כיף במערכת הבחירות הזאת. לא רק שהרשת מתמלאת סרטוני בחירות מטורללים, המפלגות גם משקיעות בבידור אינטראקטיבי לגולש המשועמם. צעירי המחנה הציוני יצרו משחק שבו ביבי יורה במתנגדים כדי להגיע לנאום בקונגרס; "יש עתיד" ו"הבית היהודי" ייצרו מחוללי ממים היתוליים לממיסט המוגבל; ובליכוד הרכיבו שאלון אינטרנטי שאמור לגלות לך באיזו מפלגה אתה תומך, כשהתוצאה איכשהו תמיד יוצאת "הליכוד". המטרה של כל הגימיקים האלה היא להפגין יצירתיות ולהפעיל קצת את הבוחר הפאסיבי, ולכולנו נהיה קצת יותר שמייח בפיד. אני בעד.
לכן, כשברוך מרזל פרסם בפייסבוק שלו את ZOOABIS PLAY, "המשחק שמשגע מדינה שלמה", תקפה אותי שוב אותה התרגשות מוכרת. משחק רשת של מרזל! ועוד כזה ששיגע מדינה שלמה! כמה ויראלי מצדו, גם אני רוצה להשתגע! מיד הקלקתי על המשחק המטורף כדי למחוק לזועבי את הפרצוף כמו המלכה שאני.
בתוך עמוד המשחק (ששיגע מדינה שלמה!) לא חיכו לי רקעים או מפלצות או פיצוצים, אלא סתם חלוניות למילוי פרטים. "נכנסים, נרשמים ומורידים לזועבי את החיוך" כתוב שם. רגע, אז כדי לשחק במשחק (המשוגע!) הזה אני צריכה למסור פרטים אישיים? רציתי לשחק, לא לקנות דירה.
ליתר ביטחון מילאתי פרטים פיקטיביים, אך המשחק המשוגע לא התחיל. מילאתי פרטים של חבר קלולסי, אך המשחק המשוגע לא התחיל. בלית ברירה מילאתי פרטים אמיתיים, אך המשחק המשוגע לא התחיל. יכול להיות שצריך להיות ימני אמיתי כדי שהקסם יפעל?
הלו, תמיכה טכנית מרזל? אני לא מצליחה להפעיל את המשחק רשת המשוגע שלכם.
"אני לא מבין בזה כלום, תפני לבנצי גופשטיין".
הלו בנצי? מילאתי פרטים אישיים במשחק אבל המשחק לא התחיל.
"תסתכלי בצד שמאל של המסך, יש שם ציור של חנין זועבי".
אוקיי.
"כשאת ממלאה פרטים הוא משתנה לעצוב".
נכון.
"נו, זהו".
זה המשחק ששיגע את המדינה?
"כן".
שהציור בצד נהיה עצוב.
"כן".
אז בשביל מה בכלל אתם צריכים שאני אקליד את הפרטים האישיים שלי?
"כי אחר כך נשלח לך דרכם כל מיני דברים".
איזה דברים?
"אני לא יכול לגלות".
זה קשור למשחק בכלל?
"אני לא יכול לגלות".
וואו, אז המשחק הזה באמת משגע אנשים. טושיי, מרזל.
