כריות או לא להיות: ילדת הצליאק ומאבק הפייסבוק שלה בתלמה

במאבק בין תאגיד לילד חמוד, הילד כנראה ינצח. אם זה יקרה, מאיה שחר בת ה-9 תקבל סוף סוף את מה שהיא חולמת עליו יותר ממחצית שנותיה: דגני בוקר "כריות" ללא גלוטן. אחרי שאי-מיילים ששלחה לחברת יוניליבר ישראל לא נענו, היא פתחה אתמול (ש') במאבק פייסבוק, שתוך פחות מיממה משך מאות אוהדים והביא לתגובה רשמית של היצרנית.

שחר אובחנה בגיל 4 כחולת צליאק, מחלה אוטואימונית שהחולים בה סובלים מרגישות קשה לגלוטן, חלבון שנמצא בין השאר בדגנים, ועל כך גם במאכלים תעשיתיים רבים, כולל מאכלים נטולי גלוטן שמיוצרים לצד מאכלים בעלי גלוטן במפעל שאין בו הפרדה מוחלטת ביניהם. עם הגילוי, הועברה שחר מיד לדיאטה נטולת גלוטן קפדנית. "כריות היה הקורנפלקס האהוב עלי, וכשגיליתי שאסור לי גלוטן זה היה הדבר שהכי התאכזבתי שאסור לי אותו", סיפרה לוואלה! TECH. "כשגיליתי את הגלוטן, הם עשו את זה בפסח ואז הפסיקו, ומאוד התאכזבתי שהם לא עשו יותר".

"הגלוטן צריך להיות ברמה של 20 חלקיקים-למיליון ומטה", מספרת תמי שחר, אמה של מאיה. "ילד עם צליאק שרוצה לשמור על הבריאות שלו נמצא בבעיה - כמעט בכל המזונות המעובדים יש גלוטן. לכן צריך להפריד את הבית, כמו הפרדה דתית של בשר וחלב - כלים נפרדים, אוכל בקופסאות סגורות. הילד לא אוכל מחוץ לבית, אצל חברים, במסעדות. המון מגבלות. ילד בן 4-5 יודע שאוכל הוא הדבר המפחיד ביותר. מאיה יודעת לבדוק תמיד מה יש לה בצלחת". "אני מרגישה לא נעים שמחלקים נגיד עוגה בכיתה לכולם ואני לא מקבלת אם לא הבאתי מהבית. אני לא תמיד מביאה מהבית כי אני לא יודעת מתי מביאים דברים", אומרת מאיה.

מציאת מאכלים נטולי גלוטן אינה פשוטה, מספרת תמי. "כשאתה נוסע לחו"ל יש הרבה חברות שפונות לקהל ללא גלוטן, גם בקטע הבריאותי אבל בעיקר בשביל אלה שאסור להם. בישראל תראה מעט מאוד מוצרים, הפתיחות לא גדולה, המחירים גבוהים ומי שמשלם על זה את המחיר זה הילדים הקטנים, שמקבלים את העולם כמו שהוא. יש בארץ חנויות מיוחדות ללא גלוטן ויבוא של דברים, אבל מבחינת מבחר מוצרים אין הרבה. לאסם יש הרבה מוצרים כאלו, ודווקא בתחום של קורנפלקסים - שזה הצד של תלמה - אין כלום. הם ממש לא שם. למאיה נשאר הזכרון האחרון מגיל 4 של הדבר שהיא הכי אהבה לאכול, כריות. זה מביא אותה לבכי. יש תחליפים ללחם ולכל מיני דברים, אבל לקורנפלקס לא הגיעו. לפני כחמש שנים תלמה שיווקה כריות ללא גלוטן, אבל כנראה שזה לא היה כלכלי.

מאיה ותמי החליטו לפנות הנושא ליצרנית יוניליבר, שמשווקת את דגני הבוקר בישראל תחת מותג תלמה. מאיה הכתיבה את הטקסט ותמי שלחה אותו באי-מייל. תגובה אוטומטית סיפרה שהמכתב התקבל וייענה תוך 24 שעות, אולם תשובה לא הגיעה. אחרי שבועיים שלחו השתיים אי-מייל נוסף, כשהפעם תמי מקדימה ומסבירה בו שמדובר במכתב של ילדה בת 9 שמבקשת גירסה נטולת גלוטן של המאכל האהוב. ושוב, תשובה אוטומטית שמאשרת קבלה ושום תגובה מהחברה.

בסוף השבוע חשה מאיה ברע. "בשבת היה לה וירוס בבטן והיא היתה עצובה ואמרה, 'הכל אסור לי', היתה שבוזה, אז החלטנו לפתוח את העמוד", מספרת תמי. העמוד מכיל צילום של מאיה ושל מכתב שכתבה לתלמה בכתב ידה. "החלטתי שאני רוצה את זה מאוד, אז החלטתי לעשות את זה", מספרת מאיה. "היה למישהי רעיון שנעשה עמוד בפייסבוק וזה עבד".

העמוד אסף עד כה יותר מ-300 אוהדים, ופחות מיממה אחרי הקמתו קיבלה תמי טלפון מבכירה בשירות הלקוחות של החברה, שהתנצלה על שהמערכת האוטומטית פספסה את שני האי-מיילים, ואמרה שמוצר כריות ללא גלוטן נמצא בפיתוח. במקביל, דף הפייסבוק של כריות הגיב בדף של מאיה: "מאיה, התרגשנו מאד לראות את היוזמה שלך ואנחנו מברכים עליה מאד. אנחנו שמחים לבשר לך שאנחנו עובדים מזה זמן רב על ייצור "כריות" ללא גלוטן. זו משימה מאתגרת שלוקחת זמן על מנת להגיע לטעם המוכ?ר והאהוב של 'כריות', אך אנחנו לא מוותרים. אנא צרי עמנו קשר בהודעה פרטית בעמוד של כריות, על מנת שנוכל להיות בקשר ולעדכן אותך בנושא בקרוב. אנו מברכים אותך על היוזמה המבורכת ונשתמע בקרוב".

"זה הפעיל את הלחץ, אבל התשובה לא נותנת המון תקווה מעבר לזה שפעם יהיה משהו", אומרת תמי. "אני יכולה לקבל שזה לא כלכלי או מסובך עבור החברה, אבל יש לה אחריות ציבורית. כל רופא שתדבר איתו יגיד לך שיש עליה במספר חולי הצליאק, ויש מאחורי זה הרבה ילדים שצריכים לעבור את כל הילדות שלהם בחסך אדיר. אין להם כלום. אז נראה לי שאפשר היה לעשות איזשהו מאמץ, בוודאי בתשובה, אבל גם בהסתכלות של חברה, איך היא יכולה לטפל בקהל הזה".

הבת מאיה מתמודדת בגבורה, אומרת תמי: "היא קיבלה את גורלה ומאוד שומרת על עצמה, אבל כל כמה חודשים יש את הקטע הזה - 'אם יהיו כריות ללא גלוטן' - זה סמל לכל מה שאסור, משהו אחד שהיא רוצה שיהיה מותר לה ושאיתו היא תוכל להיות כמו כולם".