"קבענו למחר בשעה 10:00 אהיה הלקוח הראשון. אדגום אותה ואבדוק את כל הפתחים שלה ואבדוק אם יש לה נזילת שמן ומצב המנוע".
התיאור הזה אמנם נשמע כמו בדיקת רכב, אבל מדובר באישה. זונה, ליתר דיוק. הלקוח השנון הזה בחר לתאר את הגוף שמחכה לו כמו חפץ, ולא במקרה: זה סוג הביקורות שנכתבות על עובדות מין באינטרנט. הלקוחות שם מתארים את החוויה שלהם אצל זונה ו או אחרת, מעבירים ביקורת מדוקדקת ובוטה על כל איבר בגוף שלה, לפעמים אפילו מקללים או מספרים איך נהגו בזונה באלימות.
טלי קורל, פעילה במכון "תודעה" למאבק בתופעת הזנות, ומכירה היטב את השיח הזה. אבל כשהיא נתקלה בטאמבלר the-Invisible-men, שאוסף ציטוטים של לקוחות זנות בריטיים, היא הבינה את העוצמה שמצטברת בהצגת הצד של הלקוח דווקא בתוך כל סוגיית הזנות. היא החליטה ליצור לטאמבלר מקבילה עברית, ויצרה את הטאמבלר When he pays - בו היא מקבצת ציטוטים של לקוחות זנות מפורומים ישראלים ברשת.
"בשיח הציבורי, כשסוגיית הזנות עולה, כולנו כל הזמן נכנסים לוויכוחים העתיקים בנוגע למידת חופש הבחירה של האישה בזנות", מסבירה קורל בשיחה עם וואלה!טק, "ובתוך כך בין השורות כולנו לכאורה מסכימים באופן פרדיגמטי שלגברים יש זכות מולדת לצרוך גוף של אישה. למה אנחנו לא מדברים על הלקוחות? איפה הם בכל הסיפור הזה?"
הלקוחות הם הנושא העיקרי של הטאמבלר. הוא מורכב כולו מביקורות שכתבו גולשים על הזונות אצלן ביקרו, כשכל טקסט כזה מופיע על תג מחיר, כמו של סחורה. חלק מהתיאורים קשים ומזעזעים, ולכל אחד מהם מצורפת אזהרת קריאה. קורל שלחה חלק מהציטוטים גם ליוצרת האתר הבריטי המקורי, שענתה לה שהיא מופתעת מהדמיון בין שפת הלקוחות בכל מקום.
"האלימות והבוטות הן תמיד השכבה שמתחת, הן בין השורות", אומרת קורל, "אני משתגעת מזה שהכותבים בפורומים האלה כל הזמן מתלוננים על המידה שבה הם נגעלים, וכמה המקום היה מלוכלך, וכמה האישה הייתה מסריחה מאלכוהול, ושיש ילדים או משפחה בחדר השני, ותלונות על הגוף של האישה, שהיא שמנה מדי או מכוערת או לא מספיק 'שחקנית פורנו'. ואני תוהה לעצמי האם חלף אצל מישהו מהם ולו לרגע האחד אפילו רק שבריר של מחשבה על המידה שבה היא נגעלת, שיש כנראה סיבה לזה שהיא מנסה 'לתקתק' אותו, על מה שהיא צריכה לראות, להרגיש, לטעום, ללקק, למצוץ, להכניס לגוף בכל זווית אפשרית, על החומרים המאלחשים תחושה ומחשבה שהיא צריכה לקחת כדי לשרוד את זה".
אבל בסופו של דבר, יגידו לך אנשים - הוא הלקוח. אם נתעלם לרגע מהניסוח הבוטה, יש כאן אנשים ששילמו כסף על שירות, והם מעבירים ביקורת באינטרנט על השירות הזה - כמו על כל שירות אחר.
"הלקוחות אכן יכולים להתלונן ולשבח וזה בדיוק מה שהם עושים. אני רק מעתיקה ומדביקה ומפרסמת הלאה, בניסיון כלשהו להציב מראה לשפה הזאת ולמעשים הללו.בזנות, נותנת ה'שירות' או 'ספקית המוצר' היא-היא גם המוצר עצמו. לכן כל טיעון בדבר 'עבודה ככל עבודה' הוא שגוי מיסודו. ומי שמתעקש לא לראות הבדל בין נותן שירות שמוכר מוצר חיצוני לו, כמו ספר, או דיסק, או קפה, לבין אישה שעבור כסף נותנת את הגוף שלה עצמה, עליו היא נמדדת מהרגע שבו הלקוח רואה אותה לראשונה ועליו היא מקבלת ציונים וחוות דעת שמועברים בין לקוחות אחרים רבים - מי שבאמת לא מסוגל לראות את ההבדל אני בעיקר מציעה לו להתבונן במראה. אם נסכים שזה לגיטימי להתייחס לאדם כאל מוצר צריכה לכל דבר אז לפחות בעיניי אבד לנו המנדט לאנושיות".
קורל ממשיכה לאסוף ציטוטים ומזמינה גם גולשים אחרים שנתקלו בביקורות רשת על זונות לתרום למאגר ולשלוח אליה. ההצצה הזאת לעולם לקוחות הזנות תעזור לנו, לדבריה, לשנות את הפרספקטיבה שלנו על העולם הזה. "אני מקווה שיירד לכמה שיותר מאתנו האסימון, ושזה לא יקרה רק עוד מאה שנים כשביום בהיר נאמר, אופס, כמה פרימיטיביים היינו", היא אומרת, "אני רק רוצה להזכיר, כי רבים לא מודעים לכך, בארץ הזנות היא חוקית. כל האלימות הזאת שהיא אינטגרלית לזנות ממוסדת בחוק. כל עוד הזנות קיימת, יהיו עוד פרויקטים כמו הטאמבלר הזה, באמצעותם ניאבק כדי להוציא אותה מהקונצנזוס. כסף לא קונה הכול".