שאלה פתוחה: "אני ילדה הכי טובה שיש, אך מבפנים - מפורקת"

בשנה האחרונה התחלתי להרגיש חנוקה. אני תלמידה מצטיינת עם חלומות גדולים, אני יודעת מה אלמד ואיפה אגור ואעבוד. אני בונה את העתיד שלי מעכשיו. אני יודעת שזה חשוב, ומהיותי פרפקציוניסטית אני מקפידה על שגרה מאורגנת.

לאחרונה, כבר משנה שעברה, התחלתי להרגיש כאילו שני הוריי השמרניים מונעים ממני לחוות ולחיות. הם קשוחים והם עוקבים אחרי כל דבר שאני עושה. אני הולכת ברחוב ורואה נערות בגילי מבלות, יוצאות, יש להן חבר, הן חוות את נעוריהן. ההורים שלי גם כופים עליי את שעות השינה: אני חייבת ללכת כל יום לישון באחת עשרה בלילה. אני רבה ומתנגדת אבל זה לא משתלם, כי אני הגורם המרכזי למריבות ביניהם, מרד הנעורים שלי לא מוסיף לכך. אני מרגישה שלא אזכה להרגיש משוחררת כל עוד אני מתחשבת בהורים שלי, אני הילדה הכי טובה שאפשר, לא חסרים לי חברים, אבל מבפנים, אני מפורקת.

מה אני אמורה לעשות? איך לגרום להם להרפות?

בת 15.5 יקרה,

למרות שנראה כאילו שני הדברים באים אחד על חשבון השני, הרצון ליהנות בהווה לא סותר את הרצון לבנות לעצמך עתיד טוב יותר. את נזקקת לשניהם כדי שהעתיד שלך יהיה טוב באמת – ולא רק למראית עין.

את מתארת פער בין איך שאת מרגישה ולאופן שבו את נתפסת מבחוץ. הדבר החשוב הוא לצמצם את הפער הזה. אפשר לעשות זאת בשתי דרכים – האחת, לשתף יותר בתחושת הפירוק שאת חווה, ומצד שני לעבוד לקראת איזון טוב יותר בין הצרכים שלך, איזון שיגרום לך הרגשה פנימית טובה באמת.

באופן טבעי יש לך יותר מצורך אחד. סביר להניח שאת חווה סיפוק מלהיות מצטיינת, "הילדה הכי טובה שאפשר". כמו כן, הדבר מאפשר לך לחלום חלומות גדולים ולהאמין בעצמך. מצד שני, ייתכן שישנם צרכים נוספים שחשובים באותה מידה, ושכרגע לא מקבלים מספיק התייחסות - לבלות עם חברות לשם ההנאה, לחוות התרגשות גם דרך קשרים עם בנים ולתת ביטוי לרגשות ולרצונות שלך גם שאלה סותרים את תדמית "הילדה הטובה".

הריבים בין ההורים באופן טבעי עשויים להפחיד אותך, ולתת לך תחושה שהרצון להביע את דעתך הוא מזיק. מצד שני, הריבים בין ההורים משקפים חילוקי דעות לגבי מידת החופש שנכונה עבורך, ואי ההסכמות הללו חשובות במציאת האיזון שנכון לך.

בנוסף, אי ההסכמות הן חלק עמוק מהקשר בין ההורים. אי הסכמות שכאלה אינן בהכרח דבר רע, ותפקיד ההורים שלך הוא להתמודד עימם באופן מועיל. למרות שייתכן שיש יותר "שקט" ביניהם כאשר את אינך מתנגדת להגבלות שלהם, ההימנעות מלהביע את דעתך לא באמת שומרת על הקשר שלהם.

אני מניח שהדבר שיעזור כרגע הוא לערב אדם נוסף שיעזור להורים ולך למצוא את האיזון המדוייק לך. התחושות הקשות שאת חווה הן סימן שלכך שקיים כרגע חוסר איזון בחייך והייתי ממליץ לך לא להתעלם ממנו- אלה לבקש עזרה. את יכולה לערב את יועצת בית הספר בתחושות שלך או להעזר בקו תמיכה למתבגרים של על"ם או ער"ן, בטלפון או בצ'אט, כדי לחשוב מי עוד יכול לסייע לך.

גם אתם רוצים לשאול משהו את הפסיכולוג שלנו? כתבו לנו, בציון הגיל שלכם בלבד, והפסיכולוג ארז יענה גם לכם!

הלינק לא עובד?
שלחו לכתובת המייל zonesupport@walla.net.il

בטור שעבר: "כבר לא אוהבת את חבר שלי - אך חוששת להיפרד"