משחקי מחשב אלימים ומיניים זכו לביקורת רבה במהלך השנים אבל שבעת משחקי המחשב האלה היו, בתקופתם, מוקד הזעם. או לפחות המשחקים שאף הורה לא היה רוצה לגלות במחשב של הילדים. מההוצאות להורג בסוף הקרבות במורטל קומבט למסע ההרג הצפוי בהמשך השנה של Hatred.
Custer's Revenge
נקמתו של קאסטר (בתרגום חופשי לעברית) הוא כנראה משחק ה-NSFW הראשון בהיסטוריה, ובטח אחד מהידועים לשמצה שבהם. המשחק הזה יצא ב-1982 לקונסולת האטארי 2600 תחת האזהרה החמורה "לא למכירה לקטינים", שהודפסה באותיות גדולות על העטיפה. ואכן, רצוי היה שילדים יתרחקו מהמשחק הזה. קלאסטר - גיבור המשחק - לבש רק כובע בוקרים, הסתובב עם זקפה משמעותית וחתר למגע עם אינדיאנית הקשורה לעמוד בקצה המסך. אם תצליחו להתחמק מכל החצים שנורים לכיוונו שלכם ולהגיע לאינדיאנית... אתם יכולים לנחש לבד איך המשחק מסתיים.
Mortal Kombat
בתור משחק מכות פרופר, Mortal Kombat המקורי, שיצא בשנת 1992, היה אלים אבל למרות הגרפיקה המהממת, לא היה בו את העומק שהיה אפשר למצוא ב-Street Fighter 2 המתחרה. ועדיין, המשחק הזה עלה לגדולה, בעיקר בזכות ה-Fatalaties: מכות סיום אכזריות במיוחד לקרבות, שכללו בדרך כלל הרבה מאוד קישקע ואיברים כרותים.
המשחק הזה, כמעט לבדו, גרם להנהגת הגבלת גילאים מפוקחת על משחקים, ובהחלט מגיע לו מקום של כבוד ברשימה הזאת. עם השנים נוספו דמויות להמשכונים, נוספו תרגילים מדממים ו-Mortal Kombat X, ההמשך העשירי (!) שיצא לפני כמה שבועות, הוא כנראה האלים שבסדרה.
GTA V
"אני חושב שבדרך לכאן דרסתי מישהי למוות, ופשוט לא אכפת לי", מספר מייקל, אחד מגיבורי GTA V, באחת מהפגישות שלו עם הפסיכולוג במשחק. הפרק האחרון בסדרת משחקי הפשע Grand Theft Auto, שיצא לאחרונה למחשב האישי, הוא כנראה גם האלים ביותר בסדרה.
זו לא רק הגרפיקה הריאליסטית יותר מתמיד, שגורמת לכל דריסה או ירייה להרגיש מציאותית יותר מבעבר אלא גם הדמויות עצמן, שנעות מפושעים חסרי מצפון במקרה הטוב לפסיכופטים אנסים מטורפים במקרה הרע, ויוצרות את אחד ממשחקי הווידאו המטרידים ביותר בתקופה האחרונה. תמיד מספרים שמשחקי GTA הם בעצם סאטירה - במקרה הזה ההרגשה היא שהסאטירה היא עלינו הגיימרים - שאיבדנו כבר מזמן את היכולת להבחין מתי האלימות הדיגיטלית שלנו עוברת את גבול הטעם הטוב.
Leisure Suit Larry
לארי, הקווסט על הבחור הנמוך והסליזי מסדרת הרפתקאות של שנות ה-80 וה-90, לא נראה כמו בחור כל כך מזיק במבט ראשון. אבל כשמבינים למה הוא חותר, מבינים למה הרבה מאוד הורים לא אהבו אותו בזמנו. ללארי החלקלק הייתה רק מטרה אחת בחיים - להשכיב כמה שיותר בחורות נאות בכמה שיותר לוקיישנים שונים. רוב הזמן זה אמנם לא ממש הצליח לו, אבל עדיין, המשחקים האלה נחשבים לילדותיים, גסים וסרי טעם במיוחד. כשרואים את סמן העכבר שמעוצב כמו קונדום קשה שלא להסכים.
Postal
הנה משחק שלא תרצו להראות לעובדי דואר ישראל אחרי הרפורמה. המשחק הזה יצא ב-1997 ולא היה מהפכני מדי בכל הקשור לאיכות שלו, אבל כן לאלימות שבו. גיבור המשחק (כלומר, אתם) הוא הדוור שאיבד את זה לגמרי והחליט לרצוח באכזריות כל מה שזז. הוא הפך במהרה ללהיט קאלט, הוליד כמה המשכונים ואפילו סרט קולנוע. לא רע יחסית למשחק שהדבר היחיד שאפשר להגיד על העלילה שלו זה "אני בחיים לא אתלונן על האיחור של החבילה".
RapeLay
שוק המשחקים היפני מלא בלא מעט משחקים "למבוגרים בלבד", הכוללים הרבה מאוד תוכן מיני, ולפעמים גם אלים. RapeLay הוא הדוגמה הכי קיצונית למשחק כזה - משחק בו הגיימרים נכנסים לנעליים של אנס שעוקב ואז אונס באכזריות אימא ואת שתי בנותיה (בזמנו הפנוי הוא סתם מטריד בחורות תמימות ברכבת, כמו בדוגמה שבסרטון).
רייפליי הוא לא משחק יחיד במינו בשוק היפני, שלפחות מגביל את הפצת המשחקים למדפים האחוריים של חנויות פורנו ולא ממש משווק אותם בחנויות הצעצועים. הוא זכה לתשומת לב בינלאומית, הוחרם במדינות רבות בעולם ונחשב על היום לאחת הדוגמאות החביבות על שמרנים, כשהם מנסים להסביר למה משחקי וידאו הם רעים.
Hatred
Hatred הוא משחק כל כך אלים שהוא הצליח לגרום לדי הרבה מהומה עוד לפני שהוא יצא. משחק הפעולה הזה, שאין דרך אחר לתאר אותו מאשר "סימולטור רצח", צפוי לצאת בהמשך השנה. אין בו עלילה, אין לו הצדקה, ויש בו המון אלימות המופנית כלפי עוברי אורח ברחוב. בעוד יש לא מעט גיימרים שהרימו גבה לגבי המשחק, ותהו איזה אדם בריא בנפשו ירצה לשחק בכזה דבר, אחרים כבר לא יכולים להתאפק ומתים להגיע לרגע בו הם יוכלו להניח את הידיים שלהם על השלט של הקונסולה ולהתנסות בו בעצמם.