דוקטור גוגל אבחן אצלי סרטן. שוב

כואב לכם הצוואר, אתם מגגלים את הסימפטום ומגלים שאתה עומדים למות. איך עודף האינפורמציה הרפואית ברשת הפך אותנו להיפוכונדרים, והאם הרופאים בעד או נגד שתגגלו?

  • גוגל
  • היפוכונדריה
ויטה קיירס, TECH
(צילום: ShutterStock)

כל מה שאני יודעת על רפואה למדתי מהטובים ביותר, ד"ר האוס וד"ר גוגל. מטפלים ידועי שם שריפאו מיליונים מאדישות מדיקלית והפכו אותם להיפוכונדרים בריאים. האוס לימד אותי שאם אני משתעלת, זה זמן טוב להיפרד מהמשפחה, וגוגל הסביר לי (שוב ושוב) איזו חיה יש לי. אבל האם אני אמורה להודות לאינטרנט על המידע הרב והמעשיר שהוא מעניק לי, או אולי להקליק על כל הבאנרים באתרי פורנו כדי להראות למחשב שלי מה זה וירוס אמיתי?

העתיד כבר כאן

הבדיקה החכמה שמאתרת סיכון מוגבר ללקות בשבץ מוחי

בשיתוף שחל
לכתבה המלאה

סובלת מיתרת המידע

בשבועיים האחרונים מצאתי את עצמי מוטרדת מחמישה סימפטומים שונים, והחלטתי לבקר את רופאת המשפחה כדי לקבל הפנייה לכימותרפיה. הרופאה, שקיבלה את התואר העלוב שלה מאוניברסיטת תל אביב, בדקה אותי וגזרה: "אני לא רואה שום דבר לא בסדר. אבל אשלח אותך לבדיקות דם". הדיאגנוזה שלה כמובן התנגשה עם הפרוגנוזה הפסימית של גוגל, לפיה יש לי בעיות פריון, אני בהריון חוץ רחמי ויש לי איידס.

"אסור לקרוא על מחלות באינטרנט", פסקה ב' חברתי. "זה רק מלחיץ אותך יותר, ואז את נהיית עוד יותר חולה". אבל אני כבר הייתי עמוק בחיפושים אחר רופא מומחה בפריז שמתעסק בדיוק-בדיוק במחלה שהמצאתי הרגע ושתביא למותי בעוד 10, 9, 8... היי! תוצאות בדיקות הדם שלי הגיעו לאימייל.

נכנסתי לאתר של הכללית והתחלתי לחפש אחר כוכביות שפרצו את גבולות הסוגריים כדי שאוכל להשוויץ במחלה האקזוטית שתקפה אותי. למזלי באתר מופיע ליד כל תוצאה כפתור "הסבר", שהקלקה עליו מגלה עוד מידע שמאכיל את טרול הפאניקה הפנימית. עם התוצאות אני חוזרת לרופאת המשפחה ומוכנה לגרוע מכל. היא מביטה בי, אני חושבת על המשפחה שלי, היא מסתכלת במחשב, אני חושבת על כל מה שלא הספקתי, היא מודיעה לי שחסר לי ויטמין די. אוי איך שאהבתי את החיים.

רפואה בקריסה, גוגל שולטטטטטטטת!1

יש משהו מעט לא הוגן בניסיון לתלות את כל האשמה בגוגל והמידע הקיים באינטרנט, כשברור שמי שיצר את חוסר האמון ברופאים זו התקשורת. חדשות לבקרים אנחנו שומעים קריסתה של הרפואה הציבורית, על רופאים שטעו באבחון של מחלה, רופאים שמעדיפים לטפל בתיירים עשירים או רופאים שהם הביצ'ס של חברות התרופות. רק לפני כמה ימים פורסמה ידיעה על בת 42 שעברה כריתת שד בפעם השנייה "בשל טעות בממצאי הבדיקה". ואם כל זה לא מספיק, אז יש לנו גם את הרפואה האלטרנטיבית שטוענת שהקונבנציונלית לא מתחשבת בגורמים כמו לחץ או תזונה ורק מפמפמת כדורים לחולים. פלא שאנחנו מנסים למצוא את התשובות לבד?

כדי להבין את ההשלכות הנוספות של עידן המידע על הטיפול הרפואי, פניתי לשוחח עם כמה "רופאים". א', רופא צבאי מתחיל בפן החיובי של התופעה. "אני דווקא מעדיף שהמטופלים ילמדו על המצב שלהם", הוא אומר. "זה מעודד את המטופלים להיות קואופרטיביים יותר ולדאוג לעצמם יותר. מי שמנצל את המידע ברשת זה רק הפלח ההיפוכונדרי".

אבל המידע ברשת הופך את כולנו לקצת היפוכונדרים, לא?

"יש בזה משהו. לא מזמן היה לנו במרפאה מקרה של גילוי סרטן, ומאז מגיעים אלי אנשים על בסיס יומי כשכל דבר קטן מטריד אותם. הדוגמה האחרונה שאני יכול לחשוב עליה היא מטופל בן 40 שהחליט שיש לו לימפומה (סרטן קשרי הלימפמה – ו"ק) כי הוא מזיע בלילה, כשהסיבה היא ככל הנראה העובדה שהוא ישן עם שמיכת פוך כבדה בינואר הכי חם בהיסטוריה".

"החולים היום הרבה יותר חכמים ומתוחכמים", מוסיף ד"ר תומר כהן, אורתופד. "אתה חייב לשתף אותם בכל אבחנה מבדלת (רשימת כל המחלות או המצבים שעשויים לגרום לתסמינים מסוימים – ו"ק) גם אם ברור לך כרופא מה הסיפור".

כמו מה למשל?

"אחת התלונות השכיחות שאנחנו פוגשים במיון זה כאבי צוואר בעקבות תאונת דרכים. ברוב המקרים מדובר בתאונה בעוצמה נמוכה, לדוגמה, מישהו שעמד ברמזור אדום ונהג אחר פגע בו מאחור קלות. במקרה כזה, אני בודק את המטופלים, מוודא שהנוירולוגיה תקינה, שהם מניעים את הצוואר בחופשיות וכולי, ומשחרר אותם עם טיפול תומך. אבל הם, הם כבר הספיקו להתעדכן ברשת וקראו שמישהו מת מזה פעם ושחייבים לעשות צילום. לרוב אני לא מתווכח איתם, אבל מסביר להם שצילום כרוך בקרינה גבוהה ומיותרת, שמגדילה את הסיכוי לסרטן".

"כשהייתי סטאז'ר באיכילוב", כהן מוסיף, "היו מקרים שאנשים הגיעו עם מכה קלה בראש ודרשו בדיקת סי.טי מוח. זו בדיקת עם רמת קרינה מאוד גבוהה, כמו מאה צילומי רנטגן יחד, ויש פרוטוקול ברור המורה אם לבצע אותה. אני מעדיף שלא לחשוף אישה צעירה לקרינה כזו אם אין צורך אמיתי".

"לפעמים רוב הפגישה מוקדשת לאופציות שהמטופל מצא ברשת" (צילום: ShutterStock)

ד"ר גל מידן, פנימאי, מעלה שני אתגרים נוספים. הראשון קשור בזמן שמתבזבז כאשר רופאים נדרשים להסביר למה האבחון שלהם טוב יותר משל ד"ר גוגל. "יוצא לפעמים שרוב הפגישה מוקדשת להתייחסות לאופציות שהמטופל אתר ברשת", מסביר מידן. "כבר מצאתי את עצמי מסביר למישהו עם מחלת הנשיקה למה זה לא יכול להיות זאבת, או בעיה שמחייבת כריתת כיס מרה, או צהבת נגיפית על רקע הסנפת קוקאין - כי אלו הדברים שהוא מצא בחיפוש".

התופעה השניה היא מה שהוא מכנה "תופעות העדר שיוצרות גל של מידע כוזב ברשת". למשל, הודעות בפורמים נגד חיסון הפוליו, הטיפול בריטלין או נטילת אנטיביוטיקה. "בשנתיים האחרונות הרבה יותר אנשים קוראים באינטרנט על גראס רפואי ומבקשים בשביל כל כאב, החל מחוסר תאבון, דרך גלאוקומה, אסטמה ובשביל סבתא שירדה במשקל והיא מבולבלת. כי כשמבולבלים, הכי טוב גראס", מידן מעיר בסרקסטיות.

גוגל לפניה השינה והרבה מים

עידן המידע שינה לא רק את מערכת היחסים שבין רופאים למטופלים, אלא גם את אופי התפקיד של הרופא. אם פעם רופאים נחשבו לישויות כל-יודעות עם כתב חרטומים, היום הם בעיקר מכוונים; במקום להורות על טיפול מסוים - הם מציעים מגוון אלטרנטיבות ומבקשים מאיתנו להיות המכריעים. הבעיה היא שלנו אין מושג ירוק לגבי שום דבר, רובנו אפילו לא יודעים איפה בדיוק ממוקם הכבד ואיפה הריאות, וכך בסוף יום אנחנו פונים לאותה ויקיפדיה שסיבכה אותנו מלכתחילה. לכן, השאלה הרלוונטית היא לא האם זה טוב או רע, אלא איך מתמודדים עם מטופלים לחוצים שקיבלו את הדיפלומה מאתרי פורמים.

ד"ר ר', רופאת עור, מסכמת את השינוי בצורה טובה. "בתור רופאה צעירה אני כבר מנותקת מהדור שחושב שהרופא הוא אלוהים. אבל אני מודה שבינתיים לא הרבה פציינטים חידשו לי, יכול להיות שהם כנראה עדיין מעדיפים להגיע לרופאה ושהיא תתן להם הוראות".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully