בכל שנה פסח חושף את הבלוף הגדול: כולנו צלחת גדולה, צלחת קטנה, קערת מרק ומפית לבנה מגולגלת. כולנו סיפורי אבא גיבור, בדיחות ביצים ואגרטל מפוקס-הום. לא משנה כמה סטטוסים מתגרים, לא פוליטיקלי קורקטים חסרי רגישות נפרסם, תמיד יגיע פסח ויוכיח שכולנו אותו הדבר.
אחרי שכילינו את האנרגיה שלנו על פוליטיקה, גזענות, צמחונות, פמיניזם, צרכנות וג'ופרי באראתיאון, בפסח אנחנו יכולים להירגע, להתמסר לתמונות בנאליות עם המשפחה בחיק הטבע ולהרגיש חופשיים באמת.
עבדים היננו
בקיץ 2013 הוסיף מילון אוקספורד מספר מילים מעולם האינטרנט, בהן סלפי (שזכתה גם בתואר מילת השנה), טוורק ו-FOMO, ראשי התיבות של Fear of Missing Out (הפחד לפספס). לטוב ולרע, מרגע שמינוחים כאלו קיבלו הכרה - גם המעשים שהם מתארים הפכו למקובלים ונפוצים. ה"סלפי" הפך את הצילום העצמי מפעולה מביכה ואישית - לטרנד היסטרי ששלח גרורות (סלפי בלוויות, סלפי אחרי סקס); ה"טוורקינג" הפך את תנועת הישבן המינית, שהיתה נחלתן הכמעט-בלעדית של נשים אפרו-אמריקאיות בוטילישסיות, למשהו כל כך מיינסטרימי שאפילו גל גדות גרומת הישבן יכולה לעשות, וגם הפומו הפך מביטוי של חולשה ("אני לא מסוגל להתנתק") להפרעה שגאווה בצידה ("אני לא מסוגל להתנתק!")
ה"פומו" לא רק שיעבד אותנו לסמארטפון והמחשב הנייד, אך גם הפך אותנו לאובססיביים לתוכן. ורק נסו להיזכר בתגובה שלכם אחרי שנכנסתם לפייסבוק וגיליתם שכולם כבר בשלב הדאחקות, כשלכם עוד אין מושג מה נשתנה. ואם עד לפני שנה או יותר, גולשים להוסיף הסבר עם קישור או הקשר, היום כולם מצפים שתדע לבד מה על סדר היום. הפיד התמלא בבדיחות זנון? מהר - חפש את המקור למהומה (יאיר לפיד) .הפיד מספיילר ללא הרף על נסיך שלא שמר על הכוס שלו - רוץ, הורד את משחקי הכס ותספלייר בחזרה. אתה אמור לדעת את מה זה 2048, מה זה סעמקום, להכיר את הסרטון עם הדוגמנים הזרים שמתנשקים, את הפארודיה ואת הפארודיה לפארודיה ואת הרגלי הקניות של שירן. הקיום הווירטואלי שלנו מוגדר על ידי אחרים ופתאום המשימה הכי קשה היא להיות אותנטי.
DON'T PANIC
לקראת סוף 2013 החל לצוץ באתרים אמריקאים מושג חדש שמאיים על הפומו (לא באמת), וזה ה-JOMO, כלומר, Joy Of Missing Out ?(ההנאה שבפספוס). את המושג ג'ומו טבע בלוגר הטכנולוגיה אניל דאש, שמצא את עצמו מנותק מהרשת לתקופה קצרה אחרי שנולד לו בנו מלקולם. "בקושי נכנסתי לרשת או יצאתי מהבית", כתב בבלוג שלו. "זה היה נפלא". דאש אמנם התייחס ליתרון בניתוק מוחלט מהרשת ברגעים חשובים, אבל אנחנו הרי בני חורין ויכולים לעשות מה שאנחנו רוצים עם המושג הזה, אפילו לעוות אותו מעט לצורכינו, וזה הולך כך:
יש המון סיבות טובות להמשיך להישאר פעילים ברשתות החברתיות, הן מעודדות יצירתיות, סולידריות ושינוי חברתי ובואו נודה בזה - הן מספקות גם בידור טוב ומעבירות את הזמן. זה בסדר לבלות בווירטואלי, ולהקים שם בתים וערים כמו באינספשן. אך כדי לשמור על שפיות, מומלץ לא להיכנס לפאניקה כשאתם רואים שכולם מתעסקים במשהו שעוד לא שמעתם עליו. פשוט עטו על עצמכם הבעה של אנשים עילאיים ומתנשאים, תרימו את האף ותגידו דברים כמו, "לא מכירה, אין לי טלוויזיה בבית".
