגל האזעקות בימים האחרונים? כלבתא, במטותא: ההרצליינים הכי סובלים. קשה להם כי אין להם סיפורים על כמה שקשה להם. אור פז מספר לנעמי רוזין את סיפורם העצוב של תושבי הרצליה. "כהרצליאני, אני חושב שלי זה הכי קשה", הוא אומר למצלמה בכאב עצור. "את מבינה עכשיו שכל בנאדם מאשדוד, שדרות, אפילו מתל אביב, יכול ללכת לפייסבוק ולכתוב כמה שקשה לו. ואני לא יכול ללכת ולכתוב כמה שקשה לי. את יודעת כמה קשה זה? [
] מה אני אכתוב? אספרסו נפל לי על השולחן?" הוא מפנה אצבע מאשימה לפלסטינים: "יש להם את הטכנולוגיה לפגוע בנו. הם פשוט לא רוצים. יש להם משהו אישי נגד הרצליה".
"יוצא הרושם שתושבי הדרום 'כועסים' על תל אביבניקים ותושבי צפון, על כך שהם לא באמת מבינים מה זה לחיות במציאות הזאת, אחרי בסך הכל כמה אזעקות בודדות שהם חוו, לעומת המציאות היומיומית הקבועה של תושבי הדרום, שזה בערך מאתיים אזעקות בחצי דקה", מספר פז לוואלה. "לקחנו את הנקודה הזאת והגזמנו אותה. מן הסתם הכל בצחוק ועם ישראל חי ולא נפסיק לשיר ובר מצווה בר מצווה פלאפל פלאפל שלום שלום".
רוצים לכתוב סטטוס על המצב אבל לא יודעים איך? יהודה גזבר מספק (דרך דוסים מצייצים) הוראות לפייסבוקאים, וגירסה מקוצרת לבעלי מצלמפון. מתוך המתכון: "משהו פוליטי, משהו פוליטי, משהו אישי, משהו פוליטי. משהו פוליטי אבל במידה מתונה. עבור שורה, קצת פטריוטיות וחיזוק תחושת הלאום". התבנית מזכירה את "שיר ראפ" של צמד "תירס סקסואל": "משהו פוליטי / משהו פוליטי / משהו מתוחכם / משהו פוליטי / משהו מתוחכם שמתחבר לדבר המתוחכם שאמרתי מקודם / משהו על המדינה / משהו להלל את המדינה / משהו להלל את עצמי / משהו שוביניסטי במידה מתונה כי סך הכל אנחנו עדיין במיינסטרים".