על פס נע: סיור במפעל LG בקוריאה

ב-LG ממש רוצים שתפסיקו לשכוח איזה מוצר של החברה יש אצלכם בבית. 67 שנים לאחר הקמתה, ו-19 שנה לאחר שהפכה מ-Lucky Goldstar ל-LG כדי שהשם שלא לא יישמע מגוחך לאוזניים מערביות, אנשי הקונגלומרט הדרום-קוריאני מוכנים לעשות לא מעט כדי לגרום לכם להבין סוף סוף שהם לא סתם עומדים מדרגה מעל למותגי מדבקה סיניים. LG, בעיני LG לא עומדת על מדרגות בכלל - היא עומדת על פודיום של חדשנות ויצירתיות, יחד עם חברות שעוד לפני כמה שנים לא לקחו אותה ברצינות כמתחרה. וכדי להעביר לכם את המסר, היא שלחה משלחת של עיתונאים ישראליים לדרום קוריאה, כדי שנתרשם מהחדשנות ונחזור לספר לכם עליה. זהו סיפורן.

משלחות מסוג כזה יוצאות בדרך כלל כאשר החברה השולחת מרגישה שיש לה בסיס באמצעותו היא יכולה להתחבב עליכם, אבל צריך עוד פוש נוסף, עוד כתבה שתסביר כמה LG חדשנית. והבסיס הזה, במקרה שלנו, הוא טלפון סלולרי.

סדרת G, שהחלה את דרכה לפני כשנתיים וחצי, הפכה את LG לשחקנית מאוד מוערכת בעולם הסמארטפונים - תעשייה בה מכשיריה הקודמים נחשבו לבינוניים וסבירים, לא מלהיבים ברובם. בשיחה עם קן הונג, הדובר התאגידי של החברה, הוא מודה הונג כי מבחינת הכנסות, תעשיית הסלולר לא מאוד חשובה ל-LG, אך מבחינה תדמיתית מדובר במוצר בעל חשיבות עליונה.

הדבר שאולי הכי מדגיש את הנקודה הזאת, הוא העובדה כי תחת מטריית LG פועלות כיום יותר מ-40 חברות בכל התחומים: מחברות אלקטרוניקה, דרך חברות כימיקלים ועד לחברות תשתיות תקשורת. את רובן אתם כלל לא מכירים, למרות שהן מגלגלות המון כסף. הממשק הצרכני של LG נעשה דרך החברה הגדולה ביותר בקבוצה - LG Electronics, והיא זו שמשפיעה יותר מכל האחרות על התפיסה של המותג בעיני העולם. וסמארטפונים הם כיום אחד המוצרים הבולטים ביותר בתעשייה הזו.

הדרך של LG אל התודעה העולמית דומה לזו של קונגלומרטים קוריאנים אחרים. לאחר מלחמת קוריאה, כאשר הדרום פתאום הפך לאי - הגבול היחיד של המדינה הוא עם הקוריאה הצפונית, ומדובר באחד הגבולות החמים ביותר בעולם - תעשיית המדינה עדיין התבססה ברובה על חקלאות. בתחילת שנות ה-60, עם עלייתו לשלטון של הנשיא פאק צ'ונגהי לאחר הפיכה צבאית, החליט הנשיא החדש על תכנית חומש ראשונה, והפקיד את גורלה של תעשיית המדינה בידי כמה משפחות תעשיינים שהחלו לצבור תאוצה בשנים שאחרי המלחמה.

ההקלות המשמעותיות (יחד עם שחיתות רווחת) הובילה לכך שחברות כמו סמסונג, יונדאי ו-LG החלו לצמוח ולהתרחב לתחומים חדשים. בשנות ה-80 החלו רבות מהחברות האלה לפזול גם אל עבר המערב, ולאחר המשבר הכלכלי האסיאתי של 1997 אלה ששרדו - ורבים אכן נסגרו - הבינו שגלובליזציה היא החבר הכי טוב שלהם. בו בזמן הקונגלומרטים הקוריאנים עדיין נשלטים, ברובם, על ידי בני משפחה אחת.

זו איננה דיקטטורה, וגם לא חברה פרטית, כי אם מערכת מסובכת. לעיתים מדובר בתאגיד ענקי, ובמקרים אחרים - כמו במקרה של LG - בחברות שנסחרות בבורסה אך גם חברת אחזקות בעלת אחוזים בכל אחת מהן. בשני המקרים היו"ר - בן המשפחה שהקימה את הקונגלומרט - נהנה מכוח השפעה עצום. לדבריו של הדובר קן הונג, במקרה של LG השליטה של היו"ר מופחתת כי הדירקטוריון שלו הוא חיצוני, ולא מורכב ממקורבים ובני משפחה. תיאורטית, הם יכולים לפטר אותו. מעשית? לא צפוי שדבר כזה יקרה. מה שמבנה כזה מבטיח, אבל, הוא שלבעלי המניות תהיה פחות השפעה על הכיוון בו נוקטת החברה, והיא תוכל להתהדר בסיסמאות כמו "אנחנו מחוייבים לצרכנים, לא לבעלי המניות".

היתרון בכך שמדובר בחברה שעוסקת בכל תחומי התעשייה הוא היכולת לשתף פעולה. אז נכון, חברת המסכים אולי מוכרת את תוצרתה למתחרים, אך כשבחברת האם יושב אדם שכל תפקידו הוא להסתכל על טכנולוגיות חדשות מחברות LG השונות ולראות איך אפשר לשתף פעולה, מקבלים הברקות כמו מיקוד הלייזר של ה-G3 - אחת היכולות הייחודיות של המכשיר. היא הגיעה בכלל מחברת הרובוטיקה של LG, ובחברת האלקטרוניקה ראו כי טוב - ושילבו.

אז למה להביא עיתונאים ישראלים לקוריאה הדרומית? כדי להראות לנו לא רק מה LG עושה, אלא גם איך. המפעל של חברת המסכים LG Display בעיר פאג'ו, לא רחוק מהגבול עם הקוריאה הצפונית וכשעה נסיעה מסיאול, מעסיק אלפי עובדים ומשכן רבים מהם במעונות שנמצאים בשטחו. כאן מייצרים את המסכים המתקדמים ביותר של החברה, בין אם מסכי טלוויזיה, מסכי טלפון, או מסכים קטנים יותר (לפי דיווחים לא מאומתים רבים, חלקם מוצאים עצמם בתוך אייפדים).

אחד ההימורים הגדולים של LG כיום קורם כאן עור וגידים. החברה הקוריאנית מובילה כיום את השוק בייצור מסכי טלוויזיה עם טכנולוגיית OLED. לאחר שבשנה שעברה גם היא וגם סמסונג הציגו מסכים מבוססי OLED (שמספק צבעים טובים יותר באופן כללי, ופרט מצליח להגיע לרמות טבעיות של צבע שחור במסך), בקו המוצרים של 2014 LG היא היחידה שמוכנה למכור לכם מסך בעל הטכנולוגיה הזו. החברות האחרות מעדיפות כיום להתמקד במסכי עם רזולוציה גבוהה יותר מבעבר. כשתרצו מסך לצפיה ביורו ואולימפיאדת ריו בעוד כשנה וחצי, מקווה LG להיות שם עם הדור הרביעי של ה-OLED שלה, צעד אחד לפני מתחרותיה.

אך במרכז החדשנות שנמצא במפעל לא חולמים על 2016, כי עם על עתיד רחוק יותר. תמצאו כאן מקררים עם דלתות שקופות שמציגות את מלאי המצרכים; מסך בצורה של חלון שמאפשר להגיף תריסים וירטואליים, לצפות במזג האוויר או שידורי וידאו או אפילו להציג שכבת מציאות רבודה שמסבירה לכם מהם הבניינים שאתם רואים מחוץ לחלון. זה מאוד, מאוד מגניב. באמת, מאוד. זה גם קונספט - משהו שב-LG יכולים לייצר לחדר התצוגה שלהם אך עדיין לא הפכו למוצר מסחרי.

החלק החוויתי ביותר של הסיור אינו מפעל המסכים, כי אם מפעל אחר, בפיואנגטק. כאן מייצרים ובודקים טלפונים סלולריים.

בקומה אחת, שורות על גבי שורות של רובוטים בודקים טלפונים: לוחצים על הכפתורים פעם אחר פעם כדי לראות כמה פעמים הם יכולים לעמוד בזה; מכניסים ומוציאים תקע אוזניות; וגולת כותרת - ישבן מלאכותי לבוש בג'ינס ליוויס שמתיישב פעם אחר פעם על טלפון שנמצא בבדיקה. יש משהו מאוד מרגיע בתנועות הרפטטיביות, פעם אחר פעם, של הרובוטים האלה (גם הלא מענטזים שבהם), ויש גם הזדמנות לראות מכשירים שטרם נחשפו.

אל תטעו לחשוב שמדובר בטעות - ב-LG רוצים שנספר לכם כי ל-LG Flex - מכשיר בעל מסך קמור משנה שעברה, יש ממשיך דרך קמור וקטן יותר שנמצא כרגע בבדיקות. לא ברור אם מדובר במכשיר מאותה הסדרה, הרחבת הקו הקמור לסדרה נוספת או סתם ניסוי שלא יגיע לעולם לשוק . הם רצו שנראה אותו, רצו שנתלהב, רצו שנרוץ לספר לכם. וכן, יש בכך גם ערך חדשותי, אז כולם מרוויחים.

בקומה אחרת בבניין, טלפונים שכן נחשפו עוברים הרכבה. הפס - חצי רובוטי וחצי אנושי, מורכב כולו מנשים. הסיבה לאפליה היא אנטומית - ידיים קטנות יותר, שמסתדרות יותר טוב עם הרכיבים. לבושות בחליפה נקיה, עם כיסויי נעליים, הנשים מרכיבות מכשיר אחר מכשיר, שנארזים בארגזים ומוסעים על ידי רובוט לחדר האריזה. בעבר היו יותר מהן בפס היצור, אך חלקן הוחלפו על ידי מכונות - למטרות בדיקה של פונקציות מכשיר, למשל. לטענת אנשי LG, פחות מאחוז אחד מהמכשירים לא עובר את הבדיקות האלה. המכשירים שלא עוברים, נשלחים לצוות שבודק אותם ידנית, ואם גם שם הם מוכרזים כתקולים, הם מפורקים לחלפים. הרכבת טלפונים נראית עבודה מתישה, אך ב-LG גורסים כי העובדים בפס הייצור נשארים כשמונה שנים בממוצע בתפקידיהם. כאן זה לא סין - בקוריאה הם מתוגמלים הרבה יותר טוב.

מבחינתכם, יש ל-LG כיום את אחד הטלפונים המסקרנים ביותר בשוק, יחד עם אחד השעונים החכמים המסקרנים בשוק - G Watch R העגול שמושק השבוע ברחבי העולם. וכן, גם טלוויזיה, אבל היא עדיין יקרה מדי עבור רובנו. בשנים הקרובות, ינסו למכור לכם ב-LG ביתר שאת גם את הבית החכם - מוצרים לבנים שמדברים אחד עם השני, ומתקשרים גם אתכם. אבל בעיקר, הם ינסו להסביר לכם שהם חברה מובילה. זהו המסר שהם מבקשים להעביר, והסיור נתפר בצורה בה אי אפשר באמת לעשות חורים בתיאוריה הזו.

כי יש לה, ל-LG, סיכוי להפוך לסמסונג הבאה מבחינת נתח שוק. הם עדיין האנדרדוג, וההשתדלות הזו להשתפר ניכרת באלקטרוניקה הצרכנית שלה. והחלום שלה, שאנשים יזכרו בדיוק איזה מכשיר של LG יש להם בבית, עשוי להתגשם. ומה אז? זו שאלה שאת התשובה עליה החברה עדיין לא מוכנה לחשוף.