הסמארטפון שלנו הם כבר מזמן הרבה יותר מטלפון נייד; אנחנו משתמשים בו כמצלמה עיקרית לתיעוד הרגעים החשובים בחיינו, אנחנו שומרים באמצעות אפליקציות שונות על קשר עם חברים ובני משפחה, אנחנו רושמים שם את כל התזכורות שלנו, וניתן לגשת באמצעותו לכל השירותים המקוונים שאנחנו מנויים עליהם, מהמייל ועד פייסבוק.
אבל מה קורה כששוטר רוצה להציץ לנו בטלפון? האם חיטוט בנייד זהה לחיפוש גופני בכיסים, האם לשוטר ברחוב מותר להחרים סמארטפון, האם אנחנו מחויבים לתת לשוטר את הסיסמה, האם צריך צו נפרד לכל אפליקציה או רשת חברתית שאנחנו פעילים בה? שאלנו את עו"ד דן חי, העומד בראש משרד עורכי הדין, דן חי ושות', ומתמחה בדיני תקשורת, טכנולוגיה וסייבר.
לדבריו, חיפוש בנייד מוגבל מאוד והוא אינו חלק מהזכויות שיש לשוטר בחיפוש גופני. כדי להבין את המגבלות צריך קודם להבין מה מותר לשוטר באופן כללי: "ההוראה המכוננת בחוק לעריכת חיפוש בגופו של חשוד קובעת כי רק מקום בו היה לשוטר יסוד סביר לחשוד, שבגופו של חשוד נמצאת ראיה להוכחת ביצועה של עבירה או להוכחת הקשר שבין החשוד לבין ביצוע העבירה, רשאי הוא לערוך בו חיפוש חיצוני", מסביר עו"ד חי. "והכל רק אם החשוד נתן את הסכמתו לכך. בהיעדר הסכמה של החשוד, ניתן לבצע את החיפוש רק באישור של קצין משטרה בדרגת רב-פקד ומעלה, ובהיעדרו פקד הממונה על יחידת חקירות, אחרי שנתן לחשוד הזדמנות סבירה להשיב.
"ניתן לערוך חיפוש גם על גופו של מי שאינו חשוד. כך שוטר רשאי, לצורך חקירת עבירה, לערוך חיפוש בגופו של אדם שאינו חשוד ובלבד שהאדם הוא נפגע עבירה, עד וכל מי שאינו חשוד, והיה לשוטר יסוד סביר להניח שבגופו של אותו אדם נמצאת ראיה הנדרשת לצורך חקירת העבירה או שהחיפוש נדרש לשם בדיקת קשר אפשרי של אותו אדם לעבירה הנחקרת. חיפוש כאמור ניתן לערוך רק לאחר שהשוטר הסביר לאדם, בלשון המובנת לו, את מטרת החיפוש ואת השימוש שניתן לעשות במה שייתפס בחיפוש, וכן הסביר לו את זכותו שלא להסכים לחיפוש, ואותו אדם נתן את הסכמתו בכתב, לביצוע החיפוש. סרב האדם, תהא לקצין משטרה הסמכות להורות על החיפוש, לאחר שנתן לאדם הזדמנות סבירה להסביר את התנגדותו".
מותר להחרים, אסור לחטט
לדברי עו"ד חי, "כל חיפוש של שוטר בכל היבט שהוא במכשירים, מחייב צו של בית משפט, למעט מקרים בהם מדובר בהצלת חיי אדם, מניעת עבירה מסוג פשע או גילוי מבצע עבירה כזו".
בחיפוש ברחוב, הוא מסביר, למעט במקרים הדחופים שפורטו, השוטר יכול רק להחרים את המכשיר ולבקש צו מבית משפט כדי לערוך בו חיפוש, בהתאם לגבולות שיקבע הצו: "כשנתפס בחיפושים דבר שיכול להוות ראיה, לצורך חקירת העבירה, מותר לשוטר להחרים את אותה ראיה, אבל כשמדובר במחשב, אסור למשטרה לעשות בו חיפוש מבלי שהיא קיבלה צו לחיפוש במחשב. לצורך כך גם טאבלט או סמארטפון נחשבים בגדר מחשב. הצו נדרש לצורך החיפוש במכשיר עצמו".
ברשתות חברתיות יכולה המשטרה להסתכל בכל מה שגלוי ואם היא מעוניינת לראות דברים שאינם גלויים, למשל דף פרטי שאינו מוגדר כציבורי, עליה לפנות בבקשה להוצאת צו מתאים לכך מבית המשפט. "כדי לעשות חיפוש בנייד של אדם, על המשטרה לבקש צו מבית משפט. אם המשטרה רוצה לנצל את הכניסה לנייד כדי להגיע לרשתות מנקודת המבט של האדם, לו שייך הטלפון, עליה לכלול זאת בבקשה שלה לצו החיפוש ולקבל לכך אישור מבית המשפט".
עם זאת, במקרים בהם בסמכותו של השוטר לעשות חיפוש, חייב כל אחד לשתף פעולה עם השוטר ובכלל זה להגיד לו את הסיסמה למכשיר המתאים וכדומה. במקרים בהם חקירה של חשוד אחר מובילה לטלפון הנייד שלכם, לדברי עו"ד חי, צריך צו שחייב להיות "מפורט וברור מאוד מה מותר ומה אסור. כדי לקבל צו, המשטרה צריכה להסביר בדיוק מה דרוש לה ולמה זה דרוש".