הפוסט המרגש של החייל הישראלי כבש את כלי התקשורת בעולם

השבועיים האחרונים סימנו שינוי ביחס שלנו כלפי פייסבוק; כבר לא זירה וירטואלית נטולת גבולות אך מנותקת מהחיים עצמם אלא היד האוחזת בסכין. פייסבוק מוצבת כעת על דוכן הנאשמים כמקום בו היצרים מתלהטים וההחלטה לצאת לפיגוע מתקבלת. ככה זה כשההסתה מציפה את הפיד בפראות אבל בתוך כל הכאוס הזה יש לא מעט ארגונים וגופים שמנסים לעשות את מה שבישראל מכנים "הסברה"; הם מנסים לשנות את התדמית של ישראל באותם הכלים שפוגעים בה כל כך, במציאות מקוונת לא-סימטרית בה היוצרות מתהפכות והחלש הופך לחזק בעוד זה שנתפס כבריון הופך לאנדרדוג.

בתוך כל הבלגן הזה מנסים דוברי שרים, ארגונים יהודיים וגם צה"ל להראות את הצד הישראלי. אבל בעוד הסרטונים הופכים ליותר ויותר מושקעים, המסרים ליותר בוטים ותמונות הסנאף של הפצועים וההרוגים הישראלים לסטנדרט, כל ילד יודע לדקלם שזה לא עובד. מאמצי ה-"הסברה" של ישראל מעלים חרס פעם אחר פעם בעקביות מייאשת אך למרבה המזל, השבוע נזדמן לנו לראות בדיוק איך לעשות הסברה נכונה ואפקטיבית ברשת, וזה לא הגיע מאף גוף ממומן שמנהליו מקיימים ישיבות קדחניות לתוך הלילה כדי לנסות להרוויח עוד כמה נקודות במאבק על דעת הקהל העולמית.

החייל אביתר עופרי העלה ביום שלישי פוסט מרגש בו הוא מספר על מפגש שהיה לו עם "ילדה ערביה כבת 10". התמונה שליוותה את הטקסט המחישה את הסיטואציה: "פגשתי היום את הילדה הכי יפה שראיתי, ילדה כבת 10 ערביה, מחפשת אוכל בפח זבל שנמצא כחצי קילומטר מהאתר שאנחנו נמצאים בו ... היא הייתה לבושה סמרטוטים, יחפה בלי נעליים באזור מדברי והרבה אבנים ... הלכתי מהר לחדר והבאתי לה קופסת כריות שמצאתי, החיוך שהיה לה על הפנים עשה לי את היום ואותה ילדה הזכירה לי שמאחורי כל מוצא, דת, גזע ומין עומדים אנשים ובני אדם שרק רוצים לחיות בשקט, ולהיות אנושי מגיע לפני כל סכסוך כזה או אחר".

את הפוסט הוא כתב גם בעברית וגם באנגלית ובמהרה הוא הגיע גם לכלי התקשורת הגדולים בעולם - הוושינגטון פוסט ואתר ההפינגטון פוסט הן רק שתי דוגמאות. זו הייתה אמנם מחווה קטנה אבל מאוד אותנטית וזה מה שעשה את כל ההבדל. בלי לשים לב הצליח חייל אחד לחדור את חומת האש של התקשורת העולמית שהציגה באופן נדיר למדי חייל ישראלי מבצע פעולה אנושית ומתקשר עם פלסטינית בצורה לא-מאיימת. העולם ראה חייל ישראלי שלא נראה כמו פיראט מאיים חמוש מהבהונות עד הגבות.

זה מקרה בוחן חשוב מפני שבאותו היום בדיוק פרסם עמוד הפייסבוק הרשמי של צה"ל את אחד הסרטונים האלימים והפופולריים ביותר מאז החל גל הטרור הזה. הסרטון הציג תמונות וקטעי וידאו מפיגועים שונים, חשף את המספרים המטרידים לצלילי מוזיקה מאיימת, אזעקות ושיחות היסטריות עם מוקדנית משטרה. הסרטון מזהיר לפני תחילת הצפייה שהוא מכיל תוכן גרפי מטריד והוא ערוך במיטב המסורת של כל סרטוני ההסברה של צה"ל.

ומה אנחנו למדים משני המקרים הללו? קודם כל שוויראליות זה לא הכול: הסרטון של צה"ל נצפה מאות אלפי פעמים, זכה ללייקים מעשרות אלפי גולשים ושותף על ידי עשרות אלפים אחרים. הפוסט של אביתר, לעומתו, שותף כ-300 פעמים וזכה לכ-2,500 לייקים. הוא אמנם זכה לרוח גבית מהפרופיל של Stand With Us, אך עדיין ניכר ההבדל שבין השפעה לפופולריות.

מעבר לכך אנחנו למדים שהסברה אמיתית עושים באמצעות רגש. מספרים ועובדות יש אינספור ברשת, היכולת להגיע לאנשים היא המבחן האמיתי. ההסברה היא אגרסיבית, מלחיצה, כמו במלחמה - האנושיות היא אוניברסלית. ככה, מתברר, עושים הסברה אמיתית ברשת, ואל תתנו לכמות הלייקים לבלבל אתכם. או במילים אחרות: אם אנחנו רוצים שהעולם יראה ישראל אחרת, אנחנו צריכים להראות לו ישראל אחרת - לא לחכות לסרטונים של צה"ל ומשרד ראש הממשלה.