זה לא פשוט להיות אחראי על פרק חדש בסדרת המשחקים המצליחה ביותר בעולם. עיני כל הגיימרים נשואות לכיוונך, וחסר לך שתאכזב אותם. אם תלך על בטוח, ותשחזר את מה שעבר במשחקים הקודמים, כולם יצעקו עליך ויגידו שאתה לא לוקח סיכונים. מצד שני אם תחדש יותר מדי כולם יצעקו עליך ויגידו ששינת לגמרי את הסדרה האהובה. בקיצור - מה שלא תעשה ככל הנראה תיפול בפח כלשהו ותעצבן מיליוני מעריצים.
את תחושת האחריות הזו לקח על עצמו השנה אולפן משחקים חדש בשם Sledgehamner, שקיבל את מושכות הפיתוח של Call of Duty: Advanced Warfare - המשחק החדש בסדרת המשחקים הבלתי נגמרת שמצליחה שנה אחרי שנה לתפוס את המקום הראשון במצעד המכירות של משחקי המחשב. היסטוריית הפיתוח של משחקי הסדרה הזו פתלתלה ומלאת דרמות, עם מפתחי משחקים מפורסמים שהתפטרו, ריגלו, תבעו והתחרו זה בזה (מפתחי הסדרה המקוריים פוטרו לפני מספר שנים בהינף יד, עברו לחברת המתחרה EA ושחררו לאחרונה את המשחק הראשון שלהם, Titanfall. עוד עליו בהמשך) Sledgehammer הוא אולפן שנועד לדלג מעל הדרמות. אולפן שנפתח במיוחד כדי לפתח את הדור הבא של משחקי Call of Duty, בלי משקעי העבר.
ככזה, לאנשי Sledgehammer הייתה את כל הלגיטימציה בעולם לשנות כיוון. להצעיד את Call of Duty לצעד הבא באבולוציה שלה, כמו שעשה בזמנו המשחק Modern Wargare שהפך אותה ב-2007 מסדרה של משחקי מלחמת העולם השניה משעממים לסדרה של משחקי לחימה מודרנית עם קצב של סרט אקשן מפוצץ בתקציב. אך במקום להשקיע בחדשנות - ב-Sledgehammer השקיעו בקווין ספייסי.
הדיוטי אותו דיוטי
נתחיל בעיקר: אחרי שמקלפים את הגרפיקה המצויינת ואת קווין ספייסי, Call of Duty נשאר אותו משחק שהיה מאז 2007. הקמפיין לשחקן היחיד מורכב מסדרה של שלבים קצרים וליניאריים, כל אחד בנוי בדיוק על אותו שטנץ: צאו לשדה הקרב, רוצו אחרי המפקד ועזרו לפלוגה לחסל כמה שיותר מחבלים, תפסו פיקוד על טנק או מטוס או כלי רכב מגניב אחר לסצנת-מרדף מהירה במיוחד, סיימו את השלב בהצלחה וחוזר חלילה. כאמור - אם שיחקתם ב-Call of Duty כלשהו בשנים האחרונות אתם כבר מכירים את הנוסחה.
מה בכל זאת השתנה הפעם? הרקע. Advanced Warfare זורק אותנו כמה שנים לעתיד, לשנת 2054. בארצות הברית קם צבא פרטי בשם אטלס, שמנוהל על ידי איש עסקים עז מבט בשם ג'ונתן איירונס (קווין ספייסי). אתם משחקים חייל שמאבד את היד במשימה צבאית, ומגוייס לאחר מכן לצבאו של איירונס. לאטלס יש את הטכנולוגיה לספק לחיילים נכים איברים תותבים משוכללים - ועוד הרבה טכנולוגיות אחרות, שהופכות את שדה הקרב לעתידני ומגניב.
כך, בנוסף לרובים עתידניים (כאלה שמראים את מספר הכדורים שנשארו במחסנית בתצוגה הולוגרפית מגניבה! יאי עתיד!), החיילים של איירונס זוכים ללבוש חליפות רובוטיות שמשפרות את היכולות האנושיות שלהם. הם יכולים לקפוץ יותר גבוה, ליפול מגבהים מסחררים, לטפס על קירות ועוד ועוד. החליפה הרובוטית מספקת יכולות חדשות שעל הנייר לפחות היו אמורים לשנות את הדרך בה אתם משחקים ב-Call of Duty, אבל בפועל לא מספיק משמעותית.
למשל, תוכלו לבצע קפיצה כפולה או להפעיל תמרון התחמקות מהיר לצדדים כשתכנסו לקו האש של חבורת אוייבים. בפועל, אלה יכולות שמשנות לחלוטין את האינטראקציה של הגיימר עם המרחב של המשחק. אפשר פתאום להגיע למקומות גבוהים יותר, להתחמק ממצבים שבעבר היו מובילים למוות בטוח וכו'. בפועל, בגלל שכל המבנה של השלבים עצמם נשאר כשהיה - היכולות האלה לא באמת משנות את המשחק. אולי עושות אותו לטיפה יותר מהיר וזורם - אבל לא משהו מהפכני.
איפה הטיטאנים?
אם בסינגל-פלייר התנועתיות החדשה לא ממש משמעותית, במולטיפלייר זה כבר אמור להיות אחרת לגמרי. הקרבות ההמוניים של Call of Duty תמיד תגמלו את השחקנים שידעו לשלוט בסביבה - ואפשרויות התנועה החדשות מאפשרות לשלוט בה בדרכים חדשות לחלוטין. ואכן, המולטי של Advanced Warfare מרגיש קצת שונה מהמשחקים הקודמים. הוא וורטיקלי יותר ומאפשר גם לשחקנים לא מנוסים להפתיע שחקנים אחרים ולהשיג הריגות.
ועדיין, בקרבות ששיחקתי בהם לא יכלתי שלא להרגיש שמדובר בגירסה קצת נכה של Titanfall, המשחק שהוציאו לפני כמה חודשים אותם אנשים שהמציאו בעבר את Call of Duty. טיטאנפול לוקח את התנועתיות הפתוחה צעד אחד קדימה: אם ב-Call of Duty אפשר כעת לבצע קפיצה כפולה ולהתחמק במהירות, אז ב-Titanfall אפשר לעשות את כל זה, לרוץ על הקירות, להשתמש ברחפת ולקרוא לרובוטים ענקיים שנופלים מהשמיים.
זה לא שהקרבות ההמוניים ב-Call of Duty רעים. הם עדיין קצביים ומהירים והמפות מעוצבות כהלכה. זה פשוט שאת כל החידושים המוצלחים שבמולטי של Advanced Warfare - טיטאנפול עשה קודם ועשה את זה טוב יותר. מצד שני, Titanfall זמין אך ורק ל-Xbox One ול-PC, ככה ששחקני הפלייסטיישן וודאי ישמחו על ההזדמנות להצטרף לחגיגה.
עדיין המשחק הכי כיפי של השנה
למרות שהוא לא חדשני, Call of Duty: Advanced Warfare הוא משחק מעולה. הנוסחא של Call of Duty עובדת מצוין. יש לה איזון מדוייק בין רגעים מאתגרים לבין רגעים שאתם מרגישים כמו גיבורי על, וכמה רגעים באמת בלתי נשכחים, כמו למשל מרדף קטלני על גגות אוטובוסים באוטוסטרדה בסיום אחד השלבים הראשונים.
בניגוד למשחקים הקודמים, המנוע הגרפי של Advanced Warfare עבר מקצה שיפוצים שסוף סוף נותן לסדרה הזו את הרגשת "הדור הבא" שנעדרה במשחקים הקודמים. המשחק הזה נראה מעולה, ורץ בצורה חלקה לגמרי על הקונסולות החדשות (אני שיחקתי בו על פלייסטיישן 4, אך גם גירסת ה-Xbox One אמורה להיות חלקה, שלא לדבר על ה-PC).
הוא אולי לא המשחק הכי יפה של השנה -התואר הזה עדיין הולך ל-inFamous: Second Son או ל-Destiny - אבל הוא לא רחוק משם.
גם הסיפור, שמתאר עתיד דיסטופי בו תאגידים הופכים לצבאות, חביב למדי. לא גאוני, לא חתרני, אבל חביב (לפחות אם מתעלמים מסצנה את של לוויה צבאית שנכתבה ברשלנות שגרמה לה להראות קצת כמו סאטירה על משחקי מחשב). סוג של סרט אקשן של קיץ שרואים עם הרבה פופקורן בסינמה סיטי. רק שבסרט האקשן הזה יש את קווין ספייסי בתפקיד ראשי - מה שכבר מעלה את ערכו.
לסיכום
אם אהבתם את Call of Duty הקודמים, אין לכם מה לחשוב פעמיים. Advanced Warfare הוא המשחק הכי מוצלח בסדרה בשנים האחרונות, כנראה מאז Black Ops המקורי. לא סתם היא סדרת המשחקים המצליחה בעולם.