כשהאייפד הראשון הושק, אי אז בתחילת 2010, החלה אפל במהלך שיווקי ארוך טווח כדי להסביר לאנשים שלא מדובר רק באייפון מגודל. שנתיים וחצי אחרי, האייפד הצליח להרים כמעט בכוחות עצמו את תעשיית הטאבלטים הצרכניים. היום, בגרסה הרביעית שלו, הוא עדיין מוביל את השוק הזה . אבל הנוף סביבו משתנה - מהיעדר מתחרים בולטים, דרך תחרות מהוססת מצד חברות כמו סמסונג ומוטורולה, ועד להתפוצצות הנוכחית של שוק הטאבלטים (תחשבו על שם של חברת אלקטרוניקה צרכנית. רוב הסיכויים שיש לה טאבלט. אם לא, יהיה אחד בעוד חודש).
בסוף 2010 נשאל סטיב ג'ובס, שאז עוד היה מנכ"ל אפל, אודות האפשרות כי החברה תרחיב את ההיצע שלה עם גרסת "מיני" של האייפד. הוא נשמע מאוד נחרץ באמרו כי לא, הוא לא מאמין בטאבלטים קטנים כל כך. סטיב ג'ובס כבר אינו בין החיים - הוא לא זכה לראות כיצד סדרת ה-Note של סמסונג הופכת לפופולרית להפליא, ולא חזה בנקסוס 7 של גוגל עף מהמדפים. אבל באפל עדיין מקשיבים לו - אייפד מיני הוא לא סתם עוד טאבלט עם מסך בגודל 7 אינצ'ים.
הוא טאבלט עם מסך בגודל 8 אינץ'!
תאומים זהים, כמעט
למעשה, גודל המסך של האייפד מיני הוא 7.85 אינצ'ים. באפל היו יכולים עכשיו להגיד שהנה, המסך במכשיר שלהם גדול יותר ממסכים של טאבלטי מיני אחרים. אבל הם לא אומרים את זה. אם בעבר המטרה הייתה להסביר שאייפד הוא לא אייפון מגודל באמצעות שיחות על גדלי מסך ומפרטים, עכשיו המשימה היא להסביר שאייפד מיני הוא אייפד. מוקטן, כן, אבל שווה זכויות ויכולות.
והטענה הזו היא, ברובה, נכונה. לאייפד מיני הרבה מאוד DNA משותף עם אחיו הגדול. העיצוב הוא כמעט אותו העיצוב, איכות הבניה היא אותה איכות הבניה - ויש לציין כי עוד לא פגשנו טאבלט שמרגיש טוב יותר ביד ממשפחת אייפד - ומערכת ההפעלה היא בדיוק אותה מערכת ההפעלה. לטוב ולרע. אבל אייפד מיני מרגיש הרבה יותר נוח ביד אחת מאחיו הגדול, זאת תוך הקרבה של כמעט שני אינצ'ים מגודל המסך.
אם השימוש שלכם בטאבלט כולל הרבה תנועה - ולא משנה אם מדובר בהליכה, או אם אתם קוראים במיטה וכל הזמן מתהפכים מצד לצד - ההקרבה של שטח המסך בתמורה לגודל ומשקל נמוכים יותר תהיה הרבה פחות כואבת. היכולת להחזיק את האייפד מיני ביד אחת בלי להתאמץ (308 גרם בסך הכל) היא לא דבר של מה בכך. תפסתי את עצמי שם לב לכך שלא התקשיתי להיכנס לאוטובוס ולשלם לנהג תוך שאני מחזיק את האייפד מיני ביד אחת כל הזמן. עם טאבלט גדול, המודוס אופרנדי הוא בדרך כלל פשוט להכניס אותו לתיק כשהאוטובוס מגיע, כדי לא להסתבך איתו בשלב התשלום. ומה עם הסוללה? טובה מאוד. המכשיר הצליח לעבור יומיים של שימוש מאוד אינטנסיבי (מוזיקה, גלישה ברשת, סרטוני וידאו ומספר שעות משחק), ורק בסוף היום השני החל לזעוק ולדרוש חשמל.
מקום נוסף בו הקטנת האייפד דווקא עזרה הוא כל הקשור לצילום, הן עם מצלמת 5 מגהפיקסל האחורית והן עם מצלמת 2 מגהפיקסל הקדמית. המצלמה האחורית אמנם פחות טובה מזו של האייפון בשני הדורות האחרונים, ורוב הסיכויים שתתקשו יותר לצלם בלי טשטוש כי בכל זאת מדובר במכשיר גדול שקשה לייצב, אבל פעולת הצילום פה הרבה יותר נוחה. וגם שיחות הוידאו, אותן מבצעים עם המצלמה הקמדית, הופכות נוחות יותר כשמדובר במכשיר שמחזיקים ביד אחת.
המפרט לא משנה. בינתיים
למרות שיש כאן מעבד בן שני דורות (אותו המעבד של אייפד 2), ורק 512 מגהבייטים של זכרון, מערכת ההפעלה iOS בגרסתה האחרונה עובדת על האייפד בלי לפגוע בסטנדרטים שאפל קבעה לעצמה. הכל חלק, הכל נפתח מהר - אפילו יותר מהר מבאייפד מהדור השלישי לפעמים. למעשה, עמידה בסטנדרטים של כל מוצרי iOS לדורותיהם הופכת את השיח על דברים כמו מעבדים וזכרון ללא מאוד רלוונטיים עבור מכשירים חדשים - זה עובד כמו שכל מוצר חדש של אפל עובד, חלק וכמעט בלי בעיות. השאלה היא מה תעשה אפל כשמערכת ההפעלה הבאה שלה תוצג - מה שיקרה, יש להניח, בקיץ הבא - האם האייפד מיני מהדור הראשון יישאר רלוונטי גם אז?
בלי להיכנס בפעם נוספת לעניין הגן הסגור של אפל - האם זה טוב ליהודים או רע ליהודים - עמדת כותב שורות אלה לא השתנתה: קטלוג התוכן של אפל היה, ונשאר, הכי עשיר וטוב מבין הקטלוגים הגדולים. אנדרואיד מתקרבת אליו, אבל עדיין לא שם, ואילו מיקרוסופט בינתיים מדשדשת אי שם מאחור. נכון, אם אתם עיתונאים, שום דבר לא יכול למחוק את התסכול של מערכת הפעלה סגורה שבעל הבית שלה לא מאפשר אפליקציות להקלטת שיחות (אם כי גם לזה מצאו פתרון), אבל עבור המשתמש הפשוט, שלא יוצא למסע צלב למען מערכות הפעלה פתוחות יותר, iOS עם האייטיונז שלה מנצחת את המתחרים בלי למצמץ. והמבחר הזה חי וקיים גם באייפד מינין. האייקונים אולי קטנים יותר, אבל הקטלוג הוא אותו הקטלוג.
לא חף מבעיות
שלוש בעיות גדולות יש לטאבלט הזה, לצד כל יתרונותיו על פני המתחרים. הראשונה, והגדולה ביותר, היא המסך. אם אתם מסתכלים על המסך של אייפד מיני בלי להשוות אותו לכלום, הוא עשוי להיראות לכם סביר. אם אתם משתמשים מדי יום במסך מהדור החדש - בין אם זה רטינה של אפל או אחד ממתחריו - תסכולכם יהיה רב. המסך הזה הוא מסך ברמה של אייפד 2, וזה צורם מאוד, במיוחד כששמים אותו לצד המתחרה הבולט שלו, נקסוס 7, לו מסך הרבה יותר חד.
הבעיה השניה היא המתאם החדש של אפל. יש לכם מגוון מטענים וכבלים למוצרי אפל בבית? אייפד מיני לא יהיה מוכן לקבל אותם. בו, כמו גם באייפד הגדול מהדור הרביעי, יש חיבור חדש. הייתרון שלו, מעבר לגודל - וגודל הוא ייתרון בעיקר עבור אפל עצמה, כי היא יכולה לדחוס יותר סוללה למכשיר - הוא בהיותו סימטרי, אין לו צד שצריך להיות למעלה או למטה.
כדי לאפשר את זה, הייתה אפל צריכה לשים על הכבל שבב אינטליגנטי שמבין איך הכנסתם את הכבל ומשנה את זרימת ההחשמל בהתאם. תוצר לוואי, עליו באפל כנראה לא מצטערים, הוא הצורך של בעלי המכשירים להשתמש בכבלים מקוריים של אפל במכשירים החדשים. לא עוד רכישות של כבלים סיניים זולים, לפחות עד שהכבלים הראשונים עם שבבים מזוייפים יגיעו לשוק
ואילו הבעיה השלישית היא המחיר. בישראל, מתחיל מחירו של אייפד מיני מ-1,649 ש"ח. את נקסוס 7, המתחרה הגדול, אפשר להשיג ב-1,100. אפל אמנם נכנסה לשוק הטאבלטים הקטנים, אבל המחיר שלה הוא עדיין מחיר פרימיום, ויש לא מעט לקוחות שעבורם הערך המוסף פשוט לא יהיה שווה את התוספת של כ-500 שקלים.
לקנות או לא לקנות?
בהכרזה על הדור השלישי של האייפד, בתחילת השנה, דיברו באפל לא מעט על היכולת של המכשיר לא רק לצרוך תוכן אלא גם ליצור. ואם אתם רוצים ליצור, האייפד הגדול הוא עדיין המכשיר עבורכם. אייפד מיני לא מתיימר להיות מכונת יצירה, אך בכל הקשור לצריכה, הוא נותן פייט קשה מאוד לכל מתחריו, גדולים וקטנים כאחד. אם המסך לא מתסכל אתכם, הפרשי המחירים נראים לכם מוצדקים, והגן הסגור של אפל לא מדיר שינה מעיניכם, זה הטאבלט עבורכם.
המכשיר סופק לסקירה על ידי iDigital - משווקת מורשית של אפל בישראל