מה הופך את Bioshock Infinite לאחד המשחקים הטובים ביותר שהגיעו למדפים בשנים האחרונות? יש לשאלה הזו תשובות רבות, אך אין אלא לההתחיל מאליזבת'. היא אינה הדמות שנשלטת על ידי השחקן - אתם נכנסים דווקא לנעליו של אדם בשם בוקר דוויט, שנשלח להציל את אליזבת' ממגדל השן הנמצא בעיר שמרחפת בעננים. אך אליזבת' שם כמעט מההתחלה, וכמה רגעים לאחר המפגש הראשוני עמה, מופיעה לה ההודעה הבאה על המסך שלכם: "אתם לא צריכים להגן על אליזבת', היא יודעת לדאוג לעצמה".
אם יצא לכם לשחק בכותרי פעולה בעבר, אתם כנראה יודעים כמה מעצבן יכול להיות שותף שנשלט על ידי מחשב. מעבר ליכולות שכליות מוגבלות, שגורמים להם להיתקע בקירות ולהפריע לכם לעבור, הם כמעט אף פעם לא באמת מועילים. על כל דוגמה נדירה כמו המשחק הותיק Ico, יש עשרות כותרים בהם שותפים ממוחשבים הם צרה צרורה.
אליזבת' אינה כזו. היא לעולם לא תעמוד בדרככם, ואתם לא צריכים להגן עליה בקרבות. אם כבר, בחלקים המעטים בהם היא אינה מלווה אתכם, החיים שלכם נהיים קשים יותר. הסיבה לכך היא שאליזבת' יכולה לעזור לכם עם תחמושת או כסף בדיוק כשאתם צריכים. בלחיצת כפתור, מסתובב בוקר אל אליזבת', והפריט הנכסף נזרק אל האוויר.
אבל חשוב מכך, השותפות של אליזבת' נהיית חשובה מבחינה אמנותית. היא חווה את העולם המופרע בו מתרחש המשחק - עיר מעופפת שנמצאת בעננים - בפעם הראשונה יחד אתכם, והמפתחים מ-Irrational Games הטמיעו בה כל כך הרבה אישיות וחן, עד שקשה שלא להתאהב בה. הגרפיקה והדיבוב הם חלק מזה - ביושוק אינפיניט אולי אינו פוטו ואודיו-ריאליסטי אך נראה מדהים ונשמע מדהים - אבל החלק העיקרי הוא התסריט. מערכת היחסים שנרקמת בין בוקר לאליזבת' איננה רומנטית, כי אם משפחתית, מה שמקל עליכם כשחקן לשמוח בשמחתה, לדאוג לה, ולנסות להגן עליה גם כשאתם לא באמת צריכים.
קולומביה: עיר מרהיבה
ההישג הגדול השני של ביושוק הוא קולומביה - העיר בעננים. לא מדובר במשחק פנטזיה, כי אם בהיסטוריה אלטרנטיבית, כזו שבה מדענית גאונה הצליחה (באמצעות מכניקת קוונטים) לייצב עצמים באוויר עוד בסוף המאה ה-19. הדבר גרם לכך שארצות הברית בנתה עיר מעופפת, על מנת להביא מסר של שלום לעולם. רק שהעיר, שבראשה עומד זכרי קומסטוק, מחליפה מסר של שלום במסר של כוחנות. היא מדכאת את מרד הבוקסרים בשנת 1900 בכוח רב, וכשארה"ב דורשת מהעיר לחזור, זו פורשת מהמדינה ונעלמת לה בשמיים.
את מסעו של דוויט אנחנו מתחילים כמה רגעים לפני שהוא עולה בסערה השמימה אל קולומביה, עיר אותה הוא לא מכיר, ועליה הוא יודע מעט מאוד. וכך גם אנחנו. בניגוד לעיר של ביושוק הראשון - Rapture התת-ימית, כאן אנחנו לא מגיעים לאחר שהחברה התמוטטה. כשדוויט מגיע לקולומביה, הוא לא מתחיל להילחם באויביו מהרגע הראשון. במקום זה, הוא זוכה להתוודע לעיר, תושביה וכמה דברים בסיסיים, ב-20-30 דקות של מסע ברחבי העיר.
וקולומביה מרהיבה. מעבר ליופיה, מדובר בעיר שוקקת חיים, צבעונית, מלאת היסטוריה ונפח. פוסטרים על הקירות מפרסמים שיקויי קסם, תחנות רדיו מנגנות שירים (נסו לזהות חלק מהטקסטים, אתם עשויים להיות מופתעים) ואנשים מטיילים להנאתם. אך מתחת לאידיליה הזו נמצאת קיצוניות, גזענות וסיפורי קורעי לב. וכאן נכנס לתמונה מה שמבדיל בין Bioshock Infinite לבין סרט או סדרה: פה אתם לא רק חווים את הדמויות ואת העלילה, כי אם גם נלחמים.
להרוג מאות אויבים כדי להציל את הבחורה
בבסיסו, ביושוק אינפיניט הוא משחק פעולה. עם כלי נשק ביד אחת, ושיקוי קסם ביד שניה, אתם יוצאים להרוג מאות אויבים כדי להציל את הבחורה ולברוח עמה מקולומביה בחזרה אל ניו יורק. וגם אם אתם מפשיטים ממנו את התפאורה והעלילה המעניינים, גם ככותר פעולה הוא מעולה. מפגשיכם עם האויבים - החכמים הרבה יותר מאשר ברוב המשחקים - נערכים בדרך כלל בזירות מתוחכמות ומאוד ורסטיליות, שמאפשרות לכם הרבה חופש פעולה.
חלק ניכר מהזירות האלה משתמש במערכת פסי רכבת עילית, בה אתם יכולים להשתמש באופן חופשי באמצעות התקן אותו אתם מקבלים בתחילת המשחק. זה נותן לקרבות של ביושוק מימד אנכי - ניתן לברוח מהאויבים לא רק לצדדים אלא גם למעלה, אך גם הם יכולים לעקוב אחריכם לשם.
גם שיקויי הקסמים שנמצאים ברשותכם, שהמבחר שלהם עולה בהדרגה, מוסיפים הרבה אפשרויות פעולה - מהעפת אויבים באוויר ועד לנגיחתם בעוצמה רבה. אם כבר, מספר הקסמים מעט מוגזם, אתם לא באמת צריכים את כל היכולות האלה בקרב.
הדרך הכי טובה לחוות את קולומביה היא לא להיצמד למסלול הכי קצר אל היעד שלכם. חלק ניכר מסיפור הרקע מתגלה בהקלטות שאתם מוצאים ברחבי העיר, מה שמעודד אתכם לחפש בכל פינה, ולחשוף את הסיפורים בהדרגה. ההקלטות האלה, יחד עם העלילה הראשית ומספר מפגשים עליהם עדיף לא לפרט, מצליחים להעלות בצורה אינטליגנטית כמה וכמה שאלות שנוגעות לטבע האנושי, דת, חברה וגורל.
זה אמנם נשמע מעט פומפוזי, אך זו האמת. ביושוק אינפיניט עובד מעולה כמשחק פעולה, אבל יש בו רבדים עלילתיים ואמנותיים שהופכים את חווית המשחק בו לבלתי-נשכחת, אפילו כאשר העניינים הופכים מעט מתחכמים בסוף.
סיכום: יצירה אמנותית מרהיבה
אז האם מדובר במשחק פעולה מושלם? לא, יש בו כמה דברים שעובדים פחות טוב מאחרים. המיני-בוסים, למשל, מתסכלים יתר על המידה בהרבה מאוד מקרים. בנוסף, נראה כי יש לא מעט דברים אותם המפתחים כתבו או עשו כפשרה, אולי כשהמשחק הפך לגדול מדי. חלק מהעלילה הראשית, שמצריך מכם כחצי שעה ועוסק באמא של אליזבת', לא טופל כראוי - הן מבחינת המשחקיות והן מבחינה עלילתית. כמו כן, יש את סוף המשחק, שעלול לגרום לכם להתעצבן (אפילו שהוא באמת לא צריך).
נקודה נוספת אותה חייבים להעלות היא האלימות. Bioshock Infinite מאוד אלים, עם אלימות גרפית וכמויות של דם על המסך שגורמות גם לאליזבת' להגיב באי-נוחות לעיתים. זה לבדו הופך אותו ללא מתאים עבור שחקנים צעירים, אך רוב אלה גם לא יבינו את היופי שבעלילת המשחק. ואם כבר באי-התאמה עסקינן, Infinite הוא משחק מאוד אמריקאי, שמסתמך על היכרות עם ההיסטוריה של המדינה. אפשר ליהנות בו גם בלי אלה, אבל אל תהססו לקרוא בויקיפדיה כשאתם פוגשים אלמנט היסטורי בתוך העלילה.
אך בסופו של דבר, מדובר ביצירה אמנותית מרהיבה, שעובדת טוב מאוד בכל כך הרבה רמות, עד שקל להתעלם מהחסרונות. Bioshock Infinite שווה את הזמן שלכם ואת הכסף שלכם יותר מרוב המשחקים בהם שיחקתם בעת האחרונה.