פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      המיליון (צפיות) הראשון שלי

      חמישה יוצרי רשת ישראלים שזכו להצלחה מציגים את מאחורי הקלעים של התחום: איך זה מרגיש כשסרטון שיצרת הופך ויראלי, מה הצדדים המבאסים ואיזה דלתות נפתחות. ג'ונגל אינטרנטי

      המיליון (צפיות) הראשון שלי
      ניהול וקריאייטיב: אביעד קדרון ושי סגל. עריכה: אביתר חלימי. בימוי: גיא גורן

      איך עושים סרטון ויראלי? התשובה לא תמיד פשוטה. אי אפשר לשים את האצבע על מה שיהפוך מחר ללהיט באינטרנט. כדי לתפוס רגע נדיר ולהפוך אותו לוויראלי, כדאי מאוד שתהיה לכם זריזות, מזל ומהירות גלישה גבוהה כדי להעלות את הסרטון הטרי שלכם מהסמארטפון לרשת לפני כולם.

      אבל בניגוד למתעשרים הוויראליים הפתאומיים, אלה שתפסו בטעות את החתול שלהם עושה משהו מצחיק או קלטו במצלמה שודד מחליק על בננה ברחוב והפכו לכוכבים בן לילה, יש אנשים שבאמת עובדים בזה. אנשים שיושבים וחושבים מה עשוי לתפוס את תשומת לבם של הגולשים, ואז מגייסים את כשרונם כדי ליצור את אותו סרטון מושלם שיגרוף את הלייקים וישותף באתרים הנחשבים. וזה לא תמיד כל כך פשוט.

      דיברנו עם כמה יוצרי רשת ישראלים שחוו הצלחה ויראלית לשמוע איך דברים נראו מהצד שלהם, ולהבין אם באמת טוב לי ויראלי.

      משתתפים: המוזיקאי ואיש הרשת נוי אלוש, האנימטורית ציידת הראשים ונגנית היוקללה לי להב, האנימטור והקומיקאי תום טרגר (חצי מהצמד שוגר זאזא יחד עם אור פז), הכותב והאנימטור יותם פרל, והסטנדאפיסט ויוצר הרשת אביתר חלימי שגם יצר עבור וואלה! את הלהיט של ביבי נתניהו שר "שנדליר".

      (TV Bday PALOOZA, לי להב)

      איך זה התחיל?

      להב: "התחלתי לייצר סרטונים בקיץ 2013, כמה חודשים אחרי שיצא הסרטון הויראלי הראשון שלי: סרטון יום הולדת שעשיתי לבן זוגי אורן (ראו סרטון למעלה) וזכה לתשומת לב מפתיעה בארץ ובעולם. זה היה מגניב ומטורלל לחלוטין. בילינו סופ"ש בלונדון מרפרשים ולא מאמינים למספרים".

      חלימי: "זה מרגיש כאילו העולם כולו השתגע לחלוטין. כשהסרטון שלי הפך לוויראלי, ברור ששמחתי מאוד. זאת טפיחה עצומה על השכם, ואני אשקר אם אגיד שלא עברתי על המון, המון תגובות בפייסבוק. אבל מעבר לשמחה המובנית מאליה, יש גם משהן מלחיץ בסיטואציה הזאת".

      נוי אלוש, הוא הוותיק באופן יחסי בחבורה הזאת, והתהליך שלו מעט שונה. אם היום יש ברשת משתמשים או קבוצות ואתרים המשמשים כזרזים לוויראליות של הסרטון, בתקופה שהוא פרץ לעולם עם הסרטון שלו "זינגה זינגה" (ראו סרטון למטה) הם פשוט עוד לא היו קיימים. "הטריגר לוויראליות של 'זינגה זינגה' היה המלחמה בלוב", מספר אלוש, "היא הייתה בראש החדשות והנאום של קדאפי יצר באזז בעולם. כולם דיברו על המהפיכה שעשה הפייסבוק במצרים, ולא העזו עד אז לצחוק על דיקטטורים ברשת. ופתאום האינטרנט מאפשר את זה".

      (Muammar Gaddafi - Zenga Zenga Song - Noy Alooshe Remix)

      המנועים להצלחה

      בזמנו, "זינגה זינגה" היה להיט ברשת שבוע שלם עד שדווחו עליו לראשונה בטלוויזיה, מצב שכיום נשמע לא סביר כשתכניות יומיות המדווחות על סרטונים כדבר שבשגרה. "בשבוע הראשון הטלוויזיה הלובית ניגנה את הרמיקס כי הם חשבו שזה מעצים את קדאפי", נזכר אלוש, "ואז הסבירו להם שזה משהו נגדו. התחלתי לקבל בפייסבוק סרטונים של אנשים שרוקדים את זה ברחוב ובשוק במצרים ובמרוקו במועדון וידאו עם השיר. שבוע אחרי, עם מיליון צפיות, יאיר לפיד ראיין באולפן שישי את אהוד יערי שאמר שהאופוזיציה בלוב עשתה את זה. ראו אלוש, לא חשבו שזה ישראלי יהודי. הפאדיחה של יערי הקפיצה את הרשת, ואז הצטרפה שאר התקשורת, ומשם זה הגיע לערוצי הטלוויזיה בכל העולם. טרפת".

      אז מתי בעצם סרטון נחשב "ויראלי"? יותם פרל למשל יוצר סרטוני אנימציה מצליחים ביוטיוב, אבל לדעתו הוא והאחרים לא ממש נכנסים לקטגוריית ה"וויראליים". "המושג הזה נהיה די נזיל כשמתמשים בו לתאר סרטון עם 40 אלף צפיות, דבר שקורה כל הזמן", אומר פרל, "אבל מבחינתי, סרטון באמת ויראלי מגיע למספרים באזור ה-15 מיליון צפיות. מהבחינה הזאת אני אולי לא נחשב סופר-מצליח, יש לי סרטונים מעטים עם מעל 500,000 צפיות".

      (Meme City, יותם פרל)

      הסרטון הוויראלי הראשון של פרל נקרא Meme City, והוא תפס תאוצה כשהגיע לעמוד הראשי של REDDIT. לאחר מכן אתרים כמו SMOSH ו-KNOWYOURMEME פרסמו אותו - והשאר היסטוריה. "זה היה מעניין לראות איך הוא מתקבל", הוא אומר, "אני מניח שרוב מה שעשיתי זה לרפרש את העמוד של הסרטון ולקרוא תגובות. מה אמורים לעשות כשמשהו נהיה ויראלי? לחגוג כאילו קיבלת העלאה?"

      חלימי: "כל יוצר מכין את עצמו לאפשרות שעבודה שלו או הוא עצמו יתפרסמו יום אחד - אבל ככה, בכזה בום פתאומי - זה מלחיץ נורא. קצת רציתי שהקצב של הלייקים יאט, שהטלפונים ייעצרו רגע, שתהיה לי חצי שעה לנשום ולנסות להבין מה לעזאזל הולך. אתה מרגיש כל כך חשוף פתאום, כאילו כל המדינה מסתכלת עליך. ברור שזה לא באמת ככה, שלאף אחד לא באמת אכפת, ושכולם כבר עברו לראות את הסרטון של ההוא שחוטף כדור באולינג בביצים, אבל החוויה האישית היא עדיין עצומה".

      (לקוח אפס. תום טרגר, אור פז, שוגר זאזא)

      מה ההצלחה מביאה?

      טרגר: "מקבלים בעיקר הצעות עבודה. אני משחק דמות קריקטורה של הישראלי המכוער והמטומטם בשם 'אפס'. הדמות הזו היא כמו כל דמות ישראלית חצופה שאי פעם הכרת אחרי ששמת אותה בבלנדר. משום מה, אנשים מאמינים שאני באמת הדמות הזו ופונים אליי בצעקות וקללות שכנראה היו פיזית הורגים נזירה לו הייתה אחת בסביבה. פעם אחת הייתי בבית חולים עם אמא שלי כדי לבקר את הסבתא החולה שלי, בעודנו בארומה פתאום שמעתי צרחה מתקרבת של ציטוט מהסדרה: 'יא אללה איך הייתי מת למצוץ לעצמי!!!', מיותר לציין שהרגע הזה בו בית קפה שלם, כולל אמא שלך (והסבתא החולה שלך) שומעים משפט כזה, שבמקור בקע ממך, היה מאוד מביך".

      פרל: "אני מקבל הצעות עבודה, אבל בדרך כלל לא מפרטים ואומרים מאיזה סרטון הגיעו אליך. לפעמים אני אנסה לעשות איזה סרטון יותר אקטואלי בתקווה שהוא יהיה פופולרי יותר, אבל זה לעיתים רחוקות עובד וזה גורם לי להרגיש מלוכלך".

      להב: "תודות לערוץ קיבלתי חשיפה נפלאה שהביאה הרבה הצעות מעניינות וקשרים מקצועיים וחברותיים. אחד הנחמדים בהקשר הזה הוא עם כותבת ושחקנית בבאזפיד, שהזמינה אותי לכתוב איתה ולככב במערכון שיצא ממש עכשיו".

      אלוש: "במקרה של 'זינגה זינגה', הטלוויזה הלובית עשו שיר תגובה, ואז גילו שזה בחור יהודי והטון התחיל להשתנות. קיבלתי איומים בכל מיני מיילים ובקומנטים ברשת. כל 4 מיילים הצעה לראיון בתחנה וכל השאר איומים בערבית או באנגלית קלוקלת. היו יומיים שהייתי בסוג של פחד, כי צילמו אותי ויודעים איפה אני גר ואחרי כמה ימים. אחרי כמה ימים של איומים כתבו לי גולשים ממדינות ערב שלא אכפת לי שאתה יהודי, העיקר שהם נהנים והם מפיצים את השיר הלאה".

      (Thorested Development, לי להב)

      מה הכי ריגש אתכם?

      להב: "המאשאפ בין ת'ור לארסטד דיבלופמט ('משפחה בהפרעה', א"ד). דווקא באחד הסרטונים הפחות פופולארים זכיתי להפתעות מדהימות לחלוטין. למשל, אחרי שהתלהב מהסרטון, זכארי לוי (צ'אק בשבילכם!) שוחח איתי בטוויטר על תהליך העבודה ועל הערוץ שלי ב-4-5 בבוקר שעון ישראל, כשאני לא מסוגלת לישון מהתרגשות וכמעט מקיאה על המסך. וטוני הייל (באסטר מ'ארסטד') צולם מגיב לסרטון שלי (ושניים אחרים). מיותר לציין שהשתנו במכנסיים מהתלהבות".

      פרל: "הייתי מופתע שפנו אלי מקומדי סנטרל האמריקאי כדי להפיק להם כמה מערכונים לסדרה בשם TRIP TANK, עד שראיתי את שאר המערכונים שהם אישרו. הייתי גם מופתע כש-20TH CENTURY FOX נתנו לי להפיק להם פיילוט קצר.
      אבל כל התהליכים האלה נורא ארוכים, אז אני משכנע את עצמי ששום דבר לא יקרה כדי לא לפתח ציפיות".

      חלימי: "הטלפון ממשרד ראש הממשלה היה מן הסתם השיא. גמגמתי להם בטלפון כמו ילד בן 14. לשמוע אותו אומר 'שנדליר' סוף סוף בסרטון שהוא העלה היה מאוד משמח. חבל שהוא לא עשה את זה קודם, היה מקצר לי את העבודה בחצי".

      (BIBI - SHAKE SHAKE .NOY ALOOSHE REMIX)

      מה הלקח שלכם מכל החוויה?

      אלוש: בגלל שעברתי את זה עם ה'רוצה בנות' (להיט שהקליט אלוש כחלק מההרכב 'חובבי ציון' ב-2007 - א"ד) ידעתי שזה הזמן להביא את המכה. 'רוצה בנות' עשה פרסומת ומכר 200 אלף רינגטונים. ידעתי שמתישהו זה נגמר, וצריך להמשיך הלאה ולייצר דברים אחרים. עשיתי את המיקס מירי רגב, ביבי ורני רהב. טרילוגיית המחאה. ברמה האישית הפכתי את זה לביזנס".

      טרגר שגם סייע בהכנת הסרטונים הנ"ל של להב מרחיב: "אני בעיקר שמח שההצלחה של זה אפשרה לנו לעשות סרט באורך מלא (ערוץ קומדי סנטרל ב-29.1 בשעה 21:00), זה מאוד קידם אותנו מהמון בחינות".

      להב: "זו קלישאה איומה, אבל לפעמים כל פרסום הוא טוב. אחד מסרטוני הפאנגירלז שלי זכה לקפיצה של כמעט 100 אלף צפיות כי הוא הופץ בפורום פורצ'אן כלשהו כחומר לשנאת מעריצות. אז תודה לכם, טרולים!"

      חלימי: "בסופו של דבר כמובן שכל הדבר הזה הוא חוויה אדירה, אבל אני מנסה לקחת אותה בפרופורציות. בעיקר אני מנסה לקחת את הפידבק החיובי כדי להכריח את עצמי לשבת ולעבוד על אחד מארבעים התסריטים שאני מנסה לכתוב כבר שנה וחצי. אני גאה מאוד בשנדליר, ואין ספק שזה פתח לי דלתות, אבל מה שבאמת בא לי לעשות זה קומדיה, וחשוב לי להמשיך להתמקד בזה".