בני נוער אוהבים לכייף בפייסבוק. לכתוב אחד לשני הודעות חמודות, לשלוח לבבות וסמיילים ולהעלות תמונות מאממות של איך השיער שלהם נראה מעולה הבוקר. וגם כשהם באושוויץ וצריך להיות נורא עצובים, הם עדיין בני 17. ועדיין מאממים. ועדיין רוצים לצלם סלפי מושלמי בקרמטוריום.
הדיסונסנס הזה לא חדש: מדי שנה אנחנו אוהבים להתעלף מהלם כשאנחנו מגלים שתלמידים במסע השכבתי לפולין לא הופכים אוטומטית למדליק משואות קודר בן 50, אלא עדיין משתוללים במלון ומצטלמים ורוקדים. אנחנו מצפים מהם להפסיק בבת אחת להיות מתבגרים היפראקטיבים, למרות שקיבצנו אותם עם עוד עשרות חברים שלהם במלון כשלחלקם זו הפעם הראשונה בחו"ל. אנחנו עדיין מצפים מהם לכבות יפה את האור ב-8 בערב וללכת לנמנם בחדר עם ספר של קצטניק.
עמוד הפייסבוק "עם היפות שלי באושוויץ" מקבץ תמונות וסטטוסים של בני נוער כאלה, שממשיכים לקשקש בחמידות בפייסוש שלהם גם כשהם במיידנק. תמונות של נערות עושות פוזות סקסיות למצלמה על רקע קרמטוריום, מתחבקים בפרצופי ברווז ליד דגל ישראל ומפסבקים "בוקר טוב שיהיה בדרך לאושוויץ (: ". גם כשהם מנסים להיות רציניים, ומצטלמים במבט מהורהר לעבר האופק, ברור לנו שהמטרה פה היא מסחטת לייקים לחבר'ה מעורבבת ברומנטיקת נעורים נאיבית - וזה עדיין מצחיק. זה תמיד מוזר כשביקור מקודש במקום טראגי נתקל בבנאליות היומיומית של ילדים בטיול. ולא רק של ילדים - זוכרים כמה מביך היה במסע הח"כים לפולין, כשהתפרסם סמס של מנכ"ל הכנסת לכל המטיילים - "להגיע בדחיפות לקרמטוריום"?
"עם היפות שלי" צוחק על הערבוב הזה של פאתוס ופאקציות במסעות נוער לפולין, מה שמשך אליו אלפי אוהדים תוך פחות מיממה ועוד הריפרוש נטוי. אבל לא כולם אוהבים את הבדיחה. כפי שאפשר היה לצפות, הרבה מהתגובות בעמוד הן מזועזעות: "אתם חוצפנים ומגעילים... תסגרו את הדף הזה ומיד!", "אתם פשוט מבזים את הקורבנות" ו"תתביישו לכם" באופן כללי. זו אותה רתיעה מלשמוע סיפורים על תיכוניסטים שהשתכרו במלון בוורשה, אותה ציפייה שמסעות לפולין יהיו ממלכתיים ומעונבים כמו הטקס שחותם את הטיול, כשכולם עומדים דום ועושים פרצוף רציני בזמן ששלוש בנות ממגמת תיאטרון מקריאות שיר של זלדה. בלי ילדים שעושים שיגועים בדרך לאוטובוס.
הרשת החברתית מגדילה עוד יותר את תופעת הזעזוע, כי אם פעם היינו צריכים לחכות שבני נוער יזמינו זונה למלון או ישברו רהיטים כדי שזה יגיע לכותרות, ב"היפות שלי" נחשפת תרבות שלמה שבה כולם, אפילו החנונית הכי מנומסת, משתפים סטטוסים קצת חסרי-טקט מהאתר הכי טאבואי בעולם. כי המרחבים מתערבבים ואנשים מצפים מהסטטוס האישי שלך להיות ייצוגי כשהוא פשוט לא, כי על הקייס של הסמארטפון שלך יש פאקינג נצנצים וקורל משכה לך בשיער ואת רוצה לתייג אותה ולכתוב "קורל ישרמוטה# טרייזינשטאט". כי המדריכה יכולה לחפור עד מחרתיים אבל הפיד שלך בטלפון ממשיך להתעדכן עם סטטוסים מצחיקים מהמשפחה שלך ותמונות של חתולים, ואי אפשר לעצור את החיים מלהמשיך להתרפרש ברשת החברתית. "עם היפות שלי" אולי צוחק על הנוער הזה והגולשים אולי מזדעזעים ממנו, אבל כולנו קצת כמוהו, רק אולי קצת יותר מנומסים ועם קצת פחות נצנצים. מסתכלים על העמוד או על הכתבה הזאת, מצקצקים וחוזרים לגלוש באינטרנט כאילו כלום לא קרה. עדיין יש תמונות של חתולים, והכול בסדר.
והנה ההסבר של מפעילת העמוד עצמה: