מכת המשחקים ה"חינמיים"
אפילו בסאות'פארק הקדישו למכה הזאת פרק שלם בעונה האחרונה. אתם כבר מכירים את זה: חבר מספר לכם על איזה משחק מפגר שיצא והוא "לגמרי בחינם", אתם ממהרים להוריד אותו. בשלבים הראשונים הכול דבש, עוברים נהנים ומבלים, ואז המשחק נהיה קשה וקשה יותר - עד שהוא נהיה בלתי אפשרי.
ואז מגיע העוקץ: מפתחי המשחק, שיחיו ויעברו את ים סוף בבטחה, מציעים לנו לקנות את השיקוי/שריון/זמן שחסר לנו בשביל היתרון - בכסף. אבל רגע? החבר לא אמר שזה חינם? אמר אדם חכם פעם בתוכנית ראליטי פחות חכמה: חינם זה רק הגבינה במלכודת עכברים!
מכת הסטרימרים
תגידו, מוצר שמתחבר לטלוויזיה, מציג עליה אינטרנט וסרטים, זה לפטופ, לא? אז למה צריך מכשיר ייעודי לעניין הזה? הרי להקליד את שם האתר עם השלט זה סיוט, להקליד עם מקלדת אלחוטית ועכבר זה נוח וקל. ויש היום לפטופים שעולים חצי מהסטרימר, טהם לא צריכים שום יכולת משובחת, רק אפשרות להתחבר לאינטרנט ומקום להכניס אליו דיסק און קי. הסטרימר מעביר סרטים מהמחשב ישירות לטלוויזיה? וואו, בדיוק כמו מחשב! שלא לדבר על לא מעט אתרים שמזרימים לך סרטים בלי שום מחשב!
וטלוויזיות חכמות זה אותו דבר. הרי אם היא עולה יותר מאשר טלויזיה לא חכמה ומחשב, אין שום סיבה לקנות אותה. אז כן, לטלוויזיות חכמות יש מגוון אתרים ייחודיים וכו'. ביום שאגיע לחבר עם טלוויזיה חכמה ונצפה באחד הערוצים האלה, יהיה לי טיעון בעד החכמות. בינתיים, לא תודה.
מכת בתי העסק שלא יודעים להתנהל באינטרנט
ארגונים חייבים להיות נוכחים גם באינטרנט. זה טוב לעסקים, זה מקל על השירות ואפילו משתלם, אבל איכשהו, רוב בתי העסק פשוט עושים את זה גרוע. מהשווארמה השכונתית שרוצה שתעשה לה לייק כדי לקבל הנחה ואז מציפה אותך בספאם, ועד אתרי הממשלה שבקושי מתפקדים. מחברות ששולחות אותך לקבל מידע באתר ושם מתעקשות שתתקשר לנציג וחוזר חלילה, ועד אתרי בנקים או קופות חולים שמטרטרים אותך למוות רק כדי להחליף סיסמה. ברוכים הבאים לעידן האינטרנט, קחו מנהל מדיה נורמלית ותדביקו את הקצב כבר.
מכת חוסר היצירתיות בחברות הטכנולוגיה
באפל, בסמסונג, בפייסבוק או בגוגל - כולם הלכו לישון. או ככה לפחות זה מרגיש כמסתכלים על המוצרים והשירותים החדשים שחברות הטכנולוגיה הגדולות השיקו בשנה באחרונה. מה היה לנו? אייפון קצת יותר גדול, גלקסי קצת יותר יפה, ניוזפיד קצת יותר מסודר - אבל שום מוצר חדש או מרגש באמת. איפה הימים שכל שנה המציאו קטגורית מוצר חדשה לגמרי? אנחנו מוכנים להתמודד אפילו עם קטגוריות שיתבררו בדיעבד ככשלונות, כדוגמת הנטבוקים שהיו כה פופולריים לפני כעשור - תנו לנו משהו! אפילו התקווה הגדולה של עולם הטכנולוגיה להמשך השנה, קסדות המציאות המדומה (VR), הן בסופו של דבר קאמבק של טכנולוגיה מהניינטיז.
אבל לא. למה להתאמץ כשאפשר ללכת על בטוח. לשנות קווים עיצוביים כאן או להחליף כמה פונטים שם - אבל בסופו של דבר למכור לנו שוב עוד מאותו דבר. כל עוד אנחנו משלמים, אנחנו לא באמת יכולים להתלונן.
מכת העצומות באינטרנט
"אתה חייב לקרוא את זה, מאוד חשוב". כל כמה ימים אנחנו מקבלים לינק כזה במייל או בפייסבוק. ולפעמים אנחנו אפילו מעזים לדמיין שמישהו באמת לוקח את העצומות האלה ומראה אותם לאדם הנכון, ואולי ככה נשנה את העולם.
פעם, כדי לשנות משהו, היית צריך לצאת לרחוב ולהפגין בתקווה שלמישהו יהיה אכפת, או לכל הפחות לבקש מאנשים אמיתיים חתימות על עצומה. אבל היום קר מדי בחוץ, ובכלל, אנשים, איכס. אז אנחנו יושבים בבית וחותמים על עצומות בעזרת ראשי התיבות שלנו. הכלום הכי כלום שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו לא עושים את זה כדי להביא שינוי, אנחנו עושים את זה כדי להשקיט את המצפון שלנו. לא מזמן למשל הופצה ברשת עצומה שקראה לשליט מונגוליה להפסיק את הטבח בעמו. האם מתישהו יוזמי העצומה לקחו אותה לשליט מונגוליה וסיפרו לו שיש עשרות אלפים אנשים מישראל שמתנגדים לטבח שהוא עושה, והוא מיד התנצל והפסיק? או שאולי משרד החוץ קיבל את העצומה ואמר לעצמו שאם כל כך הרבה מתנגדים, אז אולי טבח זה באמת משהו רע, וכדאי לבדוק את זה. רק שנייה לפני שאנחנו יוצאים למלחמה במונגוליה, בטוח שכל העשרת אלפים הם אנשים אמיתיים?
מכת המתאמים
אז קניתם את המקבוק הכי חדש והכי מגניב ועוד מזהב, ואלוהים כמה הוא דק, כל כך דק שהוא עובר בקורא כרטיסי אשראי בסופר ולפעמים כשהוא פתוח ואתם מסתכלים עליו מהצד זה נראה כאילו הוא לא שם.
ועכשיו חבר מביא לכם סרט על הדיסק און קי שלו ואתם מחפשים ביחד איפה מחברים אותו למקבוק. יש כמובן את USB-C, אבל זה לא נראה כאילו הדיסק און קי הולך להיכנס לשם. מה עושים? מתאם! מתאם של USB רגיל עולה 19 דולר לפני מיסים בארה"ב. לא נורא כל כך, אז משלמים ונהנים, ואולי נצפה בסרט גם בטלוויזיה? אופס, אי אפשר. המקבוק החדש מגיע עם מחבר אחד בלבד, ומתאם של "הכל כלול" עולה לא פחות מ-79 דולר לפני מסים, שזה כמעט עשירית מהמכשיר הדק הזה. לא יכלו לעשות אותו קצת יותר עבה עם חיבור USB ו-HDMI לפחות? איזו מכה.
מכת המציאות המדומה
כבר שנים מבטיחים לנו מציאות מדומה "כמו בסרטים", ואנחנו מדמים את עצמנו בתור גיבורי הסרט "זיכרון גורלי", מעיפים את כל המסכים הצידה למעלה ולמטה, גולשים בפייסבוק על הקיר של החודש, עושים לייק עם הלשון, קורצים לשכנה... רגע, לא בדיוק, תתעוררו.
אחרי הכישלון המהדהד של הגוגל גלאס, הגיעו ה"קסדות" המתלהבות שהן לא יותר מחתיכות פלסטיק שדוחפים לתוכן את הסמארטפון. הן גדולות, מסורבלות ומבזבזות לנו חיי סוללה, עם אנימציות מעפנות ותחושה של מתקן בארקייד מהאייטיז, וגם המסך שלהן לא כזה מרשים, שלא לדבר על זה שעדיין אין מכשיר כזה לאייפון. אז לא, לא זה מה שהבטיחו לנו, איפה ארנולד שוורצנייגר, איפה.
מכת הכבלים
העולם מתקדם במהירות, ואיכשהו עדיין לא הצלחנו להיפטר מהחוטים הארורים. הממיר מחובר לטלוויזיה, הטלוויזיה מחוברת למערכת, הפלייסטיישן מחובר לשתיהן. הסטרימר, אם התעקשתם שיהיה לכם, מחובר גם הוא, ואם יש לכם עוד איזה אלמנט בידורי אז הוא גם צריך איזה חור להיכנס אליו. לכולם יש חוטים, כבלים, כאלו שנכנסים גם לטלוויזיה ולמערכת וכולי, וגם לחשמל. בכל בית ממוצע האזור מאחורי הטלוויזיה נראה כמו קבר אחים של כבלים ושקעים ותקעים. ולא רק שם. כל שקע ממוצע בבית עמוס בחוטים.
יש חברות שמנסות לפתור את הבעיה וקיימים כבר פתרונות שכוללים, למשל, כבל אחד שמרכז בתוכו גם אודיו וגם HD, וזו התחלה נהדרת, ויש גם דיבור על הטענת המכשירים שלנו מהחשמל באוויר. אבל זה עדיין לא כאן, כי כולם עסוקים בליצור לנו שעון שיחליף את הטלפון, כי הכי חשוב שנרגיש כמו מרגלים שמדברים לתוך הטלפון שלהם וכי לסחוב טלפון זה כל כך מעייף. לחפש עוד מפצל בבית כי לאבא לנו לנתק את הטלוויזיה בזמן שצריך להטעין את השואב זה באמת לא חשוב. רק קצת קצת כל כך הרבה מעצבן.
מכת הקונסולות המשמימות
לפני כשנה וחצי נפתח בתרועה רמה הדור הבא של קונסולות המשחק, עם בואן של הפלייסטיישן 4 וה-Xbox One. מכונות המשחקים החדשות האלה הבטיחו לגיימרים עתיד מתוק, עם גרפיקה ריאליסטית ומשחקים חדשניים שיהפכו את כל התעשייה הזו על פניה. בפועל, ועל כך יעיד כל מי שהתפתה לקנות את אחת מהקונסולות האלה באלפי שקלים - אין ממש מה לשחק.
רוב המשחקים שיוצאים לקונסולות החדשות יוצאים גם לקונסולות הישנות. מעט המשחקים הבלעדיים הם המשכים לסדרות וותיקות, ולא באמת מחדשים שום דבר. בתקופה המקבילה בדור הקונסולות הקודם כבר ראינו משחקים כמו Gears of War או Uncharted, שבדיעבד נתנו את הטון לחמש השנים האחרונות בתעשייה. ומה יש לנו היום? וויצ'ר 3, בטמן 4, אסאסינ'ס קריד 5 ועוד משחקים עם ספרות אחרי השם. לא מדובר במשחקים רעים, אבל לא הבטיחו לנו גם דברים חדשים?
מי שציפה למשחקים בקאליבר כזה גם לקונסולות החדשות - יצטרך להמשיך לחכות. נקווה שעד פסח הבא כבר נתחיל לראות את הניצנים של "הדור הבא" מתחילים לצמוח.
מכת הקניות באינטרנט
קניות באינטרנט זה הדבר! אפשר לקנות את כל המלתחה באסוס, את כל התחפושות לפורים מעלי אקספרס, את כל הגאדג'טים מאיביי ואת כל החיים פחות או יותר מאמזון. כל עוד יש לכם כרטיס אשראי בינלאומי, כל העולם נמצא במרחק לחיצה. או, אתם יודעים, זה לפחות מה שהיה יכול להיות אם הייתה לנו כאן בישראל חברת דואר מתפקדת.
דואר ישראל הוא הסיוט הגדול ביותר של כל מי שמכור לשופינג ברשת. החבילות מתעכבות, וכשהן סוף סוף מגיעות צריך לפנות יום עבודה שלם בשביל לצלוח את התורים בסניפים. עובדי הדואר האומללים נאלצים להתמודד עם כמות בלתי אפשרית של לקוחות, והופכים עצבניים ולא יעילים. המעגל הזה רק מזין את עצמו - וכולם הופכים ליותר ויותר מתוסכלים.
הפתרון, בדמות הרפורמה שמתחילה להיות מיושמת בימים אלה, מבטיח לשפר את השירות בחודשים הקרובים, אבל עד שלא נראה בעיניים לא נאמין. בינתיים נראה שהוא רק הופך את השירות לאיטי ומסורבל אפילו יותר, אלא אם כן אתם מאמינים בשטות הזו שלצמצם את ימי חלוקת הדואר לתיבות לפעמיים בשבוע באמת תעזור לפתור את העומס ולא רק תגביר אותו.
