פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לא משחק ילדים

      למה בעצם גוגל רכשה את TWITCH במיליארד דולר? ולמה זה מעניין כל כך לצפות בגולשים אחרים משחקים און-ליין? אסי גל מנסה לפצח את סוד הקסם

      מבוגרים משחקים פלייסטיישן (ShutterStock)
      (אילוסטרציה: shutterstock)

      "מי ירצה לצפות בבני נוער מקליקים במשחקי וידאו כל הלילה?" כך מתחילה כתבה של ה-BBC על אתר האינטרנט TWITCH.TV, המציג בשידור חי סרטוני וידאו של אנשים משחקים. השאלה עלתה כי גוגל בדיוק קנו את האתר במיליארד דולר, והאנשים המכובדים ב-BBC פשוט לא מבינים למה.

      התשובה לשאלה, אגב, היא 45 מיליון אנשים מדי חודש. האתר מחזיק ב43% מכל שירותי הלייב סטרימינג שיש באינטרנט. יוטיוב, למשל, מחזיקים רק בחצי אחוז, ול-TWITCH יש יותר כניסות מלפייסבוק או אמזון.

      למספרים המרשימים האלה אפשר להוסיף את ערוץ היוטיוב של כוכב הרשת השוודי PEWDIEPIE (או פליקס ארביד אולף קלייברג, אם להשתמש בשם הארוך שאמו נתנה לו). בחודש יוני בלבד צפו בו 351 מיליון אנשים, 8,100 בממוצע לדקה. כמות הצופים הזו ממשיכה להחזיק אותו כערוץ הכי נצפה של יוטיוב, יותר מהעמודים של שאקירה וקייטי פרי.

      עוד גיימר שמלהיב צופים רבים הוא הבריטי STAMPY, שמתמקד במשחק Minecraft. בו צפו רק 181 מיליון אנשים ביוני. יותר מהערוץ של ג'ימי פאלון ותוכנית הלילה שלו.

      אוקיי, אז ברור שיש מי, אבל השאלה היא למה? למה שאנשים יצפו בבני נוער משחקים? אז קודם כל, לא באמת מדובר בבני נוער: לפי סקר שעשתה אגודת תוכנות הבידור ב-2013 (Entertainment Software Association), הגיל הממוצע של גיימר הוא 30. יש אפילו יותר גיימריות מעל גיל 18 מאשר גיימרים מתחת לגיל 17 (אבל עדיין יותר בנים באופן כללי), ובסך הכול 58% מהאמריקאים משחקים משחקי וידאו. לשם השוואה, בבייסבול - ספורט שאין ויכוח על כמות הצופים שלו - משחקים באופן מאורגן רק 2% מהאוכלוסייה.

      הנתונים האלו הובילו גיימר בשם CYNICAL BRIT להעלות סרטון ובו הוא עונה על השאלה של ה-BBC. בסרטון, שהגיע כבר לחצי מיליון צופים, הוא מפרט את כל מה שעושה ערוץ TWITCH: משדר תחרויות גיימינג, משדר תכניות אירוח ומוסיפים הערות גיימרים למסך. אז למה שלא יהיו כל כך הרבה צופים לתחביב כל כך פופולרי? הוא שואל.

      לראייה, הטורנירים. ממש לאחרונה התקיימה בסיאטל אליפות Defense of the Ancients 2 או DOTA 2 בקיצור, משחק לחימה רב משתתפים און ליין. כל הכרטיסים לאליפות שהתקיימה ב-KEY ARENA, איצטדיון היכול להכיל 17,000 צופים, נמכרו תוך שעה. ולא מדובר באיזה אירוע שכרטיס אליו עולה 5 דולר: מחיר כל כרטיס התחיל ב-199 דולרים. הפרסים לזוכים הגיעו עד 11 מיליון דולר. יותר מכל טורניר גולף, למשל. אבל בניגוד לגולף, אף ערוץ טלויזיה לא משדר את טורנירי הגיימינג. TWITCH כן שידרו, כמובן.

      היתרון השני לערוץ כמו TWITCH, לפי הציניקל בריט, הוא השידור האישי של כל שחקן. לכל גיימר יש את הסטייל שלו. יש כאלה שמוסיפים בדיחות כשהם מדברים, יש כאלה שנותנים קצת מידע מעבר ויש כאלה שפשוט יש להם קול נעים. נסו לדמיין ספורטאי מוכר, נניח לברון ג'יימס, או ערן זהבי אם נישאר בתחום המקומי, מפרשן את עצמו תוך כדי משחק. "הנה עכשיו אנסה לסובב בעיטה. אני בועט עם החלק הפנימי של הרגל וזה מאפשר לי לדייק לתוך השער. התחלתי בזה כשהייתי ילד". כנראה שיהיו לערוץ כזה לא מעט צופים.

      והיתרון השלישי הוא עניין. כאמור, משחקים אינם נישה. ישנם הרבה אנשים שנהנים מהתחביב הזה. אם אני מאוד אוהב לשחק GTA V, אני איהנה לצפות גם באנשים אחרים משחקים בו, להבין איך הם פתרו מהלך כלשהוא - או פשוט לשבת עם חברים, גיימרים כמוני ולצפות במשחק מתרחש על המסך. בנוסף, מכיוון שמדובר בלייב סטרימינג, אפשר לעלות בצ'אט מול המשחק ולהשתתף בו. כיף לכל המשפחה.

      ובנוסף לכל אלה, קשה להתווכח עם הקסם של העולם הזה. לאחרונה אני אמנם מידרדר קצת בגיימינג שלי, עבודה ועניינים אחרים מובילים אותי לשחק בעיקר בטלפון ולא לפתוח קונסולה. אבל אני עוד זוכר איך פעם בשעה שבע וחצי, כשעוד שודר ערוץ SKY ONE בכבלים בישראל, הייתה תכנית גיימינג, ובכל יום היה שם משהו אחר: טיפים למשחקים, טורנירים בין חמישה אנשים באולפן, חדשות גיימינג.

      הייתי צופה בכל אלה, כי הדבר השני הכי אהוב עליי בעולם היה משחקי וידאו (את הראשון הייתי לוקח בכרטיס אשראי של אימא מהווידאומט בלי לספר לה), ורציתי לראות כל דבר בנושא. היום פחות, אבל עדיין, אני נהנה. אז מי ירצה לצפות באנשים אחרים מקליקים על משחקי הוידאו שלהם? אני. ושכמותי.