על דבר אחד אין וויכוח: Flex 2, הסמארטפון החדש של LG שהושק בארץ ביום ראשון האחרון, מסובב ראשים. כל מי שראה אותי מסתובב איתו הרגיש חופשי לפנות אליי ולשאול אם הטלפון שלי בא ככה, או שאולי הוא נשבר לי בכיס.
אז לכל השואלים - הוא בא ככה. בצבעים אדום ארגמן וטיטניום.
ה-Flex 2 הוא המכשיר הקעור השני של LG. זה אומר שהמסך שלו מעוקם בזווית קלה, מה שמאפשר, לפחות תיאורטית, אחיזה נוחה יותר בזמן שיחות. כמו שפופרת של טלפון ישן.
העיקול גורם לכך שהמיקרופון מרגיש קרוב יותר לפה שלנו, ובאופן כללי מספק הרגשה של מכשיר ארגונומי ונוח, ולא של דיקט ישר שמצמידים לאוזן. על פניו זה טוב ויפה - אבל בפועל קצת קשה למצוא את היתרונות המהותיים של המסך הקעור הזה.
מכשיר-על - על הנייר
לטובתו של ה-Flex 2, על הנייר מדובר במכשיר מעולה. יש לו מפרט מצוין, מצלמה שמפיקה תוצאות מצוינות במהירות מרשימה, מסך טוב (אם כי "רק" 1080P, ולא רזולוצית QHD חדה יותר ש-LG כבר הטמיעו ב-G3), תמיכה בדור 4, גירסה 5.0.1 של אנדרואיד ועוד כמה גימיקים נחמדים, ביניהם משטח אחורי עם כיסוי פלסטיק שיודע לתקן את עצמו משריטות.
ואכן, בשימוש יומיומי ה-Flex 2 זריז למדי. האפליקציות עולות מהר, בלי יותר מדי גיהוקים או גמגומים. עם זאת, קשה שלא להרגיש מדי פעם שמשהו קצת בולם אותו. כאילו הוא תקוע על הילוך רביעי ולא מצליח להעלות לחמישי. אולי זו גירסת Lollipop של LG, שמלאה באנימציות קטנות שמוסיפות לכל לחיצה עוד כמה מאיות שניה עד שהיא נקלטת, או אולי סתם חוסר התאמה בין החומרה החזקה לתוכנה שהיא מריצה.
בשום שלב לא הרגשתי שהטלפון הזה לא שמיש - אבל מי שציפה לשיפור ממשי על פני מכשירי אנדרואיד מובילים אחרים (כדוגמת ה-G3 או ה-Galaxy S5) ימצא מכשיר שפועל פחות או יותר באותה מהירות - ולא רץ קדימה.
לא לכל כיס
כמו בכל המכשירים הנוכחיים של LG, הכפתורים הפיזיים נמצאים מאחורה, מתחת למצלמה, ולא בצדדים כמו בכל המכשירים האחרים בשוק. כפתורי הווליום נמצאים מעל ומתחת לכפתור הכיבוי, וזה מוביל להרבה לחיצות שגויות (לא פעם הגברתי את הווליום כשרציתי לכבות את המסך). מתרגלים לזה בסוף, אבל פיזור קצת יותר מרווח של הכפתורים היה יכול למנוע את כל זה.
פה ושם נתקלתי במקרים בהם המכשיר התחמם לטמפרטורות לא כל כך נעימות למגע. זה קרה בעיקר כשהעמסתי עליו בתהליכים או בדיקות, ולא בדפוס שימוש נורמאלי, אך עדיין - כשזה קרה, היה ממש לא נעים באוזן לענות לשיחות.
נחזור לרגע למסך הקעור. זה הרי הייחוד של המכשיר הזה. מי שמכיר את הגימיק מה-Flex המקורי יגלה שהמסך עצמו איכותי יותר מהדור הקודם של המסך - הן מבחינת רזולוציה, הן מבחינת הפקת הצבעים שלו והן מבחינת הגודל: הדגם הקודם הגיע עם מסך 6 אינץ' והפעם הגודל ירד ל-5.5 אינץ', שנכנסים הרבה יותר טוב לכיס. בתנאי שזה הכיס האחורי כמובן. בכיסים הקדמיים של הג'ינס הצורה הקעורה של המסך פשוט לא יושבת טוב. אבל זו יותר תכונה של מכנסיים מאשר של מכשירי סלולר.
שיק או גימיק?
הבעיה העיקרית כאן היא שקשה למצוא יותר מדי סיבות טובות לתצורה הקעורה של המסך. כשאנחנו הולכים לראות סרט באולם קולנוע גדול, מסכים קעורים עוזרים לנו להרגיש שהתמונה עוטפת אותנו. האפקט, במקרה הזה, מרשים. אך כשהמסך קטן אין שום אפקט כזה. להיפך. עיקום המסך רק "מקטין" אותו, ומעבר לאפקט השופוני וההרגשה הנעימה בזמן שיחות (וביננו, מי משתמש בימינו בסמארטפון בשביל לבצע שיחות?) - הוא לא ממש עוזר לכלום.
יש כמה "מחוות" שמאפשרות לתפעל את הטלפון, כמו למשל להשכיב אותו על המסך אם רוצים להשתיק שיחה נכנסת, אבל את כולן אפשר לבצע גם במסכים ישרים.
גם הגימיק הנוסף, ציפוי הפלסטיק שמתקן את עצמו בגב המכשיר, הוא לא לכל אחד. מצד אחד הוא מגניב לאללה, ובהחלט יודע להתמודד עם שריטות קטנות שמופיעות בדרך כלל על מכשירים סלולריים אחרי כמה שבועות של שימוש. כל עוד לא תנסו לאתגר אותו עם שריטות ממפתחות הוא יעבוד כמו שצריך. מצד שני, ההרגשה שלו היא של ציפוי פלסטיק זול, כזה שקונים בעשרה שקלים בדוכן לאביזרי סלולר בקניון, ולא של מכשיר סלולרי יוקרתי וחדשני.
לסיכום
כש-LG הוציאו את ה-Flex המקורי לפני קצת יותר משנה הם התגאו בכך שהם הראשונים לייצר מכשיר עם מסך כזה ועם ציפוי פלסטיק מגניב כזה. "מסכים מעוקמים" היו באז-וורד טכנולוגי. כולם רצו לייצר אותם, ו-LG עקפו את סמסונג בסיבוב. סמסונג בחרו בסופו של דבר ללכת על יישום אחר למסכים הקמורים שלהם, עם ה-Galaxy Note Edge וה-Galaxy S6 Edge - ו-LG נשארה בסופו של דבר לבדה בזירה עם התצורה הזו של המסך.
לפני שנה זה היה נסלח, אך כשמדובר בדור שני לסדרת מכשירים סלולריים ובמחיר הלא זול בכלל של 3,700 שקל היה אפשר לצפות שבחברה גם ימצאו יישומים שימושיים לסוג המסך הזה. הפעם, הוכחה טכנולוגית זה לא מספיק. זה לא שה-Flex החדש הוא מכשיר רע, בכלל לא - הוא פשוט לא מצדיק את הגימיקים שלו, שלא מצליחים להתחבר וליצור מכשיר סלולרי מרגש במיוחד.
עד כמה שזה נחמד שכולם מסובבים את הראש ברחוב לראות את המכשיר הזה, עדיף אולי להסתפק ב-G3 הישן והעדיין מצויין של החברה או להמתין בסבלנות עוד כמה חודשים ליורש שלו, ה-G4.