לכל אחד מאיתנו יש סגנון מוזיקה אהוב וזמרים מועדפים אך על דבר אחד כמעט כולם יסכימו - שום דבר לא שינה בעשורים האחרונים את תעשיית המוזיקה יותר מאשר המהפכה הדיגיטלית, שהפכה את השירים שאנו שומעים לנגישים מתמיד. בלב המהפכה הזו ניצבים עד היום קבצי MP3, טכנולוגיה לדחיסת מוזיקה שמאפשרת העברת שירים במהירות, כמעט מבלי לפגוע באיכותם.
איך זה עובד? תחילת התהליך בהמרת המוזיקה לפורמט דיגיטלי, הנעשית על ידי תהליך בשם דגימה (Sampling). במהלך הדגימה, הופכת מערכת ממוחשבת את הצלילים הנקלטים במיקרופון למידע ממוחשב. ללא כל דחיסה, הקבצים האלו עלולים להיות גדולים מאוד, וכרטיס זיכרון של 128 ג'גה, לדוגמה (בין הגדולים שבנמצא) לא יספיק בכדי להכיל יותר מעשרה אלבומים.
כאן נכנס הMP3 לתמונה. בעת העברת קובץ מוזיקה לפורמט MP3, מנתח המחשב את הצלילים ומאתר מתוכם כאלו שאוזן אנושית בכל מקרה אינה יכולה לזהות. זו, לפחות, התיאוריה: התהליך אינו מושלם, ולא צריך להיות אודיופיל בכדי להבחין בכך שדווקא כן קיימים הבדלים בין קובץ מוזיקה "נקי" (כמו זה המנוגן מתקליטור) ובין קובץ דחוס. עדיין, התוצאה בדרך כלל טובה מספיק, ומאפשרת לנו לצאת לדרכים עם עשרות אלפי שירים בכיס.
MP3, אגב, היא טכנולוגיה ותיקה יחסית, ורבים מאיתנו כבר משתמשים באלטרנטיבות עדיפות מבלי לדעת זאת בכלל. מכשירי האייפון, למשל, דוחסים שירים בטכנולוגיית AAC המספקת תוצאות טובות יותר משל MP3 בגדלי קובץ זהים. טכנולוגיית דחיסה נוספת בשם FLAC מאפשרת לצמצם את גודל הקובץ מבלי לפגוע כלל באיכותו. נראה שמטעמים נוסטלגיים רובנו עדיין מכנים קבצי מוזיקה אם.פי.3 והפופולריות הזו, יחד עם העובדה שרוב המכשירים האלקטרוניים יודעים לקרוא את הקבצים הללו (כולל טלוויזיות ומכשירי DVD יחסית ישנים) משאירים את הפורמט הזה באופנה.