התאבדותו של בכיר לשכת האוכלוסין, אריאל רוניס, בסוף השבוע בעקבות פוסט שהאשים אותו בגזענות עורר מחדש את הדיון סביב כוחו של הלייק והבעייתיות סביב שיימינג (או ביוש בעברית). התופעה, שחדרה לחיינו בעוצמה עם עליית הפופולריות של הרשתות החברתיות (בעיקר פייסבוק ו-וואטסאפ בכל מה שנוגע לישראל), פירושה הוקעת אדם באינטרנט תוך פרסום פרטיו האישיים, ובעיקר שמו ותמונותיו. תופעת העדר בפייסבוק הופכת במקרים רבים פוסט שיימינג ללינצ'טרנט של ממש, בו גולשים רבים תוקפים את מושא הפוסט מבלי לדעת את כל פרטי המקרה.
עמותת הכפתור האדום היא מיזם חברתי שמטרתו לבער (או לפחות לנסות) את נגע הבריונות והאלימות ברשת, בדגש על בני נוער. על פי "מדד הכפתור האדום" בשנת 2014 התקבלו 7,431 דיווחים אנונימיים אודות אלימות ברשת. 2,347 מכלל הדיווחים התקבלו מפעילות בפייסבוק.
לדברי העמותה, ביטוי האלימות השכיח ביותר (63 אחוזים ) ברשת הישראלית הן קבוצת הסתה או שנאה וחרם; לאחר מכן הביטוי השכיח (14 אחוזים) לאלימות מקוונת הוא דף אלים או התחזות כנגד אדם. ביטויים נוספים הנפוצים באותה מידה (5 אחוזים) הם הפצת תמונות או סרטונים פרטיים, פרסום פוסט אלים או פוגעני, פרסום סרטון המציג אלימות כלפי מישהו ואחוז אחד מהדיווחים נוגעים לאיומי סחיטה או פדופיליה.
מחקר חדש שפורסם בתחילת החודש על ידי מכללת כנרת חשף כי 10 אחוזים מתלמידי כיתות ג'-ט' בישראל סבלו מקבוצת גנאי שנפתחה נגדם בפייסבוק או בווטסאפ.
לפי הממצאים של פרופ' עמוס רולידר, ראש המחלקה למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית כנרת וד"ר מירן בוניאל-נסים, מרצה בכירה במחלקה, נגד 22 אחוזים מהילדים נכתבו הודעת פוגעניות ברשת.
מדי שבוע אנו עדים להתגברות האלימות ברשת הגורמת לנזקים חברתיים ונפשיים קשים, ובמקרים קיצוניים גם להתאבדות. תופעת האלימות ברשת אינה נאכפת על ידי שום גוף בארץ ובעולם, וזוכה גם להתעלמות מפייסבוק, לכן נראה שהפעם האחריות היא עלינו הגולשים.
מה ניתן לעשות?
לעתים קרובות נדמה שאין לנו הגולשים שום דרך להתמודד עם פוסט מבייש המציץ בפיד שלנו, למעט הבחירה האם לשתף אותו או לא לשתף אותו. אך כדי להגיע להחלטה מושכלת שאינה מבוססת רק על רגש, בעמותה מציעים לשאול את עצמכם כמה שאלות:
מה אני מנסה להשיג? האם השיתוף של הפוסט יתרום לשינוי שאני מעוניין ליצור או שמטרתו רק להשפיל אדם אחר?
מה אומרות שאר התגובות? גם אם אתה מעוניין להביע דעה, האם דעתך תתרום לדיון או שהיא רק תעמיק את השנאה שמצטברת בשאר התגובות? האם התגובה שלך היא ביטוי לכעס שאתה חש כרגע או שיש לה ערך מוסף?
לא להגיב ברשת לא אומר שלא אכפת לך - גם אם אינך מסוגל לעצור את התופעה, אתה יכול להחליט שהפוסט הזה לא עובר אותך. במקרים חריגים, מותר גם לדווח ולא לחכות שמושא הפוסט הפוגעני ידווח בעצמו. ככל שכמות הדיווחים לפייסבוק עולה כך עולה הסיכוי שהפוסט יוסר במהרה עד לבירור הפרטים.
וכמובן, מבקשים בעמותה: תהוו דוגמה לילדיכם - האם תתנו להם לקרוא את תגובתכם ומה לדעתכם הם היו מרגישים אם מישהו היה כותב את זה עליכם?