"אין דבר כזה מחאה בפייסבוק, ומחאה היא לא מושג צבאי", פסק אתמול דובר צה"ל, תת-אלוף מוטי אלמוז. ברור שאין. אלפי הלוחמים שמציפים את הרשת בצילומי מחאה שלהם עם שלטי "גם אני דוד הנחלאווי" זה סתם שטות חולפת, אין מה לדאוג, צה"ל שולט במצב. לא סתם שולט - הוא מסביר להם! "מפקד אוגדת יו"ש וחטיבת הנח"ל הורו למפקדי היחידות להסביר לחיילים את האירועים ואת המסקנות", הרגיע אלמוז, "רק כך אנו יודעים לעשות זאת וכך נכון לעשות". הבוקר אמר הרמטכ"ל בני גנץ כי "הפייסבוק אינו כלי פיקודי. הוא כאן וזה עובדה, אבל הוא אינו מחליף או אפילו מקביל לשיח מפקדים עם חייליהם". ולחיילים הופצה איגרת ובה הובהר כי הפייסבוק הוא "מרחב ציבורי שעליו חלים הפקודות ונהלי הצבא המתייחסים לפעילות והתנהגות חיילים במרחב הציבורי".
בצה"ל בטוחים שהחיילים שלהם עדיין חיים במעגל סגור של תדרוכים בבסיס. אין עולם חיצוני: את כל האינפורמציה החיילים מקבלים ממפקדי היחידות ומאיגרות, את כל הקיטור הם מוציאים בפטפוטי שמירה ליליים. פעם בשבוע חוזרים הביתה ומחייכים חיוך מסתורי כשאימא שואלת איך בצבא, וגם כשעולים על אזרחי המוח עדיין מסונכרן אוטומטית לאג'נדה של דו"צ. כמו פעם, נו: חייל הולך לצבא, עובר בדלת קסמים ששואבת אותו לעולם אחר למשך שלוש שנים ואחר כך הוא חוזר לחיים הרגילים.
ככה צה"ל חושב ולכן לכן צה"ל כל הזמן בהלם. בהלם שיש מחאת חיילים בפייסבוק. בהלם שחיילות העלו לפייסבוק תמונה שלהן בתחתונים. בהלם ששני חיילים העלו ליוטיוב קליפ פארודי על הצבא. כל הזמן הם בהלם, נו תביאו להם כוס מים: החיילים מתקשרים עם העולם החיצון? משתתפים בשיגועי רשת מבישים ב"צינור לילה"?? מקימים עמוד מחאה???
בצה"ל לא מבינים שהמעגל הסגור כבר מזמן נפרץ. הרשתות החברתיות צמצמו את כל המתווכים הביורקרטיים והביאו שקיפות ציבורית לכל תחום, לא רק הצבאי. בעולם שבו כל תלונה צרכנית שהופכת ויראלית יכולה להפיל חברות ענק, בניגוד לפעם כשכל תקשורת הצרכן-צרכן הייתה מתמסמסת בתוך המערכת בדממה; בעולם שבו כל פליטת פה של פוליטיקאי עפה ביוטיוב עוד לפני שהיחצ"ן הממולח מספיק להגיד "מה לעזאזל"; בעולם שבו ההמונים כבר מספיקים לפרסם עמוד מחאה בעמוד הראשי של החדשות לפני שהחברה הספיקה להחליט איזו תגובה להוציא לתקשורת; בעולם כזה, כבר אי אפשר לנעול חייל בתוך חדר תדרוך ולשטוף לו את המוח בדקלומי מניפסט, לפני שהוא יספיק לצאת לראות מה דעת הקהל בחוץ ולהתקלקל. הוא כבר בחוץ.
האינטרנט העניק לנו את האפשרות לקבל מידע שחוסמים מאיתנו, אפשרות לבקר ולמחות מכל מקום ועל כל דבר, ובעיקר - אפשרות לשמור פירור מעצמנו גם כשאנחנו נבלעים לתןך מערכת נוקשה שמשתיקה את קולנו. כמו הפקיד האפור שיושב כל היום במשרד חסר שם וחסר חשיבות, ואז הוא מעלה ליוטיוב סרטון שלו רוקד במשרד ונהיה כוכב. מכול מקום שתיקלע אליו תוכל לומר את דברך ולחגוג את אישיותך. גם אם טכנית תצטרך לטשטש את הפרצוף כדי לא להישלח לכלא צבאי, עדיין הצלחת להראות למערכת אצבע משולשת.
וזה לא משנה אם החיילים מתקוממים על המפקדים מצד ימין או שמאל של המפה, ומה אופי הביקורת שלהם. זה עניין עקרוני: הצבא כבר לא בועה הרמטית של דעות ופעולות, והוא לא יכול להילחם בהן - גם לא אם יושיב את מפקדי היחידות "להסביר לחיילים את האירועים ואת המסקנות", כדברי דובר צה"ל. המחשבה החופשית - בלי להיכנס לפילוסופיה של מה זה מחשבה חופשית ומה לחץ של דעת קהל - חודרת מכל הסדקים, וגם אם תרוצו בהיסטריה לסתום סדק אחד - תשפריץ עליכם ג'יפה מסדק אחר, ולעולם לא יהיו לכם מספיק אצבעות לעצור את השטף.
צה"ל, אתם אמורים להיות מומחים באסטרטגיה, לא? אז האויב השתנה, והכלים שלו השתנו, והתפאורה השתנתה, אבל המפות שלכם עדיין משלשום. תוציאו את הבוץ מהעיניים ותראו מה קורה מסביב, בארץ ובעולם. אולי אתם צריכים תדרוך חדש.