לפחות פעם ביום אנחנו נתקלים בכותרת המכריזה שהעתיד כבר כאן; הפכנו כבר אדישים לביטוי הזה, אבל בדיוק כמו הפתגם הידוע על פורנוגרפיה - כשתראו את זה, תדעו שזה זה. וזו בדיוק המחשבה הראשונה שעולה לראש אחרי שמלבישים את משקפי המציאות המדומה של סמסונג ומפעילים אותם לראשונה.
למשקפי ה-Gear VR, שנחתו לאחרונה בישראל (1,199 שקלים, לא כולל הסמארטפון היקר שמתלבש בפנים) יש כבר לא מעט אפליקציות להורדה, בחינם ובתשלום, אבל זה רק קצת הקרחון. כבר עכשיו, המשחקים והמרחבים הווירטואליים שהוא מציע חיים מאי-פעם, ומי שלא הרכיב את המשקפיים האלה לא יצליח להבין איך זה לחוות עולם ממוחשב העוטף אותך מכל כיוון ומתמרן ביעילות לפחות שני חושים מתוך חמישה.
התגובה הראשונה, של כל מי שמרכיב את המשקפיים, נעה על הציר שבין פליאה מוחלטת בהלה קלה וצחוק בלתי נשלט, בלי הבדל של גיל, דת, גזע או מין. משקפי המציאות המדומה כל-כך מגניבים שהם מגדירים מחדש את הרגש שמכונה מסוגלת לחלץ מהמשתמש.
הדמואים הכי בסיסיים בחינם מאפשרים לכם לצפות בטריילרים על מסך קולנוע, לשבת על הפסנתר בהופעה של פול מקרטני, לשחות עם לווייתנים ועוד. בשימוש הראשון קשה להאמין שהקסם האמיתי מתרחש רק כשמרימים את הראש ומביטים למעלה; כשמסתובבים על הכיסא וחווים את העולם הווירטואלי מכל הכיוונים מבינים איך יראה כל הסייבר ספייס בקרוב מאוד. זה, גבירותיי ורבותיי, העתיד. הפלטפורמה שעליה יעצבו ויפתחו את האפליקציות של הדור הבא.
זה גאדג'ט עם גימיק, אבל גימיק שלא נמאס ממנו. בעיקר אם ישכילו לעדכן יותר אפליקציות ולתת להן תוקף קצת יותר אקטואלי. למה לא לשים אותנו על הפרקט בגמר ה-NBA? או בשורה הראשונה בנאום של אובמה או ליד הפודיום בטקס האוסקר? האפשרויות בלתי מוגבלות, ולעומתן ניכרת דלות מסוימת באפשרויות שהגיר מציע. ועם זאת, הגיר של סמסונג הוא כנראה הדבר הכי מגניב שתיתקלו בו בזמן הקרוב.
אנחנו כל כך רגילים לקבל את הריגושים שלנו במבט קדימה, שתחושת המציאות המדומה בולעת אותך ברגע שאתה מבין שעברת לעולם וירטואלי חדש ולא רק קיבלת הצצה דרך מסך ממוסגר, כפי שהתרגלנו עד היום. אין ספק שבעתיד יהיו יותר אפשרויות, הדינמיקה בין משתמשים תאפשר תקשורת וירטואלית תלת-ממדית ועולם התוכן יגדל. ואולי גם עד אז נתרגל כבר לטכנולוגיה ונתחיל לדרוש תוכן עמוק יותר, אבל כרגע זה מספיק.
הדור הזה למרבה הפלא לא סובל מקפיצות פריימים, או באגים מרגיזים, אבל עדיין זמני הטעינה מעט ארוכים במעבר בין האפליקציות וצריך אימון קל כדי לשלוט במרכוז המסך (כדי לא לתפוס את הצוואר). הגלילה על משטח הטאצ', שממוקם בצד המשקפת, מצריך אימון נוסף אבל זה כסף קטן לעומת הבעיות שעדיין קשה למצוא להן פיתרון.
גלגלת הפוקוס ולחצני הווליום מסייעים להמשיך ליהנות מהמכשיר גם בלי לנתק את הגלקסי ממנו אבל אי אפשר באמת להישאר עם הגיר על הראש לזמן ממושך מדי. בסופו של דבר יש לכם טלפון סלולרי מודבק למצח וזה מחמם מאוד את כל העסק וגורם לאדים להצטבר על העדשות. לגבי אזהרות הקרינה, תחליטו לבד האם אתם רוצים לשבת במשך כמה שעות עם הנייד קרוב כל כך לגולגולת.
בעיה נוספת היא שבעת השימוש אתה מאוד לבד. בני אדם הם יצורים חברתיים (בטח כשיש להם משהו מדליק להשוויץ בו) ובכל פעם שמרכיבים את המשקפת נזרקים לעולם של בדידות; אתה לבד על הירח, לבד באולם קולנוע ענקי, לבד בעולם היורה, לבד בקרב יריות מול חוצנים... הבנתם את הפואנטה. וכמובן שאי אפשר להתעלם מהעובדה שמדי פעם צריך לענות לטלפון או לצאת איתו מהבית, והגיר זולל סוללה בלי חשבון.
בשורה התחתונה מדובר בגילטי פלז'ר למי שיכול להרשות אותו לעצמו. אתם לא צריכים את זה ואין בגיר שום פיצ'ר שיהפוך את חייכם ליעילים יותר (אולי אפילו להיפך). אבל הוא מורכב בצורה איכותית, בטח בהשוואה לקרטונים של גוגל, וזועק לעברכם שתרכיבו אותו כבר. וכדי להבין את החוויה שהוא מציע, אני ממליץ שכל אחד ישאל את עצמו: מתי בפעם האחרונה צפיתי בסרטון על דגים, באורך כמה דקות, במשך עשר פעמים ברציפות?
ה-Gear VR, כאמור, עולה 1,199 שקלים בארץ אבל תצטרכו את הגלקסי S6, או את דגם האדג', היקרים כדי ליהנות ממנו. אם יש לכם כבר סמארטפון כזה, ויש לכם יותר מאלף שקלים לשרוף על גאדג'ט - זה אחד המומלצים.