יום לפני הפריימריז בעבודה פרסמה שלי יחימוביץ פוסט מדהים בפייסבוק. די, היא כתבה שם, אל תתרמו יותר, הגעתי לתקרת התרומות המותרת למועמד יחיד (274,706 ש"ח). אם תמשיכו לתרום, העודף יוחזר כבר לשולח. "איזה כיף זה שאני חייבת לכם ולציבור הרחב ולא לקומץ בעלי הון", כתבה יחימוביץ' בפוסט.
השיטה של אובמה
את התרומות קיבלה יחימוביץ מכמעט אלף תורמים קטנים ובינוניים מכל רחבי הארץ. גם חברתה למפלגה, סתיו שפיר, פנתה לתומכיה לקבלת תרומות - והשלימה את הסכום מתרומות של מעל אלף תומכים. "אני מאמינה שזו הדרך הנכונה לגייס כספים: בתרומות קטנות, מהציבור הרחב, מאנשים שחיים בישראל ומושפעים באופן ישיר ומיידי ממה שקורה בכנסת ובממשלה", כתבה.
אם מסתכלים על ההבדל בין דרך גיוס התרומות הזאת, לבין "המגייסים הכבדים" - הרצוג, נתניהו, לבני, בנט - אפשר לראות שני מודלים כמעט סותרים. המודל האחד, "מודל מיט רומני" מורכב מגיוס הרבה כסף ממעט אנשים. לפי המודל האחר, "מודל ברק אובמה", מגייסים מעט כסף מהרבה אנשים.
יחימוביץ מתגאה בכך שהיא נכנסת לנעליו הגדולות של אובמה. ואכן, בשני הקמפיינים שלו, ב-2008 וגם ב-2012, גייס אובמה סכומים חסרי תקדים באמצעים דיגיטליים: מיילים, סלולר, רשתות חברתיות ואתר הבחירות שלו. לפי הפרסומים במגזין "טיים", הגיוס הדיגיטלי של אובמה הגיע לחצי מיליארד דולר בבחירות 2012, על ידי כמעט ארבעה וחצי מיליון תורמים פרטיים. השורה התחתונה ברורה: הקמפיין הביא יותר תרומות של "דולרים קטנים" מאשר מישהו יכול היה לצפות.
כדי לקבל השראה, כדאי לעשות היכרות עם לורנס (לארי) לסיג. פרופסור למשפטים בהרווארד, הוגה דיגיטלי, שספרו "העתיד של הרעיונות" היה אחד המכוננים בהיסטוריה של החשיבה על הרשת, ומפעל זכויות היוצרים שלו ה"קריאייטיב קומונס", השפיע על אי הכניעה האוטומטית ללחצי חברות הענק שרצו לנכס את הרשת לעצמן. בשנים האחרונות לסיג לקח את צורת החשיבה ביחס לכוחו של ההמון למקום חדש, והוא נלחם בטחנת רוח אמריקנית: מימון הבחירות. הוא כתב ספר בשם "Republic: Lost", והרצאת הטד שלו זכתה למיליוני צפיות. הטענה שלו היא פשוטה: למאה תורמים יש השפעה על תוצאות הבחירות בארצות הברית, יותר מאשר לכל שאר ארבע מאות מיליון האזרחים. כלומר, ההליך הדמוקרטי מבוסס על בחירה של מאה אנשים. במה זה שונה, שואל לסיג, מדמוקרטיה שבה רק ללבנים מותר לבחור, אבל לשחורים לא?
תורמים למתמודדים, מרגישים יותר מעורבים
הסוגיה של תלות של פוליטיקאים בכסף, ובנותני הכסף, לצורך מימון בחירות, היא סוגיה מוכרת. בישראל, הבחירה להתמודד איתה נעשתה באמצעות הגבלות על כסף פרטי (תקרה של 11,500 ש"ח שמותר לתת מאדם מסויים למועמד מסויים, ותקרה של 45,000 ש"ח לראש מפלגה גדולה), ובאמצעות הגדלת המימון הציבורי בבחירות (מה שמכונה "מימון מפלגות"). גם לשיטה הזאת יש חסרונות, ויש אפילו הטוענים שהיא לא בהכרח מהווה מחסות בפני שחיתות (למשל, אם מכספי מימון המפלגות קונים מקרר לאוטו של סגן השר). אבל, אם החשש הוא מפני תורמים גדולים שרוצים השפעה על פוליטיקאי או על מפלגה, הרי שהפתרון של מימון המון הוא ממש מושלם: מספר גדול של תורמים קטנים כאלה שמאפשרים לקיים קמפיין בחירות, ללא שליטה של מעטים בנבחרי הציבור.
פלטפורמות לגיוס כסף קיימות כבר. חלקן מעניקות חבילה שלמה של קמפיין, חלקן דורשות תקורה גבוהה מאחרות. ברור שלא צריך להתחיל לבנות פלטפורמה מאפס. אכן, יש צורך בהסדרה טובה של היבטים כמו זיהוי אמיתי של תורמים, מניעת קמפיינים פיקטיביים שיוזרמו למועמדים אחרים. אבל, מה שאנו זקוקים לו הוא לא רגולציה אלא שינוי תרבותי.
אחת הבעיות הקשות שהיגרו עם הדמוקרטיה לתוך המאה ה-21 היא תחושת ניכור וניתוק של הציבור מההליך הדמוקרטי. והנה דבר מעניין: בקמפיין 2012 של אובמה רוב התרומות הגיעו בחודשים האחרונים של הקמפיין, כשחודש אחר חודש העלייה בתרומות משקפת סוג של התרגשות. למשל, אפשר לראות עלייה חדה בתרומות לאחר כל עימות טלוויזיוני בין המועמדים. מחקרים מראים שמי שתרם, אפילו סכום קטן של כסף, הוא גם מי שיילך אחר כך להצביע. כלומר, התרומות גם משקפות וגם יוצרות תחושה של מעורבות. מתפתחת כאן תרבות פוליטית חדשה.
הטמעת "מודל אובמה" לגיוס כסף יכולה להיות שינוי משמעותי בשיטה הפוליטית שלנו. מצד אחד, פוליטיקאים לא יחושו תחושת מחוייבות רבה מידי כלפי אדם מסוים. מצד שני, התורמים יגדילו את המעורבות והרצון לקחת חלק במה שמתרחש בחצר האחורית שלהם. אם יש בחירות שבהן הדבר הזה הוא חשוב, אלה הפריימריז. דווקא בפריימריז, 10,000 איש לערך הכריעו מי יהיה מספר שלוש ברשימת מפלגת העבודה לכנסת. מספר מאד קטן ביחס לכמות הבוחרים. תחשבו מה היה קורה אם כל אחד מהם היה, במקביל, גם תורם 27 שקלים. זה הכל. דווקא משום כך, יכול להיות שבמקביל לקריאות לחזק דמוקרטיה בתוך מפלגות באמצעות תמיכה במפלגות שמקיימות פריימריז, צריך לשנות היום את חוקי המימון ולומר שהמדינה תיתן מאצ'ינג של תשלום, למי שיגייס תרומות קטנות ממעט אנשים.
שלי יחימוביץ, סתיו שפיר וגם ברק אובמה עשו דמוקרטיזציה לגיוס התרומות לקמפיין בחירות. וזה אולי הדבר החשוב: להגיד שהסוגיה היא סוגיה של "מימון מפלגות", זה לקרוא לאלכוהוליזם בעיית שתיית נוזלים. מדובר פה במימון עצם קיומה של דמוקרטיה.