ביקורת: מדפסת תלת מימד שולחנית

מדפסות תלת מימד עושות לאחרונה צעד גדול לכיוון המשתמש הפרטי. השאלה אם יש לו מה לעשות איתן? כנראה שכן, כי לא רק שבשוק יש כמה וכמה מדפסות (כולל מדפסות המיוצרות בישראל) כלומר, יש מי שמאמין ביצור ובשיווק שלהן , אלא שכבר יש מי שעושה איתם דברים. רק בחודש האחרון דווח על השמלה הראשונה שנוצרה במדפסת תלת מימד, על הכלב שחזר לרוץ בעקבות פרוטזה שהודפסה לו (זה רק אני או שעשו אותה קצת נמוכה מידי?) ועל מפתח ברגים שהודפס בחלל כחלק מניסוי שמטרתו לסייע לאסטרונאוטים להדפיס חלקים במידת הצורך.

מדפסות התלת מימד קיימות כבר זמן רב, אבל הביקוש שלהן אצל הצרכן חם מאד כרגע. בסקר שנערך בין 2,500 נשאלים על ידי מכון TNS בשיתוף חברת אינטל, ופורסם לקראת עונת החגים בארצות הברית, הגיעו רובוטים אישיים ומדפסות תלת מימד למקומות הראשונים ברשימת המוצרים הטכנולוגים המבוקשים. 96% אחוז מתוכם לא התנסו בה מעולם.

אני בדקתי את האולטימייקר 2 (unltimaker2), מדפסת הולנדית המשווקת בישראל על ידי חברת מפעיל. אין לי מול מה להשוות את הביצועים שלה, כי כמו הנשאלים בסקר זו הייתה הפעם הראשונה שיצא לי להתנסות בהדפסה, ולכן יותר מהכל סקרן אותי לדעת עם ההייפ היה מוצדק, האם העתיד כבר כאן?

האולטימייקר 2 היא מדפסת שולחנית. הגודל שלה הוא 35.7 סנטימטר גובה, על 34.2 רוחב עם עומק של 38.8 סנטימטר. משטח ההדפסה עצמו מכסה שטח קטן יותר של 23 סנטימר גובה על 22.5 סנטימר רוחב ועומק של 20.5 סנטימטר. החברה מתגאה בדיוק נוזל (הנחיר ממנו יוצא החומר ב-200 מעלות) של עד 22 מיקרון. לטענתם, המדוייק ביותר בשוק ביחס לגודל המדפסת.

בחלק הקדמי ישנו: פתח לכרטיס SD ממנו היא מקבלת את המידע של מה להדפיס (אין לה סורק), וצג תפריט קטן וגלגלת להפעלת הפונקציות.

בחלקה האחורי יש כניסת USB מהסוג שמתאים למדפסות ופחות למחשבים וכפתור כיבוי והדלקה, לידם חיבור החשמל המחובר לשנאי די גדול, ומוט עליו מולבש גליל עם חומר הפלסטיק אותו מדפיסים. הפלסטיק - PLA, לפחות על פי החברה (במה שאני מאד מקווה שהוא נכון) אינו רעיל לנשימה.
בצדדים יש חיפוי קשיח עם תאורת LED ועליהם מוטבע הלוגו של החברה: רובוט חמוד.

מודל תלת מימדי של הרובוט מגיע בילט-אין בתוך כרטיס ה-SD. צעד חכם של החברה שהוביל לכך בשלושת השבועות שהמדפסת שהתה במשרדי וואלה! הודפסה כמות גדולה של רובוטים.

המפגש עם הטכנולוגיה החדשה בגרסתה המוקטנת מייצר אפקט WOW. זה ללא ספק מוצר מגניב ומהפנט להסתכל עליה עובדת.

האפשרויות של המדפסת מעניינות. המדפסת עובדת על קוד פתוח, מה שמאפשר לקהילה סביבה להוסיף שיפורים. הרשת מלאה במודלי תלת מימד להדפסה של כמעט מה שתרצו (רובם בחינם), אם כי לא כולם מתאימים בדיוק למדפסת הזו וכדאי מאד לעשות טסטים בקטן לפני שנותנים לה לרוץ על משהו שייקח שעות ולא יעמוד במבחן המציאות. ההדפסה עצמה שקטה יותר ממה שציפיתי. לא משהו שיכול באמת לשבת על שולחן העבודה שלכם, אבל באופן יחסי אם היא בפינת החדר זה סביר.

כדי להדפיס צריך להוריד תוכנה הנקראת Cura. באמצעותה מנהלים את המודלים שרוצים להדפיס, ניתן לקבוע את הגודל שלהם, לסובב, להגדיר את המיקום שלהם על המדפסת (אין לה בעיה להדפיס כמה מודלים שונים במקביל כל עוד הם בפורמטים בה היא תומכת: STL ו-OBJ) לקבל הערכת זמן וחומר, או ולכוון את עמודי תמיכה: אלמנטים המודפסים בגובה (ראו את קרני הצבי בתמונה) זקוקים לעמודי תמיכה כדי שהמדפסת תוכל להגיע אליהם ולשמור על יציבות, הם דקים יותר וניתנים להסרה.

הצלחתי להגיע לתוצאות נחמדות מאד עם המדפסת, בעיקר צעצועים קטנים. לשאלת סקרנים רבים, מאחר שאפשר להדפיס חלקים שיתחברו לחלקים אחרים ניתן תיאורטית להדפיס אקדח. עם זאת, על אף הקסם שבהדפסה והפוטנציאל הרב הגלוי לעין, האולטימייקר 2 אינה חפה מחסרונות.

אם מישהו מתכוון להשתמש במדפסת על מנת ליצר דברים שניתן למכור אותם (ויש בישראל כמה שזה בדיוק מה שהם עושים) בסופו של דבר זה אפשרי, אבל הוא יצטרך לקחת בחשבון שלאחר ההדפסה תהיה עבודה נוספת על המוצר כדי להביא אותו לכדי שלמות. קודם כל, כי האולטימייקר 2 יודעת להוציא רק צבע אחד. באתר ניתן לראות את מגוון הצבעים של הפלסטיק. לבדיקה קיבלתי סליל ירוק וכחול.

שנית, כי הגימור שלה אינו מושלם. הסרת עמודי התמיכה משאירה חורים לפעמים ולא הכל יוצא חלק. זה גם תלוי בגודל וברזולוציה של הפרטים המודפסים. חולשה בולטת נוספת היא היעדר הקישוריות. המדפסת לא מחוברת לרשת. העברת קובץ על ידי כרטיס SD מסורבלת באופן יחסי.

המדפסת בנויה לעבודה רציפה אולם עדיין מדובר בתהליך יצור עדין, גם אם המוצר הסופי קשיח. מי שירכוש אותה צריך לקחת בחשבון עקומת למידה עד שירגיש בטוח מספיק לתת לה לרוץ לבד לילות שלמים. אם יש הפסקת חשמל לדוגמה, יהיה צורך להתחיל הכל מהתחלה. בתהליך העבודה נתקלתי בכמעט כל תקלה אפשרית וזה היה מתסכל מאד. חוט שנדבק או נמתח יותר מידי בגלל מודל שלא מתאים בדיוק לגובה של המשטח, בורג שקצת השתחרר או סליל שהונח לא נכון פגעו בהדפסה של אלמנטים רבים.

בנוסף, כדי למנוע הדבקות למשטח מורחים שכבה דקה של דבק. בשבועות האחרונים נשמתי כמות גדולה מאד של אדי פלסטיק ודבק והמדפסת די מהר התלכלכה בשאריות דבק ופלסטיק. יש בתחתית המדפסת פתחי ניקוז, אבל זהו מוצר שצריך להקפיד על התחזוק שלו.

התפעול עצמו, גם של התקלות או החלפת סליל לדוגמא פשוט ונוח. ראוי לציון גם השירות והתמיכה שחברת מפעיל סיפקה בתקופת הבדיקה.

המדפסת תתאים למי שמחפש ליצור אב טיפוס, למשל ארכיטקטים. בתי ספר לעיצוב לדוגמא כבר מחזיקים מדפסות עבור התלמידים. המדפסת יכולה להוות חסכון במקום למשל יצור בסין. סער שי, היזם הישראלי המצליח בקיקסטארטר, השתמש במדפסת תלת מימדית ליצירת החלקים של המשחק האחרון שלו. חלק מהם אף נמכרו כמוצר סופי.

ומי שבעיקר יכול להינות ממדפסת כזו היא אנשים יצירתיים. למשל קהילת המייקרים.שהולכת וגדלה. לאחר עבודת גימור אפשר לייצר גם משהו שיימכר.

הנה חישוב היפותטי לחלוטין: רובוט קטן של אולטימייקר שווה 4 גרם מתוך סליל של 750 גרם, ולוקח בסביבות ה-40 דקות לייצר. זה אומר 187 רובוטים לכל הסליל אם אין תקלות. המכונה יכולה במהלך היום לייצר בסביבות 20 רובוטים. אם תמכרו כל רובוט בשלושה שקלים תוכלו להחזיר את עלות הסליל תוך עשרה ימים.

המדפסת עולה 9,500 ש"ח. בשוק יש כמות גדולה של מדפסות במחירים שונים והסכום הזה הוא ממוצע, אבל מספיק יקר כדי לפלח את האולטימייקר 2 לרוכשים יותר ספציפיים. הערכה כוללת אחריות לשנה, סליל אחד בשווי החל מ-180 ש"ח, ושמן ומפתחות לשימון וחיזוק הצירים.

לסיכום: המדפסות השולחניות עוד בחיתולים אבל כבר עברו את נקודת האל-חזור בדרך לשוק הפרטי. מקדם המגניבות שלהן גבוה ונקודות לשיפור כמו סריקה, קישוריות, גימור, מהירות ושילוב צבעים נראים כמו עניין של זמן. ההערכה הרווחת היא שתוך שנה-שנתיים השיפורים האלו יגיעו לצד הורדה משמעותית במחיר. העתיד כמעט כאן.