תמונות הן חלק בלתי נפרד מהרשת, וכמעט שאי-אפשר לדמיין את האינטרנט כפי שהייתה בימיה הראשונים מבוססי הטקסט. עם זאת, המידיות והקלות בה אנו יכולים לצלם תמונות כיום גורמות לנו לשכוח לעתים שבעבר האנלוגי הלא-רחוק צילום היה תהליך מורכב, איטי ויקר. אז שלטה בתחום חברה אחת ששמה הפך שם נרדף לצילום, כמו גוגל לחיפוש כיום.
בשנת 1973, הרבה לפני שמישהו דמיין מוטות סלפי, הצטרף לשורות חברת קודאק האמריקנית מהנדס צעיר מברוקלין בשם סטיבן ששון, שתוך שנתיים היה אחראי כמעט בטעות להמצאת המצלמה הדיגיטלית הראשונה, ולדגם המתפקד הראשון שהצליח ללכוד תבנית אור דו-ממדית, באמצעות חיישן, ולתרגמה לאותות אלקטרוניים. והוא עשה את זה בכלל לאחר שקיבל מטלה זניחה אחרת.
את המידע שהמכונה שלו הפיקה מהחיישן החליט ששון לנסות ולאחסן באמצעות תהליך דיגיטציה, ההופך את האותות למספרים, על גבי קלטת מגנטית. כך נוצרה המצלמה המסורבלת שהורכבה מעדשת מצלמת קולנוע סופר-8, טייפ הקלטה נייד, 16 סוללות ניקל וממיר אנלוגי-דיגיטלי.
לאחר מכן היה צריך ששון למצוא דרך לצפות באותן תמונות דיגיטליות, שאוחסנו על גבי הקלטת, במסך טלוויזיה. "זו הייתה יותר מרק מצלמה", סיפר לאתר BRW, "זו הייתה מערכת צילום להדגמת הרעיון של מצלמה דיגיטלית שלא עשתה שימוש בפילם או נייר או חומרים מתכלים בכלל".
כך הניח למעשה ששון את היסודות למצלמות הסמארטפון שלנו, ליכולתנו לצלם ולאגור אוספים דיגטליים ענקיים ולחלוק בשניות תמונות איכותיות מכל העולם. אלא שמעסיקו של ששון לא ממש אהב את ההמצאה, שוברת השוק, בלשון המעטה: "הם [קודאק] היו משוכנעים שאף אחד בחיים לא ירצה לראות תמונות על גבי מסך טלוויזיה", סיפר ששון.
למרות שהוא ניסה להציג את פיתוחיו, תחילה ברזולוציה נמוכה, ואף ניסה להציע כבר אז את האפשרות של העברת תמונות באמצעות קווי טלפון, נתקל ששון בחומה תאגידית מבוצרת היטב, שנחרדה מהאפשרות של זעזוע בשוק הצילום. עיקר ההתנגדות הגיע מאנשי העסקים והשיווק בחברה, שאחזה בשוק האמריקני בחוזקה וחלבה הון עתק מכל שלב בתהליך המייגע והאיטי של צילום ופיתוח הדפסים.
אנשי השיווק לא התלהבו מהרעיון להשקיע בטכנולוגיה שייקח לה 15-20 שנה להבשיל, ובאמת לא האמינו שמישהו אי-פעם ירצה תמונות בפורמט שאינו מודפס, "אבל הם הרשו לי להמשיך לעבור על מצלמות דיגיטליות, כיווץ תמונות וכרטיסי זיכרון", מספר ששון. כבר בשנת 1978 רשמה החברה פטנט על מצלמה דיגיטלית ראשונה, אבל האיש שמאחוריה הונחה שלא לדבר עליה בפומבי ונאסר עליו להראות את האבטיפוס לגורמים מחוץ חברה.
ששון לא עצר למרות הכול ובשנת 1989 המציא ביחד עם שותפו, רוברט הילס, את מצלמת ה-SLR הראשונה עם חיישן 1.2 מגה פיקסל, כיווץ תמונות ושימוש בכרטיסי זיכרון, שנראית ופועלת כמו הדגמים המקצועיים בני ימינו. גם אותה - תאמינו או לא - מחלקת השיווק של קודאק פשוט לא רצתה. לששון נאמר כי המוצר יפגע במכירות הפילם של החברה והמוצר לא ראה אור באופן מסחרי מעולם.
למרבה האירוניה, עד פקיעת הפטנט בשנת 2007 - למרות סירובה העיקש להתקדם עם הזמנים וניסיונה להמשיך ולחלוב ענף גווע - הצליחה קודאק לצבור הון בזכות פיתוחיו של ששון, שהיו בבעלותה, בין היתר מחברות צילום אחרות ששילמו לה על הפטנט. קודאק עצמה הצטרפה למשחק בשלב מאוחר יחסית אבל הפעם זה כבר היה מעט מדי, מאוחר מדי והרבה אחרי שהיא כבר איבדה את מעמדה.
בסופו של דבר, עם קודאק או בלעדיה, העולם כמובן התקדם לצילום דיגיטלי, וששון הצליח לראות את המצאתו זוכה להערכה ולפופולריות הראויה לה. בשנת 2009 אף העניק לו הנשיא אובמה את המדליה הלאומית לטכנולוגיה וחדשנות, שלוש שנים בלבד לפני שקודאק הגישה בקשה לפשיטת רגל. את המצלמה הראשונה שפיתח ניתן לראות כיום בתצוגה במוזיאון הסמית'סוניאן.
